"שלום, כאן בני גאון. תשאירו הודעה ואני אחזור אליכם מ-י-ד". את המשפט הזה, בקול נמרץ ומלא חיים, אפשר עדיין לשמוע במשיבון הסלולרי של בני גאון שבעה שבועות לאחר מותו. בני משפחתו ממשיכים להתקשר אליו מדי יום, ואינם מתכוונים לבטל את ההודעה.
"אני יודעת שזה נשמע מוזר", מודה בתו הבכורה, מיכל אביחי. "חסרונו כל-כך בלתי נתפש עד שנדמה לפעמים שהוא באמת הלך לרגע, ושממש כמו בהודעה - הוא יחזור מיד".
לא מעט דמעות זורמות בראיון הראשון שבו מדברת אביחי על אביה. אביחי, מנכ"לית ושותפה בחברת פירמידה שעוסקת במיתוג פנים ארגוני ושיווק חווייתי, מונתה על-ידי אביה לשני תפקידים. הראשון, עוד בחייו, הוא דירקטורית בחברת גאון אחזקות יחד עם אחיה, הפרסומאי משה גאון. התפקיד השני, וכנראה החשוב יותר בצוואתו של בני גאון, הוא האם המאחדת והמלכדת של משפחת גאון, שאיבדה את אב המשפחה.
על קיר המשרד של אביחי תלוי מכתב ארוך בכתב יד זוויתי: "לבת נאהבת שמלאו לה ארבעים, מקשיש ואב אוהב בן חמש ושישים", כתב לה גאון. במכתב הוא משיא לה 40 עצות, שמהן אפשר ללמוד משהו על אישיותו של איש העסקים שנחשב בתחילת שנות ה-90 לאחד המצליחים במשק הישראלי.
בתחילת העשור הקודם, לפני פריצתם של אנשי עסקים-יזמים כמו לב לבייב, יצחק תשובה ונוחי דנקנר, גאון היה גיבור התרבות של המגזר העסקי. תמונתו עיטרה את העיתונים הכלכליים כמעט מדי יום, הוא נקרא שוב ושוב להתייעצויות אצל ראש הממשלה, ונחשב סמל של הצלחה עסקית חסרת תקדים. גאון התאהב בהצלחה, ונהפך למנטור של סיפורי תפנית עסקית ושיקום חברות. הוא נענה ברצון לכל הצעה להרצות או להתראיין, וכששמו הוזכר כמועמד לתפקיד שר האוצר לא היה מאושר ממנו. בתוך תוכו גאון ידע שהוא לא עשוי מהחומר הנכון כדי להיות פוליטיקאי, אבל הפלירטוט עם הפוליטיקה החניף לו וסייע בבניית המותג "בני גאון".
גאון עשה הרבה בחייו כדי שיזכרו אותו אחרי מותו. מי שהקים חברת אחזקות שנושאת את שמו ושזר בשמה של כל אחת מהחברות הבנות את השם גאון, השקיע לא פחות במפעל ההנצחה של אישיותו בתוך התא המשפחתי.
לכל אחד מילדיו ומנכדיו יש מכתבים שקיבלו ממנו בימי הולדת ושמחות אחרות. "אין אב מתקנא בבנו", כתב גאון לבתו. "על כמה וכמה בבתו יחידתו. אשרי זה שעלה גורלו לזכות בבת שהיא נשמתו". הוא מזכיר לה את תפקידה החשוב באמת כבת בכורה: "היי ערה למתרחש סביב, נכונה לכל היערכות חדשה, תמיד ראי אביב בסגריר, וכלביאה הגני על מקשת משפחה". גם בענייני קריירה לא חסך: "במרוץ הישגים אין חברים", הוא כותב לה, "ורגשנות לא תמיד עוזרת. לכל הישג יש מדדים ומוטב מקדימה מאשר מאחרת".
"כשחזרנו מהלוויה הוצאתי את כל הברכות שהוא כתב לי במהלך חיי, פיזרתי אותן על הרצפה ומיררתי בבכי", נזכרת אביחי. "זה היה אבא: הוא לא נמצא שם בכל רגע כי הוא היה המון בחו"ל, עסוק מאוד בפיתוח הקריירה שלו, אבל ברגעים החשובים באמת - חגיגות, טקסים, רגעי שמחה וצער - הוא היה בענק. לכל אחד מאתנו, ארבעת ילדיו, יש ערימה של ברכות מהסוג הזה. שלא לדבר על ימי ההולדת שלנו שבהם לא צריך היה לדאוג לתוכנית אמנותית כי הוא מילא תמיד את תפקיד הליצן".
לא הפריד בין הבית למשרד
לבני גאון, מספרת אביחי, היו כמה כללי ברזל לשמירת הלכידות המשפחתית. "בימי שישי, למשל, כל החברים שלי היו יוצאים, נוסעים ומבלים. כולם ידעו שמיכל גאון לא יכולה. יש קידוש, ובמשפחה ס"טית (ספרדית טהורה) שורשית לא מפסידים קידוש".
במשפחה ספרדית שורשית, מסבירה אביחי, רוחשים כבוד עצום למסורת ולזקני המשפחה, שומרים על הבנות ושמחים בבנים זכרים. "אחרי הצבא גרתי עם החבר שלי, שנהפך אחר כך לבעלי, אבל אבא לא היה מוכן לבקר אותנו בדירה כי לא היינו נשואים", היא מספרת. "עם הבנים שלו, שהביאו הביתה בחורות, לא היתה לו בעיה.
"אבא שלי נורא רצה בן בכור. כשאמי היתה בהריון אמר יהורם, שצעיר מאבא בארבע שנים ותמיד היה האח הקרוב אליו ביותר, שאם יוולד בן הוא ייתן להורים בקבוק שמפניה, ואם בת - בקבוק מים. אני נולדתי ובקבוק המים הגיע יחד אתי".
שתי הלידות הבאות לא איכזבו. משה, 44, איש פרסום ואסטרטגיה, נולד ארבע שנים מאוחר יותר וסומן עם השנים כיורש העסקי. שמונה שנים אחר כך נולדו התאומים בועז ויואב, 36, "שני בנים זכרים" כמו שהכריזה הסבתא הגאה.
ייתכן שבמשפחה אחרת ההעדפה הברורה לבנים זכרים היתה מציקה לבת הבכורה, אלא שאביחי מסרבת להתרגש, אולי מכיוון שהיתה בבת עינו של אביה. "גם חלוקת התפקידים בין ההורים היתה מסורתית: אבא עובד קשה ואמא מוותרת על הקריירה כי מישהו צריך לנהל את המשפחה. מכולנו דרשו אותו דבר - מצוינות, כי לאבא לא היתה סבלנות לכישלונות או לפקפוק בדרך - וכולנו קיבלנו חום ואהבה שווה בשווה", היא מעידה. גם חלוקת המניות שהשאיר אחריו האב בחברת האחזקות, שחגגה באחרונה עשר שנות פעילות, היתה שווה לכל הילדים.
קבוצת גאון אחזקות, שהקים גאון לפני עשור, הונפקה לפני כשנה בבורסה של תל אביב והיא נסחרת סביב שווי שוק של 200 מיליון שקל. משפחת גאון מחזיקה ב-20% מהמניות, ששוויין 40 מיליון שקל. התחומים שבהם בחר גאון למלא את הפורטפוליו של הקבוצה נחשבים שמרניים יחסית: מים וחקלאות (חברות כמו צינורות המזרח התיכון, שגיב ומצרפלס) וקמעונות וסחר (כמו המשביר לחקלאי, H&O, אוטו דיפו, אייס ואהבה). במשך שנים הוא היה שותף קטן בבעלות על בית ההשקעות מנורה גאון יחד עם חברת הביטוח מנורה וב-2005, בעיתוי שנראה קצת מאוחר, הוא רכש את מלוא המניות והפך את החברה ל"גאון בית השקעות". לפני כשנה הוא גם החל להשקיע בנדל"ן.
סטירת לחי מצלצלת
בני ורחל גאון החלו את חייהם המשותפים בפתח תקוה, אך מהר מאוד עברו לבת ים - "כי אצלנו גרים ליד ההורים של הכלה", כפי שמסבירה אביחי. רק כשהיתה בת 12 החליטו ההורים לנצל הזדמנות ולבנות בית על מגרש ריק וזול ברמת השרון.
גאון הקדיש את ימי שבת למשפחה, ובימות השבוע עבד מבוקר עד ערב. "החיים העסקיים היו חלק בלתי נפרד מהבית", מספרת אביחי. "אבא לא הפריד בין הבית למשרד, ובימי משבר כל מטה החברה היה נמצא אצלנו בסלון".
את תהילתו קנה גאון כשקיבל לידיו את כור המתפרקת ב-1988, והפך אותה לסיפור הצלחה. תהליך ההבראה הביא אתו לא מעט קשיים, כמו פיטורי 16 אלף עובדים. "בסיור שגרתי בסניפי הקו-אופ קיבלתי שיחת טלפון בהולה מיו"ר ההסתדרות באותה תקופה, ישראל קיסר", סיפר גאון ל-TheMarker בדצמבר 2004. "'שייקה גביש התפטר מניהול כור, אני צריך שתמלא את מקומו', הוא אמר. הודיתי בנימוס וביקשתי יממה למתן התשובה. האמת היא שהייתי מסוחרר מההצעה. כור היתה בשבילי ספינת הדגל של השוק הישראלי. אם הייתי צריך לטפס באותו זמן על רכס נוסף, כור היתה משאת הנפש, יעד אמביציוזי".
תהליך ההבראה, שארך שלוש שנים, היה כואב וכלל חיסול אחזקות מפסידות ופיטורי עובדים. אחת הטראומות של התקופה זכורה כ"ליל הכלבים", כשאנשי אבטחה מצוידים בכלבי רוטווילר גירשו עובדים שהתבצרו במפעל סולתם במחאה על הכוונה לפטרם. האם רק למפוטרים היה קשה? אביחי טוענת שגם האיש המפטר לא ישן בלילות.
"היה לו מאוד קשה באותה תקופה", היא נזכרת, "בעיקר כי הוא היה אדם רגיש במיוחד. מצד שני, אם הוא היה בטוח בצדקת דרכו, הוא היה מסמן נקודה והולך אליה בלי לתת לשום דבר או לאף-אחד להפריע. הוא היה מאוד נחוש גם כשידע שישלם את המחיר".
גאון גילה רגישות גדולה במיוחד כלפי שמו הטוב. "כל מלה רעה שנכתבה עליו הדירה שינה מעיניו", אומרת אביחי. "אפשר היה לצפות מאדם ששמו מופיע כל הזמן בעיתונים להתחסן, אלא שהוא המשיך להיפגע עד יומו האחרון". אביחי חושבת שזו הסיבה שבגללה אביה פלירטט עם הפוליטיקה, אבל לא עשה צעדים מעשיים בתחום. "הוא רצה להיות שר אוצר", היא אומרת, "אבל לו ולכל מי שהכיר אותו היה ברור שהוא לא ניחן בעור העבה שיש לפוליטיקאים. מכיוון שהוא אהב את הכבוד, היה לו נעים לחשוב על עצמו בתפקיד".
תקופת הפיטורים בכור חדרה לתוך הבית והקשתה גם על בני המשפחה. "היו בעיתון המון קריקטורות שבהן הוא צויר משתלשל מחבל תלייה או עומד על הקובייה השבורה של כור", היא מספרת. "הייתי אז בצבא, לכאורה ילדה גדולה, אבל הקריקטורות האלה והביקורת הבלתי פוסקת העמידו אותנו, הילדים, בלא מעט סיטואציות רגשיות קשות".
גאון שידר באותם ימים מסר ברור לבני משפחתו: לא מסתירים את הקושי אבל לא בוכים בגלל העבודה. על רגעים רעים מתגברים וממשיכים הלאה בכל הכוח. אותה תפישה שירתה את גאון היטב במשבר הבא. לאחר שהבריא את כור ונהפך ל"מנכ"ל של המדינה", איש עטור תהילה וכוח, הוא פוטר ב-1998 על-ידי יונתן קולבר, שרכש את החברה והחליט שמה שהיה טוב בעבר לא טוב לדרך העתידית.
"זו היתה סטירת הלחי המצלצלת של חייו", אומרת אביחי. "לאבא שלי, שהיה בשיא כוחו, היה אגו גדול מאוד. הוא הגיע ממשפחה ערכית אך ענייה, ועשה הכל בשתי ידיו. היה לו חשוב מאוד לקבל את ההכרה, להיות מוערך, שיידעו עליו, שיכתבו עליו. הוא תמיד רצה להיות רלוונטי ונעלב מהפיטורים עד עמקי נשמתו".
גאון חזר ואמר משפט אחד: "חשוב לי שיגידו שאני מי שהנני, ולא מי שהיה". במלים אחרות: שאיש לא יגיד, חלילה, שבני גאון פאסה. על עלבון הפיטורים הוא התגבר לאחר חצי שנה, בין השאר בעזרת חבריו הקרובים רם כספי ויצחק פורר, שעודדו אותו לעשות לביתו.
גאון אסף כמה חברים מיליונרים - תד אריסון, סמי שמעון, ברונו לנדסברג, מרקוס כץ, אורי דוד וגד זאבי (שמכר בהמשך את המניות) - והקים חברת השקעות בשמו ובשליטתו. להון הראשוני להקמת קבוצת גאון אחזקות שימשו 30 מיליון שקל שגאון קיבל כפיצויים לאחר שפוטר מכור.
"אבא שלי היה יזם בנשמתו אבל הוא היה צריך צבאות", אומרת אביחי. "היה לו נוח להיות שכיר בכיר מאוד בתוך מערכת עצומה. אם הוא יכול היה לבחור הוא היה נשאר, לדעתי, במסגרת הזאת, כי הוא אהב את הכוח ואת המעמד שהיא העניקה לו.
"הוא היה מדור המנהלים שבשיא תהילתם יוצאים עם הילדים לבית הבראה בזיכרון יעקב ולא להוואי. מנהלים שלא קונים יאכטות ומטוסים פרטיים או גרים במגדלי יוקרה. עד יום מותו הוא חי בדירה צנועה בשיכון צמרות, ופעל בלי שמץ של ציניות למען החברה, ולתפישתו גם למען המדינה".
משכורת לאחר המוות
לאחר שיצא לדרך עצמאית, גאון שאף להוכיח שהוא מסוגל להצליח גם לבדו והחל במסע רכישות. רגעי נחת היו לו כשכור החלה להתמוטט, ומחיר המניה שהגיע בתקופתו ל-24 דולר צנח ל-3-4 דולרים בלבד. "הוא לא הצטער לנוכח הנתונים החדשים", אומרת אביחי בדיפלומטיות. "רק אנושי שאדם שספג מכה כה קשה ייהנה קצת ממפלתם של אלה שפגעו בו". האם חשב לחזור להציל את כור? לגמרי לא. "הגאווה לא היתה נותנת לו", אומרת אביחי. "מה גם שאף-אחד לא הזמין אותו".
רגעים פחות טובים חווה גאון כשספג כישלונות עסקיים. לאורך השנים הקבוצה לא רשמה לזכותה הרבה מימושים משמעותיים. ריבוי החברות בקבוצה והשוני ביניהן הביאו גם הם לרווחיות נמוכה יחסית מהמחזור. את 2007 סיימה הקבוצה עם הכנסות של כמיליארד שקל, אבל עם רווח נקי של 11 מיליון שקל בלבד (1.1% מהמחזור). ברבעון הראשון של 2008 היו לגאון אחזקות הכנסות של 250 מיליון שקל - ירידה של 10% לעומת הרבעון המקביל ב-2007 - ורווח נקי של 5.6 מיליון שקל.
לאחר מותו של גאון נכנס לתוקף סעיף יוצא דופן בתשקיף, שקבע כי במקרה שגאון יילך לעולמו בחמש השנים של חוזה השכר שלו החברה תהיה מחויבת לשאת בכל תשלומי השכר שלו במשך 18 חודשים נוספים - כלומר לשלם לשאריו 2.5 מיליון שקל.
כשגאון נשאל לפני כשנה בראיון ל-TheMarker אם היו לו פיספוסים, הוא ענה: "לא. בעלי המניות שלנו מרוצים. ההנפקה נתנה לנו אפשרויות כלכליות גדולות. הכסף שגייסנו יאפשר לנו לגדול פי שניים וגם לעשות עסקות יותר גדולות". עם זאת, נראה כי המשקיעים שנכנסו בהנפקה לא ממש מרוצים. מאז הגיוס איבדה החברה כ-40% משוויה.
הוא רצה לבד
בימים שבהם הנפוטיזם חוגג מעידה אביחי כי שם משפחתה לא סייע לה או לאחיה לזכות במעמד מקצועי מיוחד. "גם אם הוא פתח דלת בעבורנו דלת לעתים רחוקות מאוד, הרי שחובת ההוכחה היתה עלינו בלבד", היא אומרת. "ככה חונכנו - כל אחד היה צריך להצליח בתחומו בלי שום קשר לאבא. במשך חיי שמעתי הרבה פעמים 'את לא צריכה להתאמץ כי את הבת של בני גאון', והאיש מהמכולת אף-פעם לא הבין למה אני קונה אצלו אם 'אבא שלך הוא הבעלים של הקו-אופ'. ברור לי שהשם גאון עוזר לפתוח דלתות, אבל מעולם לא פירסמתי את זה. רוב הלקוחות שלי, למשל, בכלל לא מודעים לקשר".
הנתק המקצועי בין האב לילדיו נמשך גם לאחר שנהפך לעצמאי. "הוא לא היה מסוגל שנהיה לידו", אומרת אביחי. "הוא יכול היה לעבוד רק לבד. מבחינתו, גאון אחזקות לא הוקמה כדי לסדר עבודה לילדים, שמסתדרים יפה בעצמם, אלא כדי להיות המכשיר שיעניק לו מספיק כסף לעזור להם בהמשך. הוא הקים את גאון אחזקות בשבילו, לא בשבילנו".
רק לאחר מותו של גאון מונה הבן משה ליו"ר דירקטוריון החברה. לדירקטוריון עצמו מינה גאון עוד בחייו את מיכל ומשה ואת אחיו יהורם. "בחוכמתו כי רבה הוא מינה את שנינו", היא אומרת, "גם מכיוון שהוכחנו יכולות עסקיות, וגם כי הוא חשב שטוב שלשנינו יש מטרה משותפת - הצלחת החברה שאותה ייסד".
הוא יצר בחייו מנגנונים שימנעו מלחמות ירושה?
"לא ממש, אבל אצלנו זה לא יקרה. אנחנו מלוכדים מדי וסומכים מדי זה על זה מכדי לפגוע איש ברעהו על רקע רכוש או כסף. עם מותו היה ברור לחלוטין שתפקידו של משה הוא לתפוס את מקומו כאב העסקי, ואילו תפקידי שלי הוא להיות האם השומרת על המסגרת המשפחתית. לחמולה הייחודית הזאת יש משקל רב בהתנהלות. זה היה נכון בחייו ונכון שבעתיים כיום".
נוח לך שמשה הוא זה שנהפך ליורש העסקי הראשי אף שאת הבכורה?
"נוח מאוד. אני אדם של איזונים. הקריירה חשובה לי, אבל המשפחה חשובה לא פחות. אני אהיה מעורבת בגאון אחזקות כי זה מעניין אותי ושומר אותי קרובה לאבא, אבל אני סומכת על משה שיעשה עבודה טובה בשביל כולנו".
חוזה עם הנכד
גאון הודה שאת הקשר האמיתי עם ילדיו הוא הרוויח רק לאחר שחלה. בשמונה השנים האחרונות הוא סבל משלושה סוגים של סרטן, האט את הקצב ובילה זמן איכות עם משפחתו. בכל שנה היה אחד מארבעת הילדים מצטרף אליו לבדיקות הרפואיות, ואם התוצאות היו טובות השניים היו נוסעים לחגוג את הבשורה בניו יורק. "זה היה נפלא", מספרת אביחי. "ימים נהדרים של ביחד. אם מאיזושהי סיבה לא היינו מתקשרים אליו יומיים רצופים הוא היה מתקשר ומתחיל לשיר בשקט 'עוד אבינו חי'. זו היתה דרכו ההומוריסטית למחות על ה'הזנחה'".
גאון שמר על קשר קבוע עם נכדיו לפני מותו, והעביר לנכדו שחר בן ה-12 את אוסף הבולים הענק שאותו ליקט במשך חייו. בין השניים נחתם חוזה: שחר התחייב לשמור על הבולים במצב תקין, ונקבע שכל תקלה תעלה לו בחמישה שיעורי תנ"ך עם סבתא.
למרות הקשר ההדוק עם הילדים, המשיך גאון להתנהל בגפו ולא הסכים שהם "ינהלו" את מחלתו. "הוא ידע הכל, דיבר עם הרופאים על טיפולים ולא נתן לנו להתערב", מספרת אביחי. "רק בחודשיים האחרונים, כשכבר לא היה לו כוח, אנחנו החלטנו בשבילו מה לעשות, אבל תמיד דאגנו לדווח לו".
גאון חשש מהסבל שהמחלה עלולה להסב לו, ולכן השביע את ילדיו שאם יטופל לאורך זמן הוא יישאר בבית ולא יאושפז בבית חולים, ואם יאבד את הכרתו - לא יונשם באופן מלאכותי. בשבועות האחרונים לחייו עברה המשפחה כולה תהליך של פרידה. "לא עשינו את זה באופן רשמי, אבל היינו אתו יומם ולילה ודיברנו על הכל", אומרת אביחי.
באמצע אפריל כתב גאון מכתב אחרון למשפחה, שבו העניק צוואה שכולה כללי התנהגות משפחתיים וחתם "כבר מתגעגע, אבא". הצוואה הרשמית נפתחה מאז מותו של גאון, אבל אביחי לא יודעת כמה קיבל כל אחד מהיורשים. "אבא שלי היה נורא מסודר ותמיד הפנה אותנו לקלסר הכחול שבמגירה, שבו, כך אמר, כתוב הכל. עכשיו נצטרך להתחיל לקרוא", היא אומרת.
גאון נשם את נשימותיו האחרונות בנוכחות בני המשפחה. לצד ילדיו עמדה אמם רחל, שממנה נפרד לפני 12 שנה, אך סעדה אותו עד יומו האחרון מכיוון ש"אחרי שנפרדו הם נהפכו לחברים הכי טובים והחמולה לא התפרקה לרגע", מעידה אביחי. "עמדנו ליד המיטה שלו וחשבנו שזה לא הגיוני. הוא היה זה שלימד אותנו שניתן לצאת מכל מצב קשה, שתמיד יש אור בקצה המנהרה, שאסור לוותר, ופתאום הוא איננו. איך זה יכול להיות?"
איך היית מתארת את אביך במשפט אחד?
"אבא שלי היה קוסם. קוסם אמיתי בהתנהלותו המקצועית, במפגשיו עם אנשים, בשמירה על המשפחה. מכיוון שהיה בו צד ארטיסטי מפותח הוא מאוד אהב לשיר, לכתוב ולהופיע. בכל ליל סדר הוא נהג לערוך מופע קסמים. בליל הסדר האחרון, חודש לפני מותו, הוא כבר הרגיש מאוד לא טוב, ובכל זאת הוא הלך חולה וחלש עם יהורם לחנות קסמים, עשה חזרות על כמה קסמים, לבש את חליפת הקוסם והראה את הטריקים האחרונים שלמד. 'נתתי את ההופעה של חיי', הוא אמר ליהורם אחרי מחיאות הכפיים, 'המשאלה היחידה שלי היא שבשנה הבאה עדיין אהיה כאן'".
גאון אחזקות
הקמה: 1998
פעילות: קבוצה המחזיקה ביותר מ-35 חברות בנות ופועלת בתחומים של קמעונות וסחר, אגרו-תעשיות, שירותים פיננסיים ונדל"ן
הנפקה ציבורית: 2007
מנכ"ל: שי פרמינגר
יו"ר: משה גאון
בעלי מניות גדולים: סמי שמעון (25%), משפחת גאון (19.5%), אורי דוד (13.6%)
שווי שוק בבורסה בתל אביב: כ-200 מיליון שקל
תוצאות 2007: הכנסות של מיליארד שקל ורווח נקי של 11 מיליון שקל
מיכל אביחי מספרת על החיים בצלו של אבא - בני גאון
טלי חרותי-סובר
27.6.2008 / 9:26