מאת לוק הרדינג, גרדיאן
עשר שנים עבד אלכסי קורקוב במפעל קטן במוסקווה המייצר ציוד בטיחות נגד אש. בוקר אחד בנובמבר 2004 הוא התעורר והופיע לעבודתו, כרגיל, אך הדלתות היו נעולות. מתברר שבמהלך הלילה החברה בה עבד, ספציאליסט אלקטריקל אקוויפמנט, עברה השתלטות עוינת. הבעלים החדשים היתה חברה מסתורית מאיי הבתולה, שפיטרה מיד את כל העובדים ומכרה את נכסיה של ספציאליסט במוסקווה.
"זה היה כאילו מעולם לא היינו שם. פנינו עם המקרה לבית המשפט, אך השופט אמר שאין כל הוכחה שעבדנו שם. את מקומנו תפסו עובדים פיקטיווים. הוחלפנו בנפשות מתות", אמר קורקוב, בהתייחסו לספרו של ניקולאי גוגול, שבו רוכש הגיבור נפשות איכרים מתות שעדיין רשומות במפקד התושבים כחיות.
קורקוב ועמיתיו לעבודה נפלו קורבן לשודדים - כנופיות פושעים שהצליחו להפקיע נכסים בשווי של מיליארדי דולרים בסיועם של פקידי ממשלה, שוטרים ושופטים מושחתים.
במדינות המערב, שודדי תאגידים - הכינוי למשקיעים המשתלטים על חברות - משתמשים באמצעים חוקיים כדי לתפוס שליטה בחברות חלשות המצויות בקשיים. ברוסיה משתלטים השודדים בעיקר על חברות עשירות או מצליחות, מובילים אותן לפשיטת רגל באופן מלאכותי ואז מעבירים את הבעלות עליהן לחברות קש מפוקפקות הרשומות מעבר לים.
בשבוע שעבר אפילו יו"ר BP, פיטר סאתרלנד, השתמש במונח "שודדים" בהתייחסו לשותפיה הרוסים של חברת בריטיש פטרוליום, שלדבריו מנסים להשתלט על המיזם המשותף BP-TNK, באמצעות מהלכים אגרסיוויים האופייניים ל"שודדי התאגידים" הידועים לשמצה של שנות ה-90.
שודדים אפילו טנקים
הבעיה ניכרת בשיא חומרתה במוסקווה, שם הצליחו שודדים - הודות להעלמת עין מצד בכירים מקומיים - להוביל את הפלנטריום של מוסקווה לפשיטת רגל ולאיים על שני בתים היסטוריים השייכים לאמנים ולפסלים.
להשתלטויות אחרות שביצעו השודדים ברוסיה יש גוון סוריאליסטי. בעיר קאזאן תקפו שודדים חברה המייצרת רגליים תותבות, ובעיירה הסיבירית אומסק ניסתה כנופיית פושעים להשתלט על מפעל הטנקים המקומי. קורבנות קודמים של כנופיות המשתלטים הרוסיות כללו גם נמלים הממוקמים על נהרות גדולים ומכונים לחקר הגרעין.
נשיא רוסיה, דמיטרי מדוודב, הבטיח לחסל את תופעת הביזה, אותה מכנים הרוסים "ריידרסטבו" (reiderstvo). מדוודב, לשעבר עורך דין מסנט פטרסבורג, הבהיר כי הוא מעוניין לשים קץ לשחיתות הביורוקרטית ולמה שהוא מכנה "הניהיליזם החוקתי ברוסיה".
בנאום שנשא החודש, אמר מדוודב כי ביסוס שלטון החוק הוא משימתו הבהולה ביותר כנשיא. "המשימה שלנו היא ליצור בתי משפט עצמאיים לחלוטין", הוא הכריז.
השאלה שראוי לשאול היא האם יכול מדוודב להוביל רפורמה משפטית, כמובן בהנחה שהוא רוצה לעשות זאת. בעידן פוטין נודע הקרמלין לשמצה כשהשתמש בבתי המשפט כדי להעניש את אויביו הפוליטיים. השופטים סיפקו מבלי למצמץ את הפסיקות שאותן המדינה רצתה.
אנשים שהכעיסו את הקרמלין מצאו כי החוק פעל לרעתם במרץ קדחתני. נאשמים שזכו לאהדת הרשויות אפילו לא היו צריכים להופיע לדיונים. מה שנחשב לא היה החוק, אלא האדם הספציפי שכלפיו הוא הופעל.
אנליסטים מטילים ספק ביכולתו של הנשיא החדש לסיים את התערבותו של הקרמלין בסוגיות משפטיות.
"מנהיגים רוסים דיברו על רפורמה משפטית עוד מימיו של איוון 'האיום'. פוטין דיבר גם הוא ללא הרף על רפורמה, אך התוצאה היתה ההיפוך הגמור של הצהרותיו. אני בספק אם השוליה הנאמן של פוטין יבקש לתקן את מעשי אדוניו", אומר מיכאיל דליאגין, ראש המכון לסוגיות עולמיות במוסקווה.
"אסור לשכוח שמדוודב היה סניגורו הראשי של פוטין. מדוודב הוא שניסח את החוקים הפוגעים באופוזיציה ומי ששלל בפועל את האפשרות של פעילות אופוזיציוניות חוקית ברוסיה", אומר דליאגין.
חשבון מס כוזב ומעצר הבעלים
מומחים מעריכים כי בוצעו 70 אלף פשיטות על תאגידים ברוסיה, רובם מעשה ידיהם של בכירים מושחתים. השיטה המקובלת היא לשלוח חשבון מס כוזב וגדול במיוחד לחברה כלשהי. לאחר מכן נעצר בעל החברה, ובזמן שהוא בכלא משתמשים הפושטים במסמכים מזויפים ובפרוטוקולים של ישיבות בעלי המניות, כדי למכור את החברה פושטת הרגל לחברה אחרת. עד ליציאתו של הבעלים מהכלא העסק כבר נמכר ונמכר מחדש לחברות קש פעמים רבות.
אחד השודדים התאגידיים, שביקש להישאר בעילום שם, מספר כי הרווחים שגורפות הכנופיות מאותן פשיטות הם אדירים. "זה עולה 120-170 אלף דולר לגרום לחברה ממוצעת לפשוט רגל, אבל אתה יכול לגרוף רווח של 3-4 מיליון דולר". השודדים לרוב יכולים לפעול באמצעות העברת שוחד לבכירים ברשם החברות הרוסי, הוא ממשיך, כמו גם ביורוקרטים בסוכנות לרישום נכסי נדל"ן ובמשרד לניהול קרקעות.
"בבסיסה, פשיטה היא שוד. השודדים הפעם הם אנשים משכילים ולבושים בבגדים יפים. הם נוהגים במכוניות יפות, וחשוב מכל, הם קרי רוח. כבר יש להם כסף, אבל הם רוצים יותר", מסר השודד. כאשר הוא נשאל אם הוא חש אשמה, הסביר: "אני חש צער כלפי הקורבנות".
המטרה העיקרית של השודדים היא נדל"ן. שטח בניין משרדים במרכז מוסקווה עולה כ-2,500 דולר למ"ר בשנה - הנדל"ן המסחרי היקר ביותר בעולם אחרי הווסט אנד בלונדון. במקרים אחדים, עצרה המשטרה את בעליהם של נכסיהם והסכימה לשחרר אותם רק לאחר שחתמו על העברת נכסי הנדל"ן לשודדים.
לדברי חוקרים, אחוז זעום בלבד מהמקרים מגיע לבית המשפט - עובדה המרמזת על מעורבותן של סוכנויות אכיפת החוק ושירות הביטחון הפדרלי (FSB), שבמסגרת סמכויותיו אמור להילחם בפשעים פיננסיים.
ולריה פילימונומובה, עובדת המרכז לטכניקות פוליטיות במוסקווה, מסבירה כי השוטרים והבכירים המקומיים אינם מתערבים במעשי הפושטים "משום שהם אלה שמזמינים את הפשיטות". לדבריה, בכירים בממשל הרוסי גם מעורבים במעשים.
ראש המרכז, איגור בונין, הרחיק לכת וטען בדו"ח שפירסם לאחרונה כי הפשיטות הלא חוקיות "נהפכו לבעיה העיקרית של כלכלת רוסיה". בין החברות שמציין בונין כקורבנותיהן של פשיטות מוצלחות ניתן למצוא את ארבאט פרסטיז', רשת הקוסמטיקה הגדולה ברוסיה, ושדה התעופה דומודדובו במוסקווה.
בברה"מ היה לאנשים כבוד
צרותיו של קורוקוב לא הסתיימו עם ההשתלטות העוינת על החברה שלו. בניין החברה הלבן, המוקף בגושי בניינים שנבנו בשנות ה-60 ומגרשי המשחקים לילדים שהיו בו, שייך כעת לחברת אינטרנט.
קורקוב הצטרף לחברה ב-95' כשהיא העסיקה כ-2,000 עובדים. עד 2004 התכווץ כוח העבודה בחברה ל-100. באותו שלב, הוא מספר, השתלטה מנהלת החשבונות על החברה בסיוע של משתלטים מקצועיים. היא סירבה לשלם לעובדים את משכורותיהם ולא החזירה להם את יומני העבודה שלהם, אותם הם צריכים כדי לקבל פנסיה מלאה.
קורקוב ו-14 מעמיתיו פנו לבית המשפט, אך מנהלת החשבונות הנפיקה מסמכים שהראו כי הוא מעולם לא עבד במפעל. השופט, באופן מסתורי, הסכים. "אני לא רוצה לומר שהשופט שוחד, אבל לאיזו עוד מסקנה אפשר להגיע?", אומר קורקוב.
בניסיון להיאבק בגזירה המרה, פנה קורקוב לאיגודים המקצועיים בבקשת עזרה והתלונן באוזניהם של כמה שרים. במארס, ממש לפני הבחירות לנשיאות, הוא אפילו כתב לנשיא כיום והמועמד הוודאי דאז מדוודב, אך לשווא. משרדו של מדוודב השיב לו כי עליו לפנות לתביעה הכללית בנושא, אולם התובעים לא היו מעוניינים בפרטי המקרה. "אף אחד לא רצה לשמוע. לדעתי מדוודב עושה כמיטב יכולתו, אך אני מגלם את משמעותו של הניהיליזם החוקתי ", אומר קורקוב.
קורקוב, גימלאי בן 68, נאלץ להסתפק בפנסיה של 5,000 רובל (כ-200 דולר) בחודש, למרות העובדה שבתקופת ברית המועצות קיבל עיטור כבוד על תפוקתו המרשימה. להערכתו, השודדים שהשתלטו על החברה בה עבד עזבו את המקום, כשהם גורפים רווח של 30 מיליון דולר. "חוסר צדק שכזה לא היה אפשרי בברית המועצות, אז הייתי מישהו. כיום אני כלום".
כך גונבות כנופיות פשע מאורגן ברוסיה חברות מידי בעליהן
גרדיאן
29.6.2008 / 8:44