אולם אירועים תובע את עיריית נתניה: רודפת אותנו ללא הצדקה מאז אסון ורסאי

במאי 2001 התרחש אסון ורסאי. לטענת התובעים, החלה עיריית נתניה לרדוף אותם ללא כל הצדקה בעקבות האסון באורח קיצוני ביותר ועזות מצח. זמן קצר לאחר האסון, נשלחו לבעלי האולם מכתבי אזהרה מהעירייה על כך שתושבי העיר פנו אליה בשל תחושה ש"תוך כדי ריקודים, התקרה שוקעת במידה משמעותית".



בידיעה שפורסמה בתחילת יוני 2001 ב"השבוע בנתניה", נאמר שהעירייה הוציאה התראה לפני סגירה לקומפלקס תוך פרסום התמונה של מהנדס העיר והתבטאותו בעניין. לטענת התובעים, כתוצאה מההד התקשורתי, בוטלו עשרות אירועים שהוזמנו קודם לכן. בכמה כתבות שפורסמו במקומון במהלך יוני 2001 הובהר כי הקומפלקס בטוח לאירועים.



לטענת התובעים, באמצעות עוה"ד אילן בומבך ויריב רונן, הפרסומים השפילו אותם לנוכח הקישור לאסון ורסאי ופגעו בעסקים בצורה קשה. יתרה מכך, נטען כי אולם השמחות קיבל רישיון עסק מהעירייה בשנים שקודם לכן, ולא יעלה על הדעת שיינתן רישיון מבלי שהרשויות הרישוי ייתנו דעתם לכך שהעסק מקיים את דיני התכנון והבנייה. לפיכך, דורשים התובעים מהעירייה פיצוי בסך 6 מיליון שקל ומרשת המקומונים פיצוי של 2 מיליון שקל.



מעיריית נתניה נמסר: "אולמי כינור דוד פעלו במקום ללא היתר בנייה ואך טבעי הוא שימים ספורים לאחר אסון ורסאי, בעקבות תלונות של תושבים מודאגים על ריצפה רועדת, נוצר חשש סביר שהאולם מסכן את באיו. לפיכך, ביקש מהנדס העירייה לבצע במקום בדיקות הנדסיות מטעם הטכניון, שישללו סכנה לשלום הציבור. זהו תפקידו וזוהי חובתו של מהנדס העיר, וכאשר נשאל בנושא - הוא ציין והתייחס לנתונים מקצועיים בלבד. חשוב להדגיש כי עד עצם היום הזה מתנהלים הליכים משפטיים כנגד בעלי האולם, שטרם הוציאו היתר בנייה לנכס כחוק".



עורך הדין ד"ר עמרם מליץ, המייצג את "מקומונים בשרון", מסר כי "מדובר בתביעה קנטרנית בנוגע לכתבות, כשכל מה שעשה המקומון הוא ציטוט מכתבים של העירייה וכתבות של הטלוויזיה המקומית. חובת הכתב היתה לכתוב את הכתבות וכך עשה. משרד עורכי הדין הגיש תביעה שבועיים לפני תום שבע שנות ההתיישנות".