העובדים ועתיד מדינת הרווחה באירופה

זה היה סוף שבוע של ניגודים. בחדשות נמסר כי רוב אזרחי אירלנד הצביעו נגד אישור החוקה האירופאית החדשה, הניאו-ליברלית. מספר שעות לאחר פרסום התוצאות התברר כי ה"לאו" רשם שיאים בשכונות ובהן מתגוררים עובדים ובייחוד עובדים עניים (כן, יש כאלה באירלנד). אבל בכנס המיוחד על עתיד מדינת הרווחה שנערך בסטוקהולם, בירת שבדיה, הדוברים התחרו ביניהם במסירת ידיעות קשות. קשות בכל הנוגע לזכויות החברתיות ולזכויות העובדים במסגרת אירופה המאוחדת. כי ממש באותם הימים בהם נערך הכנס ובהם האירים שללו את החוקה הקפיטליסטית, מוסדות האיחוד האירופאי קידמו חקיקה לפיה שבוע העבודה ימשך עד 60 שעות (ועד 75 שעות עבור צוותי רפואה – כולל רופאים!) וניתן יהיה לעצור ללא משפט את המוגדרים מהגרי עבודה בלתי חוקיים עד 18 חודשים.

תחת הרושם הכבד של הבשורות הרעות וההתנגדות הגוברת לאיחוד וכל מה שהוא מייצג, נפגשו עשרות חוקרים, חברי הפרלמנט האירופאי ואנשי איגודים מקצועיים לכנס ובמרכזו עתידה של מדינת הרווחה האירופאית. הכנס התקיים על פי יוזמת רשת מכוני המחקר של השמאל האירופאי "טרנספורם" (לשנות), שהוקמה אשתקד על ידי קרן רוזה לוקסמבורג הגרמנית.

משתתפי הכנס דנו על השינויים שחלו במדינת הרווחה בעידן הניאו-ליברלי ועל האסטרטגיה שעל כוחות השמאל לנהוג כדי לשלב מאבק אנטי-קפיטליסטי עם ההגנה על אוכלוסיות הנפגעות מנסיגת מדינה הרווחה – בייחוד העובדים, המובטלים, הנשים והגמלאים. הייתי המשתתף הלא-אירופאי היחידי, אבל מה שנמסר בכנס לא היה זר לי. כל בוגרי המדיניות הכלכלית והחברתית הביביסטית בישראל מכירים היטב את הנעשה כעת באירופה המאוחדת. אבל עבור אירופאים רבים האצת המדיניות הניאו-ליברלית מהווה איום של ממש על אורחות חייהם, על מה שהם מגדירים "הדגם החברתי האירופאי". אם כי אנשי סקנדינביה הקפידו לכנותו "הדגם החברתי הנורדי" – קרי: הדגם החברתי הצפון אירופאי.

בקרב חוקרים ופעילים קיימת הסכמה כמעט כללית על מקור המתקפה המרוכזת על מדינת הרווחה והשלכותיה החברתיות. מקור המתקפה הוא הרצון להעמיק את הצבר ההון על ידי בעלי ההון והנכונות של מוסדות האיחוד והממשלות השונות ביבשת לשרת את האינטרסים של מעטי המעט. אבל, ישנם חילוקי דעות על עתידה של מדינת הרווחה. משתתפי הכנס היו חלוקים בצעדים יש לנקוט להגן על מדינת הרווחה והישגיה, שבמדינה כמו שוודיה, מורגשים היטב כמעט בכל מקום. יש שסברו שניתן יהיה לשחזר את ההסדרים המוסדיים שאפשרו את הקמת מדינת הרווחה – באמצעות חקיקה מתקדמת יותר ברמה הלאומית (להבדיל מהרמה הכלל-אירופאית) או על ידי חיזוקן של מפלגות פוליטיות שבמרכז העשייה שלהן: הגנה על מדינת הרווחה, כגון מפלגת השמאל הגרמנית. אחרים סבורים שרק על ידי חיזוקם של האיגודים המקצועיים ובייחוד על ידי פוליטיזציה גוברת בפועלם ניתן יהיה לשוב אל הישגי מדינת הרווחה. יש מדינות ובהן האיגודים מקצועיים עמדו במרכז מערכה נגד הפרטה (אחד מראשי החץ בניסיון למוטט את מדינת הרווחה) והצליחו לחולל שינויים פוליטיים מרחיקי לכת בשנים האחרונות - כמו נורבגיה.

הסכמה נוספת בין משתתפי הכנס היא שאלת העבודה המאורגנת. במילים אחרות: ככל שעולה מספרם של העובדים הלא-מאורגנים, כך קל יותר לפרק מנגנוני רווחה. מנגנונים אלה נותרים "יתומים" ברגע שהעובדים מאבדים את חלקם המרכזי בעשייה המשקית. ללא התארגנות מעמדית, "עוגת" ההכנסות מתחלקת כל פעם בצורה פחות ופחות שוויונית. פירוק מנגנוני הרווחה מעניקים עוד יתרונות לבעלי ההון בדרכם להפוך את העובדים לכוח עבודה זול וכנוע. נשמע מוכר?

· ד"ר אפרים דוידי הוא המנהל האקדמי של המכללה החברתית-כלכלית