כים ניר תבעה את הבורסה לניירות ערך בטענה שהיא אחרית לנזקים שנגרמו לה כתוצאה מהחלטות רשלניות שקיבלה הבורסה בתהליך הנפקת מניותיה של החברה בשנת 1994. במסגרת אותה הנפקה, נכללה בתשקיף החברה הצהרה לפיה בתוך חודש עד שלושה חודשים מיום רישום המניות למסחר, יגישו בעלי המניות בחברה הצעה לרכוש מן הציבור 60% מהמניות שיונפקו, במחיר המינימלי המוצע בהנפקה. הבורסה התנגדה לכך בטענה שהצעה זו תופיע בתשקיף, ולא אישרה את פרסום התשקיף, שכן מימושה עלול להפחית את שיעור ההחזקות של הציבור במניות החברה אל מתחת לשיעור המינימלי שנקבע בתקנון הבורסה.
על ההחלטה ערערה החברה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב, אשר קיבל את הערעור. הבורסה ערערה על פסק הדין לעליון, ואף ביקשה את עיכוב ביצועו. בנתייים החליטה החברה לשנות את התשקיף ובהתאם לכך בוצעה ההנפקה ביוני 95'. אולם, בפסק דינו של בית המשפט העליון נקבע כי הבורסה הרחיקה לכת בפרשנות שנתנה לכללי הרישום, וכי סירובה לאשר את התשקיף לא התבסס על תשתית עובדתית כנדרש. בעקבות זאת הגישה החברה ו-13 בעלי מניותיה תביעה נגד הבורסה, בטענה כי כתוצאה מהחלטות בלתי סבירות שקיבלה והובילו לעיכוב בהנפקה, נגרמו לחברה נזקים בסך 17 מיליון שקל.
בית המשפט המחוזי בתל אביב בפסק דינו מדצמבר 2003 דחה את התביעה. השופט עודד מודריק קבע כי הבורסה לא התרשלה בקבלת ההחלטות שהובילו לדחיית ההנפקה. על כך ערערה החברה לבית המשפט העליון, באמצעות עו"ד אברהם וינרוט.
השופטים אליעזר ריבלין, עדנה ארבל ודוד חשין דחו את הערעור, על אף הקביעה העקרונית בפסק הדין, כי יש להכיר בחובת זהירות בין הבורסה לבין חברות המנפיקות בה מניות. השופטת ארבל קבעה כי החברה לא הצליחה להראות כי בהחלטות הבורסה היתה התרשלות המצדיקה את חיובה בגין הנזקים הנטענים. ארבל דחתה את טענת הבורסה כי יש לקבוע שבכל מקרה שבו הפעילה את סמכויותיה הרגולטיביות בתום-לב ובהתאם לעמדת הרשות לניירות ערך - אין להטיל עליה אחריות נזיקית, וקבעה כי אין לקבוע באופן גורף כי הבורסה חסינה מתביעות רשלנות בגין סוג פעולות מסוים.
"הפעילות בשוק ההון הינה פעילות ספקולטיבית מטבעה, הכורכת סיכויים וסיכונים למשקיעים ולחברות המנפיקות כאחד. לאור זאת, ישנו קושי ממשי בבחינה ערטילאית של סוגי נזקים שונים ובניסיון לייחס נזקים אלו להתרשלות הבורסה דווקא", קבעה ארבל.
ארבל הוסיפה כי לשם קבלת ההחלטה על הסירוב לאשר את התשקיף ערכה הבורסה התייעצות מקיפה עם בכירי סגל הבורסה ועם גורמים נוספים. לדבריה, שיקול הדעת שהפעילה הבורסה בזמן אמת לא היה בלתי סביר, בפרט בהתחשב בכך שנועצה עם הרשות המפקחת - הרשות לניירות ערך. בעמדת הרשות, נקבע, יש משום אינדיקציה לסבירות ההחלטה. עוד נתנה ארבל משקל לעובדה כי במקרה זה התמודדה הבורסה לראשונה עם הצעת רכש מהסוג שהחברה ביקשה לכלול בתשקיף, ולא עמדו בפניה קווים מנחים לעניין. החברה חוייבה בהוצאות בסך 40 אלף שקל. הבורסה יוצגה על ידי עו"ד פנחס רובין וירון אלכאוי.
בית משפט העליון: הבורסה חייבת בחובת זהירות לחברות המנפיקות בה מניות
נורית רוט
29.6.2008 / 18:06