מה שעוד מצביע על לחץ הוא שאפריקה ישראל מעולם לא ערכה אירוע כזה. בשנים האחרונות עורכת החברה מסיבת עיתונאים פעם בשנה - ארוחת בוקר במלון הולידיי אין בתל אביב בסוף מארס עם פרסום הדו"חות הכספיים השנתיים. אתמול, רק שלושה חודשים אחרי אותה מסיבת עיתונאים מסורתית, היא ניסתה לשנות את התמונה מבחינתה.
מנהלי אפריקה ישראל, ובראשם נדב גרינשפון, סגן היו"ר ויד ימינו של בעל הבית, ואיזי כהן, המנכ"ל החדש, ניסו להציג אתמול את אפריקה מחדש בעזרת כמה סיסמאות שחוקות ועם מעט תשובות ענייניות.
1. ההנפקה - "ההנפקה המוצלחת מאוד" כדבריהם ("1.5% יותר מהמחיר בשוק") עברה אמנם בשלום, אבל כדאי לא לשכוח ש-75% מהכסף (750 מיליון שקל) הגיעו מכיסו של לבייב. ובכל מקרה מדובר בגיוס במחיר נמוך בכ-60% משוויה בשיא לפני שנה. אפריקה גייסה בשבוע שעבר מיליארד שקל כדי לאזן את השחיקה בהון העצמי - 600 מיליון שקל ברבעון הראשון ועוד כמה מאות מיליוני שקלים, לא ברור בדיוק כמה, ברבעון השני.
2. מוכרים ולא קונים - התחושה היא שאפריקה, החברה המשומנת והאגרסיווית - נעצרה. היא הגיעה למשבר העולמי לא לגמרי מוכנה ועכשיו היא מגייסת הון ביוקר ולא נראית כמי שששה להשתמש ביכולותיה בשוק משברי. במקום להפעיל את הרוח היזמית שלה ולבחון איפה היא יכולה לנצל הזדמנויות, היא עוסקת בהסברים על החוב הענק שלה, על יכולת ההחזר ומעמידה נכסים למכירה. לזכותה אפשר לומר שגם אם המשבר ימשך זמן ארוך יחסית, הפעולות שהיא עושה יסייעו לה לצלוח אותו באופן סביר.
3. איזי כהן - בשלב זה קשה לדעת מה תהיה תרומתו של המנכ"ל החדש, יוצא מגדל, לאפריקה. מה שברור שלבייב לא מינה אותו כדי לחזור על המנטרות: "אפריקה תציף הרבה ערך בשנים הקרובות", או "אפריקה היא חברה ענקית שפועלת ב-15 מדינות ובהמון פרויקטים". בינתיים אפשר לסלוח לו, הוא בסך הכל שבועיים בחברה.
4. הקניונים - "אנחנו חברת השקעות ומטבע הדברים אנחנו בודקים את התזרים של כל נכס ואם יש היגיון במכירתו. לא ביקשנו למכור, זורמות אלינו הצעות. כנראה יש אינטרס לגופים לצאת לעיתון ולומר שהם מנהלים איתנו מגעים". זו התגובה של כהן לשאלות בנוגע להעמדתם למכירה של הקניונים והנכסים המניבים של אפריקה בישראל.
קצת חבל שזו התגובה. שכן ראשית, ההיגיון במכירת הנכסים בישראל מובן ויכול להיות מקובל גם על שוק ההון. הרי השוק כאן עדיין בשיא והגופים המוסדיים עמוסים בכסף; שנית, ברור שאם אפריקה לא היתה מעוניינת למכור, ואם לבייב לא היה מסכים לזה - איש לא היה מתקרב אליהם, וגם העיתונות לא היתה כותבת על כך.
5. קבוצת אלון - כבר כמה שנים שאפריקה מדברת על הצורך להיפרד מהאחזקות באלון. זאת, משתי סיבות: השיוך של קבוצת דודי ויסמן לאותה קבוצת לווים של לבייב (מה שמקשה על החברה לגייס הון בבנקים), והרצון להיהפך לגורם משמעותי עצמאי בענף האנרגיה. מדבריהם של גרינשפון וכהן עולה שאין בעניין זה כל חדש, אין תוכנית להשקעה באנרגיה ואין פתרון לבעיית קבוצת הלווים.
6. בית השקעות - גם בעניין זה מדברים באפריקה כבר שנים על רכישה משמעותית שתציב את החברה על רגל פיננסית חזקה, וגם בתחום זה אין חדש. גרינשפון וכהן, כל אחד בנפרד, הגיעו למקום השני והשלישי בהתמודדות על פסגות לפני שנתיים. הבעיה שלהם היא שרק הראשון זכה. "בית ההשקעות שלנו קטן, אנחנו צריכים להחליט בנושא", אמר כהן.
7. ארה"ב - ההשקעות הגדולות ביותר של אפריקה בארה"ב הם במנהטן, ונראה שהפגיעה בשוק הנדל"ן שם עדיין מינורית. בכל שאר המקומות, במיאמי ובלאס וגאס, למשל, ברור שיש לה בעיה.
8. עוצמה - אפריקה היא חברה מפוארת ואחת החזקות והחשובות בבורסה. יש לה אמנם חוב גדול, אבל אין לה בעיה תזרימית. יש לה בעל שליטה עם חוש ריח מעולה, מנהלים טובים ונכסים מצוינים. לאפריקה יותר ממאה פרוייקטים בהקמה וכשהמשבר יחלוף היא תהיה בין הראשונות שתתאושש.
בלי תוכנית חדשה ואפילו בלי מצגת
רותם שטרקמן
30.6.2008 / 12:37