מנהל במוסד ציבורי ביקש מההנהלה הראשית: "במקום שתכתיבו לי את מספר העובדים שעלי להעסיק, את דרגתם ושכרם, תנו לי את התקציב שהועדתם ליחידה שלי, ואני אשכור עובדים כרצוני". כוונתו היתה לשכור פחות עובדים, אך שאלה שישכור יהיו ברמה גבוהה יותר, יועסקו בשכר גבוה יותר - וכך גם יספקו שירות טוב יותר. ההנהלה סירבה.
בעיה דומה קיימת במערכת החינוך בישראל. בתקציב העצום שניתן לה אפשר היה לשכור מספר קטן יותר של מורים - הם יהיו ברמה גבוהה יותר, ישלמו להם יותר, וכך התפוקה תשתפר. ואולם בשל מספרם הרב של המועסקים במערכת החינוך, המשכורות נמוכות - והרמה בהתאם.
נכון שיש מורים מצוינים העובדים תמורת משכורות נמוכות מהראוי. עם זאת, עקב דרישות הקבלה הנמוכות בסמינרים, חלק גדול מהמורים הם דלי יכולת ונעדרי מוטיובציה. כתוצאה מכך התפוקות נמוכות.
נתונים סטטיסטיים מתארים גידול במספר המועסקים במערכת החינוך במשך השנים. השוואה בין מספר המורים במשרה מלאה בבתי הספר היסודיים בחינוך העברי (ללא חינוך מיוחד) בשנת תשס"ו (2005-2006) ובשנת תש"ל (1969-1970), מלמדת כי מספר המורים לתלמיד גדל בכ-24%. כלומר, אילו היחס בין מספר המורים למספר התלמידים כיום היה זהה לזה שלפני 36 שנה, אפשר היה לשלם למורים 24% יותר, ולמשוך מורים טובים למערכת. מכיוון שגודל הכיתות הצטמצם מעט, ראוי להשוות גם את היחס בין מספר המורים למספר הכיתות. בתקופה האמורה עלה יחס זה מ-1.28 ל-1.45 מורים לכיתה - עלייה של כ-14%. בבתי הספר התיכוניים קפץ היחס בין מספר המורים למספר הכיתות מ-1.8 ל-2.6 - גידול של 44%.
המדיניות השגויה שיושמה בעבר מחבלת בשיפור המערכת. מורים רבים מועסקים כיום בשכר נמוך, ההולם את כישוריהם הנמוכים. העלאת שכר לכלל המורים, כפי שנהוג לעשות, נותנת תגמול עודף למורים אלה. מנגד, שיטה זו אינה מותירה מקורות מספקים לתגמול ראוי של מורים רבי כישורים ויכולת. הפתרון הוא העלאת שכר הפרשית למורים הטובים בלבד, עידוד פרישה מוקדמת של מורים דלי יכולת ומוטיווציה וארגון מחדש של מערכת ההוראה - עם פחות עובדים, ושכר גבוה יותר.
הכותב הוא פרופסור לפיננסים באוניברסיטת ניו יורק
הרבה מורים, מעט כסף
יעקב עמיהוד
30.6.2008 / 17:12