הותר לפרסום: היועמ"ש של מינהל מקרקעי ישראל התנגד נחרצות להקצאת קרקע למלח תעשיות ב-2003

מדובר על העיסקה השנויה במחלוקת שעליה התכתשו מי שכיהן בזמנו כיועץ המשפטי לממשלה, אליקים רובינשטיין, ומי שהיה יו"ר מינהל מקרקעי ישראל, אהוד אולמרט. בבסיסה, הוקצו 1,300 דונם בעתלית ועוד כ-700 דונם באילת לטובת חברת תעשיות מלח שבשליטת משפחת דנקנר.



את הפרשה העלה מבקר המדינה, ולאחר מכן הצטרף להתנגדות גם רובינשטיין. לדעתם, העסקה היתה פסולה משום שתעשיות מלח קיבלה בה הטבה בלתי סבירה. עתה מתברר, כי כך גם סבר היועץ המשפטי של הקק"ל, מאיר אלפיה, אשר העביר את חוות דעתו לחברי מועצת מקרקעי ישראל ב-2003, לפני ההצבעה על העסקה.



למרות חוות הדעת הנחרצת, חברי המועצה בראשות היו"ר דאז אהוד אולמרט, אישרו את העסקה, על קרקעות שהן ברובן קרקעות הקרן הקיימת לישראל. ההחלטה זכתה לביקורות קשות, וכאמור עוררה התכתשות מילוית בין רובינשטיין לאולמרט. כל אותו זמן, סירבו במינהל לחשוף את חוות הדעת של אלפיה.



משרד הרטבי, בורנשטיין, בסון ושות', המייצג חקלאים בתביעות מול המינהל, עתר לבית המשפט כדי לחשוף את חוות הדעת ולבדוק האם ישנה אפליה של גופים עסקיים, כגון תעשיות מלח, לעומת חקלאים.



בית המשפט קבע כבר ב-2005 כי על המדינה לחשוף את העתירה, אולם פרקליטות המדינה הגישה ערעור לבג"ץ. בימים האחרונים, לאחר שעו"ד מוטי פירר ממשרד הרטבי, בורנשטיין, בסון ושות', הגיש בקשה לאיחוד התיק עם תיקים נוספים, החליטו בפרקליטות לוותר ולאפשר את חשיפת חוות הדעת. בעקבות ההסכמה, הוסרה העתירה לבג"ץ ובית המשפט העליון מחק את התיק.



מחוות הדעת עולה כי השימוש של תעשיות מלח בקרקע היה שימוש חקלאי, ולכן גם הפיצוי היה צריך להיות בהתאם. למרות זאת, הסכם העקרונות הראשון שהושג בין הצדדים בשנת 1996, והסכם חדש שהוכן בשל ביטול ההסכם הראשוני לאחר ביקורת חריפה של מבקר המדינה, קבע כי מדובר בחוזה שהוא למעשה חוזה במגזר העירוני. בכך העניק החוזה לתעשיות מלח, על חשבון המדינה, הטבה בשווי של עשרות מיליוני דולרים.



בסיכום של חוות הדעת כותב אלפיה כי אין למינהל כל צורך היום (וספק אם היה בעבר) צורך בביצוע העסקה, אין לעסקה צידוק כלכלי או תכנוני ולכן אין לאשרו.