בית הדין לעבודה: מעסיקים רשאים לתת לעובדים תנאי פרישה לא שוויוניים

שולה קרחי ולבנה אלסטר פוטרו מעבודתן במבטחים בסוף 2002 כחלק מצמצומים שהנהלת הקרן ערכה. השתיים זכו לתנאי פרישה גבוהים מהמקובל במשק, של 606 אלף שקל לאחת ו-855 אלף שקל לשנייה, זאת על פי הסכם העבודה שנחתם בין מבטחים להסתדרות. ואולם, בתביעה שהן הגישו נטען, באמצעות עו"ד יגאל גאגין, כי מבטחים נהגה כלפיהן בחוסר ניקיון כפיים בכך שהן הופלו לרעה לעומת ארבע עובדות אחרות, אשר פרשו מהחברה כחלק מאותו הליך פיטורים וקיבלו מענק פרישה גבוה בהרבה, שמקורו בהחלטת הנהלת מבטחים (ולא בהסכם הקיבוצי).



מבטחים טענה, באמצעות עו"הד דפנה שמואלביץ' ואלון עזרא ממשרד רובין-שמואלביץ', כי לא הוכח כי היא נהגה בשתי העובדות באפליה מכוחו של חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה. לענת הקרן, מלכתחילה אין חובה על המעביד להעניק תנאי עבודה או פרישה זהים לכל העובדים, כל עוד השוני אינו נובע משיקולים פסולים.



השופטת אביטל רימון-קפלן קבעה בפסק הדין כי העובדה שמבטחים דנה בכמה מקרים חריגים והעניקה לחלק מהעובדים תנאי פרישה לפנים משורת הדין, אינה מקימה לתובעות או לשאר העובדים שפוטרו זכות לקבלת אותם תנאים. "אנו מצפים ממעביד הגון ותם לב כי בפיטורי צמצום של עובדיו ישקול כל מקרה לגופו, ויתן את דעתו לנסיבותיו האישיות של כל עובד ועובד. השופטת ציינה את החשיבות שב"לעודד מעסיקים לעשות כן, להבטיח להם את החופש להעניק, במקרים מתאימים, זכויות לפנים משורת הדין".



השופטת הוסיפה כי אמנם ראוי היה שכשמעביד מחליט להעניק הטבה חריגה לעובדים מסוימים הוא ינמק של שיקוליו לעשות כן, אולם הנטל על שתי התובעות הוא להראות כי מתן ההטבות העודפות לחלק מהעובדים היה נגוע בשיקולים זרים - ונטל זה לא הורם.