האם המס על הדלק יופחת? נקווה שלא

אפשר לנסות ולהטיל מטבע על השאלה מה יגבר על מה: עמדתם של הפקידים המקצועיים במשרד האוצר נגד הפחתת המסים על הסולר והבנזין, או שמא עמדתם של הפוליטיקאים, הקשובים לאנחות בוחריהם הנאנקים תחת עול מחיר הדלק הגואה - וזאת, כמובן, בשנת בחירות.

תשובתנו לשאלה זו שקולה להימור בהטלת מטבע: אין לנו שום יכולת לדעת. דבר אחד ברור לנו לאחר שקוראים את הנתונים: מה צריך שיגבר. הנה הנתון הבסיסי: הכנסות המדינה ממסי דלק - הרוב המוחלט של הסכום הוא מיסוי על הבנזין והסולר - הן כ-10 מיליארד שקל וחצי בשנה. לא טעיתם, 10.5 מיליארד. והנה עוד נתון בסיסי חשוב: המס (בלו) על הדלק נקוב לפי ליטרים. כך, כל ליטר בנזין נושא כיום במס של 2.3 שקלים, וכל ליטר סולר נושא במס של 1.7 שקלים. לפיכך, הכנסות המדינה ממסי דלק נותרו פחות או יותר קבועות. הן מושפעות מהיקף צריכת הדלק ולא ממחירו. כלומר, המדינה כלל לא נהנתה מהזינוק המטאורי במחירי הדלק בשנה האחרונה. מדינות אופ"ק, מפיקות הנפט, הן הנהנות מעליית המחירים, אך מדינת ישראל, לצערה, לא היתה שותפה בחגיגה.

והנה הנתון השלישי: כל הוזלה של עשר אגורות במיסוי המוטל על הבנזין והסולר תעלה לקופת המדינה כחצי מיליארד שקל. לפיכך, כל הוזלה של שקל במיסוי על שני הדלקים תעלה לקופת המדינה כ-5 מיליארד שקל, בחלוקה שווה פחות או יותר בין בנזין וסולר.

כיום מחיר ליטר בנזין הוא שבעה שקלים. כדי להוזיל את המחיר הזה בשקל ולהחזירו לרמתו פחות או יותר לפני חצי שנה, תיאלץ קופת המדינה להוציא 5 מיליארד שקל. העלות השנתית של כל הרפורמה בחינוך, מתברר, גלומה בהוזלה של שקל אחד במחיר הבנזין והסולר. האם מישהו באמת חושב שזה משתלם?

מקצועית, ברור שזה אינו משתלם. "קופת המדינה לא נהנתה כלל מהעלייה במחירי הדלק", אומרים כיום באוצר, "אז אין שום סיבה, שקופת המדינה תיאלץ לעבור קיצוץ מסיווי כדי לתמוך בהורדת מחיר הדלק דרך הפחתת המס". זאת ועוד, באוצר תוהים מה יקרה אם מחיר הדלק ימשיך לעלות. במקרה כזה המדינה גם תבזבז 5 מיליארד שקל יקרים מקופתה, וגם מחיר הבנזין בתחנות יירד בשיעור שאינו משמעותי (שקל אחד) או שאפילו לא יירד כלל בגלל המשך עליות המחירים בעולם. זה יהיה הישג ראוי לשמו: גם המס יירד בסכום של 5 מיליארד שקל, וגם הציבור כלל לא ייהנה מכך.

לצד המכוניות, המיסוי על הדלק הוא המכס היקר ביותר שעוד נשאר בישראל. באופן עקבי הפחיתה המדינה, מאז החלה תוכנית החשיפה של ישראל ליבוא מתחרה ב-88, את שיעור המכסים ומיסי הקנייה כמעט על כל המוצרים המיובאים. היוצאים מן הכלל הם מוצרים שהמדינה מצאה לנכון לפעול להקטנת הצריכה שלהם, בגלל שהם מוצרים שגורמים נזק. בין אלה ניתן למנות את הסיגריות, האלכוהול וגם המכוניות והדלקים - שפוגעים בסביבה, ואינם תורמים דבר לרווחת החברה. כלומר, למדינה יש סיבה עקרונית למסות את הדלק - פרט לסיבה שמדובר בהכנסה גדולה וחשובה. למעשה, אם יש השפעה חיובית לעלייה במחירי הדלק, הרי זאת התקווה כי עליית המחיר תיאלץ את הצרכנים, אותנו, להקטין את היקף הנסיעה שלנו - ובכך גם לחסוך כסף וגם להקטין את הזיהום הסביבתי.

רק שבדרך, עד שכל המטרות הטובות האלה יושגו, מחיר הדלק יהיה הרבה יותר יקר, והמוני בית ישראל ייאלצו לשלם פי כמה כדי לממן את הנסיעה שלהם ברכבם. המוני בית ישראל לא צפויים לאהוב זאת, ושביתת המובילים בשבוע שעבר - למרות שדווקא המובילים מקבלים החזר מהמדינה על חלק גדול מעלות הסולר - המחישה זאת. בל נשכח שמהעולם מגיעות תמונות על הפגנות המונים בדרישה להוזלת מחירי הדלק, כך שדרישה להפחית את המס על הדלק היא כיום טרנדית מאוד. בל נשכח גם כי זוהי שנת בחירות, וכי רק עתה ביטל האוצר תוכנית להפחתת מסים בסכום של 8 מיליארד שקל.

נו, אז האם הדרישה העממית המתגברת להפחתת המסים על הדלק תיתקל באוזניים קשובות בממשלה? הניסיון להשיב על כך שקול להטלת מטבע. אפשר רק לקוות שבכל זאת, גם בשנת בחירות, ההיגיון יגבר, והדרישה הפופוליסטית הזו תידחה על הסף.