בית המשפט בהחלטה עקרונית: גם "חוזה חכירה לדורות" אינו מזכה החקלאים בפיצוי מוגדל בגין הפקעת קרקע

שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב עמירם בנימיני, קיבל בראשית השבוע החלטה עקרונית, לפיה אין שוני מהותי בין חוזה חכירה חקלאי "נחות" (המתחדש מדי שנה), לפיו החקלאי מוגדר "בעל רשות בקרקע" בלבד, לבין חוזה חכירה משופר "חוזה חכירה לדורות" (49 שנה + 49 שנה). ע"פ קביעת השופט, בשני המקרים זכאי החקלאי, בעת הפקעת קרקע לצרכי ציבור, לפיצוי לפי שוויה החקלאי של הקרקע, ולא לפי שוויה בשינוי יעוד.



הפסיקה ניתנה בתביעה שהגיש קיבוץ נען, לפצותו ב-29 מיליון שקל בגין הפקעת 202 דונם קרקע חקלאית להנחת מסילת הרכב לוד-באר שבע. הקיבוץ, באמצעות עו"ד אהרון בן שחר, תבע מרכבת ישראל לפצותו ב-29.2 מיליון שקל המשקפים לטענתם את שווי הקרקע, בשל שינוי יעודה למסילת ברזל.



המשיבה, רכבת ישראל, טענה באמצעות עו"ד טלי ענבר-גולן, כי בידי הקיבוץ חוזה חכירה חקלאי במהותו, ואין כל מקום להבחין לעניין הפיצוי בין חוזה חכירה "נחות", לבין חוזה "משופר", הנחתם פעם ב-98 שנה, ומקנה לקיבוץ זכות לשינוי יעוד בקרקע גם ללא אישור המינהל, כמו זכות הקמת מפעל לא חקלאי ועוד.



עוד טענה המשיבה, כי מדובר בקרקעות מדינה, שניתנו בחכירה לחקלאים לעיבוד חקלאי בלבד, ועל כן עליית הערך משינוי היעוד למטרות לא חקלאיות הוא של המדינה (בג"צ הקשת המזרחית), ועל כן לא יהיה זה נכון להעניק להם פיצוי העולה על השווי החקלאי של הקרקע.



השופט בנימיני, דחה את טיעוני התובע קיבוץ נען, וקיבל את טענות המשיבה רכבת ישראל, ופסק שעל הרכבת לפצות את הקיבוץ לפי השווי החקלאי של הקרקע, כפי שקבע אותו שמאי מטעם בית המשפט בסך 7.8 מיליון שקל. להחלטת בית המשפט משמעות עקרונית, מפני שהיא קובעת כי אין הבדל בין חוזי חכירה חקלאיים שונים לבין זכאות בפיצוי, וכי המדינה מחויבת בכול המקרים בפיצוי חקלאי בלבד.