רוני בר-און: יש כסף אך הוא פשוט לא מחולק כמו שצריך; קורה להמשך הריסון התקציבי גם בתקציב 2009

"בשונה מתקופת בחירות קלאסית שבה כללי המשחק ידועים והאופק מוגדר ויודעים מתי האופק נגמר והתנהגות השחקנים ידועה", פתח בר-און ורמז ל"כלכלת הפריימריס" המייצגת את רוח התקופה. לאחר שפרס את האתגרים המורכבים בפניהם הוא עומד כשר אוצר הניצב בפני מציאות פוליטית של חוסר וודאות, "אפשר לראות את זה בהתנהגות הכנסת, בקידום הצעות חוק פרטיות של חברי כנסת חרף התנגדות הממשלה", אמר בראון ועבר לפירוט מדיניותו הכלכלית וניתוח מצב המשק.



"הכלכלה הישראלית עומדת בפני אתגרים מורכבים החלשות הדולר הזעזועים הבלתי פוסקים שפוקדים את שוקי ההון, ההאטה בחלק מכלכלות המערב, כל אלו מגבירים את הסיכוי להאטה בקצב הצמיחה אליו הורגלנו בשנים האחרונות", אמר בראון, "הנחות העבודה שלנו באוצר מדברות על האטת קצב הצמיחה במשק"



"נידרש כאן שילוב עדין בין ריאליזם פוליטי למציאות חברתית וכלכלית וניתן לבדל את הכלכלה מהפוליטיקה ולשמר את היציבות שלה", אמר בר-און המצר על תוכנית הרפורמה בקרנות ההשתלמות ובמיסים שנאלץ למשוך משולחן הממשלה לאור המציאות הפוליטית, "חרף זו שחשבתי שזו תוכנית טובה לכלכלת המדינה"



"ברקע למדיניות הכלכלית ב-2009 עומד הצורך לשלם על צבר ההתחייבויות הגדול", אומר בר-און ומכוון לחוב הציבורי האדיר של ישראל, "אנו עומדים מול כישלון מצטבר של ממשלות ישראל הקודמות וגם שלנו של עיצוב תקציב כלכלי שמכיר בעתיד"



הפיתרון שהציע בראון למצב אותו הוא מתאר הוא "רביזיה מקיפה בקבלת ההחלטות על התקציב הכוללת הגבלות שיוטלו על קבלת ההחלטות של הממשלה הנוגעות לשינוי תקציב במהלך שנת התקציב במיוחד במקרה ויש להן השלכות רב שנתיות", אמר בראון והכריז, "אנו צופים ששנת 2009 תסמן את השינוי במדיניות התקציבית גם ביחס לעתיד"



"כיווני הדיון שהתפתחו בממשלה לקראת תקציב 2009 יש בהם משום התחמקות מהבעיה הבוערת של קביעת סדרי העדיפויות", אמר בראון ותקף את הדיון הסובב סביב "הוספת כמה עשיריות אחוז לתקציב"



"גם המחשבה שהגדלת ההוצאה הממשלתית תנותב בהכרח לתחומים מחוללי צמיחה לטווח ארוך ועוד בתקופה של אי יציבות פוליטית תמימה בעיניי", אמר בר-און "מי ייתן לזה לקרות, דרושה הבנה של סדרי עדיפויות"



החזון החיובי לו מייחל בר-און הוא "שחרור מסיבי של מקורות תקציביים שכבולים היום לתשלומי ריבית שייתן מרחב נשימה במצבים של משבר", אומר בראון ומזכיר, "ב-2006 יכולנו להכיל את מלחמת לבנון מבלי לפתוח את התקציב. העניין הזה הוא עניין של הבעת עוצמה וביטחון פיסקאלית חרף הנסיבות המיוחדות של מדינת ישראל"

בראון תוקף את המלצתו של פורום קיסריה על מדיניות מקרו כלכלית של גידול בקצב הצמיחה של התקציב הממשלתי ל-2.7%, הצעה זו לתפיסתו של בר-און "איננה מאפשרת את השגת היעדים אותם פרטתי כאן, קשה מאוד לצמצם את הגרעון של הממשלה, קל מאוד להגדיל את הגרעון ואני חושש שהקטנת הריסון הפיסקאלי תוביל אותנו שנים אחורה"



בר-און מכנה תפיסה זו הרואה בהגדלת התקציב חזות הכל "התעסקות של חלוקת העוגה ולא עם הגודל שלה". "האם היא פותרת את חוסר היעילות המובנה של תקציבי הענק שמופנים לחינוך ולהשכלה גבוהה", שואל בר-און רטורית.



כאן פונה בר-און ומפרט שורה של רפורמות הכוללת את פריסת אורות לתעסוקה, בעבר תוכנית ויסקונסין בכל הארץ, ועדת אריאב לרפורמה בשוק ההון, צמצום מספר העובדים הזרים, ורפורמה מקיפה במשרד החינוך עליו הוא מפרט, "לאחר שהקצנו כל כך הרבה משאבים הגיע הזמן לעבור לדיון אחר מתמקד בתפוקות של המערכת ובשיטת התקצוב שמלווה אותו", במקום דיון בגובה התקציב מעוניין בר-און בדיון "ישר" שיתמקד בכך שמערכת ההשכלה הגבוהה איננה יעילה וסובלת מבעיות בתחומי "שיטת התקצוב, מערכת התמריצים", וגם "צריכים להודות גם בטיב התפוקות שהיא מייצרת. לא נתפתה להזרמת משאבים נוספים כשכולם יודעים שעוד תקצוב לא יביא שום שינוי בלי שינוי אמיתי", הוא מסכם.



בסיום נאומו מדגיש שוב בר-און כי הוא מתכוון לעמוד ביעדים של ריסון תקציבי וטוען כי המהלך הגדול של תקציב 2009 צפוי להיות הסטת משאבים מהמרכז לפריפריה.