בית המשפט: לעוזבי קיבוץ אין זכויות ברכוש הקיבוץ שנצבר על ידי הוריהם

כמו כן, ביקשו התובעים מבית המשפט תצהיר, לפיו על הקיבוץ למסור לבעלותם את דירות הוריהם שנפטרו במסגרת הליך הפרטת הדיור המתנהל בקיבוץ. על החלטת בית המשפט מדווח שבועון הקיבוצים "הדף הירוק".



התביעה הוגשה לאחר שקיבוץ מענית קיבל החלטה לפיה הנכסים היצרניים שלו ישוייכו למי שהיה חבר קיבוץ עד ל-4 לספטמבר 2002 (מועד קבלת ההחלטה) ו/או ליורשיהם של אותם חברים והחלטה נוספת לפיה הדירות בקיבוץ ישויכו למי שהיו חברים בו עד ל-4 לספטמבר 2008 ו/או ליורשיהם.



מועדים אלו ("המועדים הקובעים") הוציאו מכלל זכאות חברים שעזבו את הקיבוץ לפני המועדים הללו, וכן את בניהם של חברים שנפטרו לפני המועדים הללו.

כנגד ההחלטות אלה, התקוממו התובעים וטענו באמצעות עוה"ד יוסי שגב, אופיר נאור ורועי הלוי ממשרד י. שגב, כי הם מקפחים ושלולים את זכויותיהם בנכסים של חברי קיבוץ רבים, שנמנו עם מייסדי הקיבוץ ובזכותם צבר הקיבוץ נכסים רבים, ושל צאצאיהם שעזבו ברבות השנים את הקיבוץ ועברו להתגורר במקומות אחרים.



השופט ישעיה דחה את התביעה ונימק זאת בכך, כי חבר שהקים קיבוץ או הצטרף אליו לאחר מכן, וויתר מרצונו על בעלות וזכויות ברכוש הקיבוץ וקיבל את העיקרון, כי הנכסים והרכוש שנצברו מעבודתם של חבריו הינם רכוש הקיבוץ, רשומים על שמו בלבד ולא על אי מחבריו. ועל כן משעזב חבר את הקיבוץ פקעה זכותו ליהנות מנכסי הקיבוץ ורכושו והוא זכאי ל"דמי עזיבה" בלבד כפי שנקבע בתקנון.



עוד קבע השופט ישעיה, כי חברי הקיבוץ ובכלל זה גם הוריהם המנוחים של התובעים, קיבלו את תקנון האגודה (הקיבוץ), שקובע שאין לחברים וליורשיהם זכויות עתידיות ברכוש הקיבוץ, אף שבעמלם תרמו לצבירתו (כמו גם לצבירת חובות).



עם זאת, קבע השופט כי יש להקדים את "המועד הקובע" לעניין שיוך הנכסים היצרניים והדיור, למועד (1999) בו שונה התקנון, שינוי שאפשר הפרטת רכוש הקיבוץ לחבריו.



בשליטת קיבוץ מענית מפעל גדול ומצליח, גלעם, לייצור עמילן ומוצרי מזון אחרים וכן בבעלותו קרקעות חקלאיות ורפת גדולה.