פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      עדיף להיות עובד ניקיון מאשר מובטל

      חזית בצורה של התנגדות לתוכנית ויסקונסין, בעיקר מצדו של שר התמ"ת אלי ישי, מכשילה את הניסיון לשלב אוכלוסיות חלשות בשוק העבודה

      "שילובם של אלה הנמצאים בשולי החברה בשוק התעסוקה הוא המפתח לשילובם בחברה הישראלית. זהו יעד חברתי מהמעלה הראשונה, שהרי קצבאות הן הדרך להנצחת פערים ואי שוויון".

      המשפט הטריוויאלי הזה נכתב בפתיחת הדו"ח של ועדה בראשותו של מנכ"ל משרד רה"מ, רענן דינור, שעסקה בהסקת מסקנות לגבי הניסיון להחזיר לשוק העבודה את הגרעין הקשה של המובטלים הכרוניים בישראל. ניסיון שידוע בשם תוכנית ויסקונסין.

      אלא שמתברר שהמשפט הטריוויאלי כל כך אינו טריוויאלי כלל כאשר מגיעים הדברים למערכת הפוליטית של מדינת ישראל. תוכנית ויסקונסין, או בשמה החדש "אורות לתעסוקה", היא הכתובת היחידה בישראל ל-76 אלף מקבלי הבטחת הכנסה כרוניים. משמע, 76 אלף איש ואשה שלא עבדו שנים ארוכות, או שמא לא עבדו מעולם.

      בקרב ה-76 אלף יש גם לא מעט רמאים. משמע, מי שעובדים כל הזמן, רק שהם דואגים לא לדווח על כך למדינה. אלה הם מי שעובדים ב"שחור", ומרמים את המדינה פעמיים - הם גם מקבלים מהמדינה קצבה שאינה מגיעה להם, והם גם נמנעים מלשלם מסים על ההכנסה שלהם מעבודה.

      אבל מרבית ה-76 אלף מונים את מי שבאמת אינם עובדים שנים ארוכות, אם משום שהם התרגלו לחיות מקצבאות ולא לעבוד, או אם משום שכל ניסיונותיהם להשתלב בשוק העבודה עלו בתוהו - עד שהם פשוט התייאשו מלהמשיך ולחפש עבודה. האוכלוסייה הזו כוללת עובדים מבוגרים, שחווים על בשרם את מלוא אכזריותו של שוק העבודה - המפלה לרעה עובדים מעל גיל 50. האוכלוסייה הזאת כוללת גם נשים ערביות, שמטעמים של חסמים תרבותיים והיעדר השכלה מתקשות מאוד לעבוד. יש בתוכם גם עולים חדשים הסובלים ממחסום של ידע ושל קשיי שפה, ויש גם מי שסובלים מנכויות קלות, שמערערות את ביטחונם. ויש גם מי שהמראה החיצוני שלהם אינו מלבב, או שסובלים מבעיות התנהגות, או אפילו מנכויות רגשיות שונות.

      הבעיות מהן סובלת האוכלוסייה של המובטלים הכרוניים הן רבות ומגוונות, והופכות את הטיפול באוכלוסייה זו לקשה במיוחד. למעשה, הניסיון שנצבר בעולם מלמד כי אין דרך לטפל במובטלים הכרוניים אלא באמצעות טיפול אישי פרטני - לנסות לתפור לכל אחד ואחד מהם את החליפה התעסוקתית המתאימה לו אישית - וגם אחרי שמפעילים טיפול פרטני כזה, שיעורי ההצלחה של השמתם בעבודה אינם גבוהים.

      ובכל זאת, המעט הזה הוא מה שיש למדינה להציע כחבל הצלה לאותם מובטלים כרוניים. זוהי החובה המוסרית המינימלית של המדינה כלפי אותם אזרחים, בניסיון לגאול את כבודם העצמי ולסייע להם להשתקם באמצעות חזרה לשוק העבודה. קצבאות אינן משקמות איש ואינן מאפשרות לאוכלוסיות חלשות לסגור פערים. רק הצטרפות לשוק העבודה, קשה ככל שתהיה, פותחת פתח לקידום ולסגירת פערים.

      רק שאת החובה המוסרית הזאת מדינת ישראל מסרבת לשלם. חזית בצורה של התנגדות לתוכנית ויסקונסין, בעיקר מצדם של אוכלוסיית הבוחרים של מפלגת ש"ס המיוצגת על ידי שר התמ"ת אלי ישי, מכשילה פעם אחר פעם את הניסיון להרחיב את התוכנית לכל רחבי ישראל.

      יש לציין כי המשימה הקשה שהוטלה לפתחה של תוכנית ויסקונסין לוותה בלא מעט בעיות וחריקות. בשל הבעיות האלה הוכנסו שינויים מהותיים בתוכנית, והמודל החדש שעל פיו פועלת התוכנית מיישם את כל לקחי הקשיים הראשוניים של הפעלתה. זאת ועוד, לא פחות מחמישה דו"חות ביקורת שונים נכתבו על יישומה של תוכנית ויסקונסין בישראל (דו"חות של הביטוח הלאומי, מכון ברוקדייל, ועדת תמיר, ועדת דינור וועדת יערי), ובסופו של דבר כל הדו"חות התכנסו לאותן מסקנות מקצועיות - כי יש להכניס שינויים בתוכנית, וכי לאחר יישום השינויים תהיה תוכנית ויסקונסין כלי ראשון במעלה לצמצום הפערים במדינת ישראל. המסקנות המקצועיות האלה יושמו במלואן במסגרת מודל ההפעלה החדש של התוכנית.

      למרות זאת, תוכנית ויסקונסין אינה מצליחה לחצות את רף ההתנגדות של שר התמ"ת. פעם ישי מתנגד מפני שהוא רוצה שהתוכנית תוכפף לשירות התעסוקה, המנוהל בידי מקורבו יוסי פרחי; פעם הוא מונע, בניגוד גמור לכל ההמלצות של כל דו"חות הביקורת, את הכללתם של בני ה-45 פלוס בתוכנית, ובכך למעשה גוזר על העובדים המבוגרים בישראל הגליה בכפייה משוק העבודה; ופעם הוא טוען שהתוכנית היא בכלל כישלון, כי "98% מהיוצאים ממנה נהפכו לעובדי ניקיון" - כאילו עדיף לחיות על קצבאות מאשר לעבוד כעובדי ניקיון (ואגב, הנתון עצמו שנוי עובדתית במחלוקת), וכי "התוכנית לא הוכיחה עדיין שהיא משמשת כלי לחילוץ מעוני", וזאת למרות שכל דו"חות הביקורת קבעו שזהו הכלי הטוב ביותר שיש לטפל באותה אוכלוסייה קשה ובעייתית.

      גם חמישה דו"חות מקצועיים המצדדים בתוקף בחשיבותה החברתית הקריטית של תוכנית ויסקונסין אינם מספיקים כדי לשכנע את שר התמ"ת. נראה כי האינטרסים של קהל הבוחרים של ישי - אותה אוכלוסייה שנוח וקל לה לחיות על חשבון קצבאות ולא לערוך את השינוי המתחייב מהשתלבות חזרה בשוק העבודה - גוברים על כל שיקול דעת מקצועי המונח בפניו. מי שישלם את המחיר על כך הם אותם מובטלים אשר תוכנית ויסקונסין היא הסיכוי האחרון שלהם לגאול את כבודם העצמי ולשוב לשוק העבודה.