בזמן החיפוש הוא נזכר בעצה שקרא בחוברת הדרכה למחפשי עבודה: "אם פוטרת או עזבת מרצונך מקום עבודה, אל תפסול את האפשרות, כעבור זמן, לנסות ולחזור לאותו ארגון, במיוחד אם עזבת ברוח טובה". רובי ניסה, אך התשובה שקיבל היתה שלילית באופן חד משמעי. "אנו לא מקבלים בחזרה עובדים שנטשו אותנו", הבהיר לו אחד הבעלים ביובש, והוסיף: "עזבת? גם אם פרישתך לא גרמה לחברה נזק ממשי, מבחינתנו המעשה שלך הוא סוג של הבעת אי-אמון בארגון ובהנהלה".
תופעת חברות ה"נוקמות" בעובדים שעזבו ומבקשים לחזור, אופיינית בעיקר לחברות בינוניות וקטנות, שבהן חיי העבודה מתנהלים באווירה כמו-משפחתית. יש אמנם יוצאים מהכלל, אך ככל שהארגון קטן יותר, היחסים בין המנהל/ממונה לעובד הם הדוקים ואישיים יותר. במקרה זה, עזיבת עובד, במיוחד בכיר יחסית שפיתח יחסי אמון עם המעסיק או הביא ערך מוסף לארגון, נתפשת כבגידה.
"מקום העבודה אינו רק מקור פרנסה, יש לו גם היבט רגשי חזק", אומרת אורלי צדוק, פסיכולוגית תעסוקתית. לדבריה, עבור מנהלים ועובדים רבים עבודה היא גם אהבה. "העובדים מפתחים מערכת יחסים עם המטלה שהם מבצעים ועם הדמויות שעמן הם חולקים את שעות העבודה, כפי שקורה בחייהם האישיים", היא אומרת. "אותם יחסי אהבה-שנאה ושמחה-עצב הקיימים בין בני זוג, מתרחשים במקום העבודה. כשעובד מחליט לפרוש, כלומר לשים קץ למערכת היחסים בינו למנהליו וחבריו בארגון, כולם מעקמים את האף".
צדוק מוסיפה כי עובד שקם ועזב, במיוחד לאחר שהארגון השקיע וקידם אותו בתפקיד - נתפש כמי שפגע בכבודו של הארגון ושל אלה ש"נותרו מאחור". אם לאחר זמן יתחרט אותו עובד, אל יתפלא אם ייתקל בדלת סגורה. "את המנהל הנקמני מניע הרגש, לא השכל".
משאל שערכנו בקרב מנהלים העלה שאיש מהם אינו מוכן להגדיר את עצמו כ"מנהל נקמן". דן בר-און, מנכ"ל בודי שופ, המשווקת מוצרים מהטבע ומעסיקה 150 עובדות (ושני עובדים), מודה שישנם בהחלט מקרים שבהם לא יאפשר את שובו לחברה של עובד שעזב. "זה תלוי בנסיבות העזיבה", אומר בר-און. "עובד זוטר שפרש ברוח טובה ולא כמפוטר - רוב הסיכויים שאסכים לקבלו חזרה אם יבקש לשוב אלינו.
"אבל עזיבה של מנהלת חנות זו כבר בעיה. מנהל היה חשוף למידע פנימי רגיש הקשור לתהליכי ייצור, רכישות מספקים, בדיקת איכות המוצרים ושיטות מכירתם. סביר להניח שעובד כזה עבר לנהל חנות בחברה מתחרה, שם יישם את הידע שרכש אצלנו. אני מעדיף לא לאפשר לו לחזור אלינו. בכלל, לקבל עובד כזה חזרה, עם כל הידע הפנימי שרכש בחברה אחרת בענף נראה לי לא אתי". בר-און אומר כי למרות זאת, מבין 10 מנהלות חנות שעזבו וביקשו לחזור, רק חמש שביקשו לחזור לחברה נענו בסירוב. היתר התקבלו מחדש, לאחר התלבטות לא קלה.
סימון רונן, סמנכ"לית משאבי אנוש בחברת ההיי-טק EDS ישראל, הסכימה לקלוט בחזרה מחצית מבין 20 עובדים בחברה שעזבו וביקשו לחזור. היא מצביעה על שלושה סוגי עובדים שבמקרה של עזיבת החברה היא תעדיף שלא לקבלם בחזרה אם יבקשו זאת: "מוקדן שעזב אותנו לאחר שנה או פחות, עשה סיבוב בחברה אחרת ומבקש לחזור אלינו הוא בלתי רצוי, מכיוון שהשקענו בו משאבים רבים ואחרי זמן קצר הוא קם ועזב. בכך הוא עושה לנו עוול וגורם לנו נזק כספי. אנו חברה המעוניינת ביחסים ארוכי טווח. לא ברומן קצר".
הסוג השני של עוזבים שרונן מעדיפה שלא לקבל חזרה לחברה הם עובדים בתפקידי אמון אישי או כאלה החולשים על סודות מסחריים, העוברים לחברות מתחרות. "אם מהנדס תוכנה הפורש מ-EDS נוחת היישר בחברה מתחרה, לא ארצה לראות אותו שוב אצלנו. פשוט לא". הסוג השלישי של עובדים שרונן לא תסכים לקבלם בחזרה, גם לאחר זמן רב, הוא עובדים שפוטרו באשמתם, למשל, בגלל תפקוד לקוי.
"מי שעוזב אינו בוגד"
לגבי מקרים אחרים, רונן מעדיפה לנהוג בליברליות. "עובד שעוזב את החברה מיוזמתו, נניח מכיוון שבארגון אחר הציעו לו שכר גבוה יותר, ולאחר זמן מבקש לשוב אלינו - אמליץ לקבלו. יש בזה הישג תדמיתי. אנו משדרים בזה לעובדים האחרים 'האיש הזה עזב אותנו, השתלב בחברה אחרת והגיע למסקנה שפה יהיה לו טוב יותר'". סוג נוסף של עובדים עוזבים שרונן תסכים לקלוט מחדש הם עובדים שפוטרו בשל שינויים מבניים או הקטנת נפח הפעילות של החברה.
יהונתן רגב, מנכ"ל חברת ההיי-טק אבנט, המעסיקה 35 עובדים, הוא היוצא מן הכלל. אבנט מספר כי עם כניסתו לתפקיד לפני שנה וחצי, הוא קיבל החלטה אסטרטגית שלא לחסום שום עובד עוזב המבקש לחזור.
"רוב העובדים בארגון שלנו ובענף ההיי-טק בכלל עוזבים מסיבות שניתן להבינן", אומר רגב. "הם בדרך כלל צעירים ששואפים להגיע מהר לתפקיד מאתגר שחבילת שכר נאה בצדו. אני לא מצפה מעובד שלטעמו לא קודם, שיישב על התחת בציפייה שיום אחד הוא יקבל את התפקיד שרצה", אומר רגב. "אם הוא מוצא לנכון לנסות את מזלו בחברה אחרת, אפילו מתחרה, מדוע שאמנע ממנו להגשים את חלומו? מניסיוני, עובד שעזב אותנו וכעבור זמן שב אלינו, הוא עובד טוב יותר ובעל מיטיווציה גבוהה, ולעתים הוא מוכן להסתפק בשכר צנוע יותר".
לדברי רגב, עובד שחוזר לחברה אותה עזב שלם יותר עם עצמו. "עובד אינו חייב להישאר בחברה כל חייו וגם הארגון לא צריך להיות מעוניין בכך. לכן, מי שעוזב אינו בוגד. יש עובדים שעזבו אותנו, וכיום, כשהם בסביבה, נכנסים להגיד שלום. נכון שלא אזיז עובד קיים כדי לקלוט בכל מחיר עובד שעזב המבקש לשוב, אבל להיות נקמן כלפי עובד שעזב וכעת מבקש לשוב זה לא ראוי ובעיקר לא כדאי".
career@themarker.com
מנכ"ל חברת היי-טק: "להתנקם בעובד שעזב וכעת מבקש לשוב? לא ראוי וובעיקר לא כדאי"
חיים ביאור
4.7.2008 / 12:08