הטרנד החדש במשחקי הרשת: הגילדות קמות לתחייה

הסיפור הזה עשוי להישמע מטופש למי שלא נמצא בעולם הגילדות המקצועיות, המכונות Hard Core, של משחק המחשב World of Warcraft. ואולם אחד החוקים הלא כתובים של התחום הוא שלעולם אסור לקום באמצע קרב של בוס (Boss).



אז מה עשית?



"מה יכולתי לעשות? קמתי לשנייה והרגתי את הג'וק. כשחזרתי, הדמות שלי כבר היתה מתה, אבל לא נורא, זה היה בוס קל".



סיפרת לחברי הגילדה שלך שעזבת קרב כדי לסייע לאשתך בהריגת הג'וק?



"לא".



המשחק שכבש את העולם



המשחק World of Warcraft מבית היוצר של בליזארד כבש את העולם, וכיום יש לו יותר מ-10 מיליון שחקני מחשב המנויים עליו מכל העולם. עד סוף השנה עומדת לצאת חבילת ההרחבה השלישית שלו. ואולם מעבר לעניין שמעורר המשחק עצמו, מעניינת לא פחות התופעה התרבותית הנלווית לו - הגילדות המקצועיות.



למי שאינו מצוי בנבכי המשחק נסביר בקצרה: World of Warcraft הוא משחק המוני, שבו לכל שחקן יש דמות וירטואלית (אוואטר) שאתה הוא משחק. כדי להתקדם במשחק, מחויבים השחקנים להתאגד במסגרות קבוצתיות הנקראות גילדות. מדובר בקבוצות חברתיות הפועלות בזירת אונליין, עם קודקס חוקים ברור. מטרת הגילדות היא סיוע הדדי - כל שחקן מקבל סיוע מהקבוצה בעת הצורך, ומסייע לקבוצה כולה כשהיא עומדת בפני אתגרים משמעותיים. לחברי הגילדה יש דרגות, והחלוקה העיקרית היא לשתי קבוצות: חברים שהם מנהלים, וחברים רגילים



הגילדות נוצרות בעיקר על בסיס חברי. ברוב משחקי ה-MMO (משחקי מחשב מקוונים המוניים), הגיימרים שמרכיבים את הגילדות מגיעים מלאומים שונים. רוב השחקנים הישראלים ב-World of Warcraft נוהגים לשחק בשרתים האירופיים של המשחק.



במה נבדלות הגילדות השונות? בעיקר במחויבות שהן דורשות מהחברים בהן. רוב הגילדות אינן דורשות מהחברים בהן לעמוד בחוקים נוקשים, אך בגילדות המקצועיות המצב שונה לחלוטין - שם יש סט חוקים ברור, ולפעמים המחויבות הנדרשת מהחברים טוטאלית.



בגילדה nihilum, הנחשבת לטובה ביותר ב-World of Warcraft וככזו שמובילה בחיסול מפלצות חזקות במשחק, יש דרישות ברורות משחקנים שרוצים להצטרף, והמחויבות היא אבסלוטית. כל שחקן מחויב לכך שיהיה לו הציוד הטוב ביותר, שלצורך השגתו נדרשות שעות ארוכות. בנוסף, כדי להשתתף בפשיטות (Raids) - או כפי שהן נקראות בסלנג של משתתפי המשחק, "ריידים" - כל שחקן חייב להיות מחובר אונליין כמה ערבים בשבוע (בדרך כלל, לא פחות משלושה ערבים), במשך כמה שעות.



רשימת הדרישות לא נגמרת בכך - לשחקן אסור לקטר ולהתלונן, והוא חייב להתכונן לפני כל פשיטה - עליו לתקן ציוד, לאסוף מצרכים להכנת שיקויים, לדאוג למזון, לקרוא באינטרנט על טקטיקות שונות לחיסול המפלצות וכן לצפות בסרטוני וידיאו. פעולות אלה דורשות השקעה של שעה-שעתיים לפחות, עוד לפני הפשיטה עצמה, שאורכת כארבע שעות. המשמעות של כל זה היא פגיעה קשה בחיים הפרטיים. ואולם יש כאלה שאינם מוטרדים מכך.



אילן אהרוני (37), רווק ומורה דרך, המדריך בעיקר תיירים אמריקאים בישראל, הוא מנהל גילדה מקצועית בשם פיתוי (Seducing) בשרת Lightbringer האירופי. הוא משחק מכשף (Warlock) ברמה 70.



הגילדה של אהרוני לא נוצרה ביום אחד. לדבריו, במשך כמה חודשים היה מדובר בגילדה רגילה, המכונה בתחום Casual Gaming. בגילדות כאלה יוצאים לפשיטות ומחסלים מפלצות, אבל ההתקדמות היא אטית, שכן אין דרישה מהחברים לעמוד בתנאי סף. למעשה, רוב הגילדות ב-MMO's הן Casual Gaming.



איך נראים החיים כשחברים בגילדה מקצועית?



"גילדות מקצועיות יוצאות לפשיטות חמישה עד שבעה ימים בשבוע. בכל גילדה יש סט חוקים אחר. אצלנו אתה חייב להופיע לפשיטה לפחות שלושה ערבים בשבוע, ואם אתה יורד מתחת לסף הזה, אתה נפסל ויוצא מהגילדה. חשוב שהחברים בגילדה ילמדו את הקרבות ויופיע לפשיטות לעתים קרובות, כי רק כך הגילדה יכולה להתקדם".



לדברי אהרוני, בשלב מסוים הוא התמכר למשחק. "זה הגיע לנקודת שיא פשוט גועלית", הוא מתוודה. "ישבתי קרוב ל-20 שעות מול המחשב, אכלתי מולו. היום זה כבר לא קורה".



לתחזק רגשית את הגילדה



ניהול של גילדה מקצועית אינו משימה קלה. הבדיחה שרצה בין חובבי World of Warcraft היא שמי שיכול לנהל גילדה מקצועית - יכול לנהל כל פרויקט. האמת לא ממש רחוקה מכך. לדברי אהרוני, ניהול הגילדה מצריך השקעה של כמה שעות מדי יום. "כשאני אונליין, אני צריך לדבר עם השחקנים בגילדה, להבין מה הם חושבים ומה הם מרגישים, ולתחזק רגשית את הגילדה".



לתחזק רגשית? מסתבר שכן, אחד העניינים שמעוררים אש בגילדות מכונה הוא "Guild Drama". מדובר במריבות בין שחקנים על נושאים שונים, בעיקר בשל השגות שיש לשחקנים על החלטות שמקבלים המנהלים בגילדה.



לדברי אהרוני, מלבד הדרמה הזו, תפקידו של מנהל הגילדה הוא גם לשפר את הביצועים שלה בפשיטות. "אני צריך להרכיב מדי ערב צוות של 25 שחקנים מתוך 40-50 איש (חלק מהפשיטות במשחק מתבצעות בקבוצה של 25 איש, ג"ג). את הצוות אני צריך לחלק לפי הדמויות, ולדאוג שהשחקנים יתכוננו לקרב ויבואו מוכנים. הסוד הוא לא לעשות הכל לבד. פעם הייתי עושה הכל בעצמי, היום יש לי צוות של עוזרים, ולכל סוג של דמות יש מנהל משלה".



אילו בעיות יכולות להיווצר בגילדה? אהרוני טוען כי אחת הבעיות הקשות היא קבלה של שחקן חדש לגילדה, שעוזב מהר מאוד לגילדה אחרת, קצת יותר מתקדמת במשחק. "למעשה הוא שודד אותך. הוא שודד את ההתקדמות שלך, כי כל מפלצת (Boss) במשחק נותנת לך ציוד שמאפשר לך להתמודד עם המפלצת החזקה הבאה. אם הוא מקבל את הציוד והולך לגילדה אחרת, הוא מונע ממך אפשרות להתקדם".



הגילדה שמנוהלת על ידי אהרוני מורכבת משחקנים ממדינות שונות, בהם גם ערבים. "יש לי שני סגנים, האחד מתכנת מהאמיריות, נוצרי ערבי שמוצאו מלבנון, והשני נורווגי. היו לי גם שחקנים מערב הסעודית, שני רופאים מרומניה, דנים ובריטים. אני לא מסתיר את העובדה שאני ישראלי. לעתים זה יוצר מצבים משעשעים. במלחמת לבנון השנייה, למשל, שיחקתי ב-World of Warcraft ודיברתי עם הסגן שלי. שאלתי אותו מה קורה אתו, והוא סיפר לי שבאותם הרגעים חיזבאללה מקיף את הבית שבו מתגוררת המשפחה שלו".



אתה מאמין שמנהל גילדה מקצועית יכול לשמש מנהל מוצלח גם בחיים?



"בוודאי. אדם שמצליח להעמיד גילדה מקצועית במשך שנתיים עובר המון מכשולים. אם הוא מצליח לנהל אנשים שהוא לא מכיר, הוא יכול להיות מנהל טוב. בניגוד למקומות עבודה, כאן אתה לא יכול להיות הבוס שהעובדים שונאים, אך עדיין מבצעים את העבודה. בגילדה אתה חייב להיות כמו מגנט - להוציא מהאנשים את הכי טוב שבהם, לגרום לארגון לעבוד כמו שצריך ולהביא לכך שאנשים ירצו להצטרף אליו".



לרוץ בין הטיפות



אוריאל לב-ארי (30) מנהל גם הוא גילדה מקצועית ב-World of Warcraft. הגילדה נקראת Worship By Gods והיא נמצאת בשרת Lightbringer האירופי. גם הוא, בדומה לאהרוני, מקדיש לא מעט זמן לתחביב הזה. "באופן עקרוני, אני מתחבר כל ערב, ואנחנו יוצאים לפשיטות בין השעות 20:30 ל-24:30", הוא אומר.



גם הגילדה של לב-ארי מפעילה חוקים נוקשים. "אם מישהו לא מופיע למספר מסוים של פשיטות בשבוע, הוא יוצא מהגילדה", אומר לב-ארי. "עם זאת, יכול להיות שמישהו יבקש להוריד את מספר הפשיטות שבהן הוא משתתף בגלל אילוצים אישיים, ואז מתחשבים בו".



לדברי לב-ארי, מדי ערב הוא מקדיש חמש שעות למשחק, מתוכן שעתיים מוקדשות אך ורק לניהול הגילדה, המתבטא בעיקר בניהול הפשיטות שלה. "אני מרכיב צוות של 25 אנשים שישתתפו בפשיטה, ודורש מהם לעשות דברים שהם לא רוצים. לכל אחד יש רצונות משלו וקריזות, ואני זה שצריך לרוץ בין הטיפות ולדאוג שהכל יעבוד בתיאום ושכולם יהיו מרוצים. זה מורכב מאוד - אבל זה כל הכיף.



"יש אנשים שאוהבים לשחק עם אנשים מסוימים, אז אני משתדל לשים אותם באותה קבוצה. כבר ראיתי אנשים שנמצאים בגילדה מסוימת אף שהם לא נהנו. מעבר לכך, צריך להסביר לאנשים, להציב להם גבולות. מעולם לא תיארתי לעצמי כמה פוליטיקה יש בגילדה".



לדברי לב-ארי, בתחילת הדרך שימש מנהל הגילדה ומנהל הפשיטות, מה שחייב אותו להיות אונליין במשך שעות ארוכות. ואולם התקופה הזו עברה. "הכשרתי שחקנים מבוגרים כסגנים שלי, והגילדה מיוצבת כיום, כפי שראיתי אותה בעיני רוחי בעת הקמתה", הוא אומר.



לטענתו, בעבר היה מכור למשחק - והיה נוהג למשל לקבוע פגישות עבודה לימי רביעי בבוקר, שעות תחזוקת השרתים, שבהן המשחק אינו זמין - אך לא עוד. כמו אהרוני, גם לב-ארי אינו נשוי, ואולי זו הסיבה שהוא יכול להקדיש למשחק זמן יקר ורב כל כך.



ואיך מסתדרים חברי גילדה שהם בעלי משפחה עם דרישות הזמן התובעניות? רונן (שם בדוי, כזכור), נשוי, אב לשלושה וחבר בגילדה של אהרוני, מסביר: "הילדים קודמים לפשיטה, אבל למזלי הם לא בוכים כשאני משחק. ואם צריך, אז אשתי מטפלת בהם כשאני עם הגילדה".



לדבריו, אפשר להיות חבר בגילדה מקצועית ולהיות נשוי, אבל זה עולה בלא מעט סכסוכים. "אני מצליח לעשות את זה כבר שנתיים וחצי, וממשיך לראות חברים, לבלות עם המשפחה ולראות כדורגל. אתה מוצא את שביל הזהב - לפעמים אתה עושה הרבה טעויות, לפעמים פחות, יש תקופות שאתה משחק יותר ויש תקופות שאתה משחק פחות. פעם, לפני שהכרתי את אשתי, הייתי רואה יותר מדי כדורגל; כיום אני משחק יותר מדי במחשב, אז היא מקבלת את זה".