פרשת לה נסיונל ממשיכה: חברת הביטוח הדר תובעת מ-12 קיבוצים להשיב כ-127 מיליון שקל

פרשת לה נסיונל המפורסמת מוסיפה היום נדבך נוסף של הידיינות משפטית, כאשר חברת הביטוח הדר ועימה חברת מנורה, הגישו היום לביהמ"ש המחוזי בתל אביב שתי תביעות נפרדות כנגד 12 קיבוצים ונתבעים נוספים. התביעה היא על סך כולל של כ-127 מיליון שקל בטענה כי אלה רימו את חברת לה נסיונל, שנרכשה ב-2000 ע"י חברת הדר.

התביעות הוגשו בשם החברות הדר ומנורה ע"י עוה"ד בעז בן צור וישראל וולנרמן ממשרד עוה"ד י. ווינרוט ושות', אותו המשרד שמייצג את חברת לה נסיונל בהליכים הפליליים המתנהלים כנגדה וכנגד מנהליה, משה פרג ומיכה רוזנבלט.

כתב האישום ודברי העדים השונים במסגרת הליכי המשפט הם אלה שהולידו, כך טוענת התובעת, את כתבי התביעה הללו, שכן מדברי העדים - בהם מזכירי הקיבוצים והסוכנים - עולה כי הם פעלו להונות את חברת לה נסיונל. בתביעה אחת שהוגשה ע"י הדר ומנורה כנגד קיבוץ יגור וכנגד אבשלום שוחר, טוענות התובעות כי בתחילת שנות ה-90 נוצר קשר בין התובעות לבין הקיבוץ, כאשר הקיבוץ, באמצעות שוחר נציגו, הציג עצמו כלקוח גדול המעוניין להסדיר ביטוח חיים לחברי הקיבוץ.

התובעות טוענות כי לשם חדירה לנתח השוק הקיבוצי היו התובעות מוכנות להעניק לקיבוצים תנאים מיטיבים בתוכניות ביטוח החיים שרכשו אצלן, כאשר ההטבה היתה בעיקרה מנכונות הסוכנים לוותר על חלק מעמלתם ולהעניקה כהטבה לקיבוץ.

וכך, טוענות התובעות, במהלך השנים 1990-1992 פנו נציגי הקיבוץ אל התובעות וערכו אצלן תוכניות ביטוח חיים בעלות מרכיב פנסיוני ארוך טווח, וכן הסדר עם הסוכן שיעביר לקיבוץ את מירב העמלה שקיבל מהחברה כהטבה במסגרת התוכנית.

התובעות טוענות כי קיבוץ יגור ונציגו שוחר, הציגו מצגים באשר לרצונו של הקיבוץ לערוך תוכניות ביטוח בעלות מרכיב פנסיוני, דהיינו בעלות מרכיב חיסכון ארוך טווח, ובדיעבד התברר כי מצגים אלה היו כזבים, כשמטרת הנתבעים היתה לגרוף תגמולים בגין מקרי מוות של חברי הקיבוץ, מבלי שהקיבוץ ישלם פרמיה לתובעות בגין הביטוח.

לטענת התובעות, הן למדו על התוכנית והתרמית מהעדויות שנתגלו במהלך ההליך הפלילי המתנהל שם. לטענתן, הודו הנתבעים כי תוכניתם היתה לנצל את התנאים המטיבים שניתנו להם ואת המימון שהעמיד הסוכן לשתי שנות הביטוח הראשונות, תוך גריפת רווחים לכיסו של הקיבוץ מפטירת חבריו, ולהפסיק את תוכניות הביטוח שנתיים לאחר מכן.

הפקת רווחים שיטתית

התובעים טוענים כי מאוחר יותר הפכו הנתבעים את העניין לשיטה ואירגנו קבוצה של גורמים, בהם קיבוץ יגור וקיבוצים נוספים, באמצעות חברה בת - שומריה בע"מ (הנתבעת בתביעה השנייה), כדי להפיק רווחים מהתמותה המתרחשת בקיבוצים נוספים.

התובעים טוענים כי מנתונים שהציג שוחר בפני הרשות לניירות ערך, עולה כי סך התקבולים בגין מקרי מוות ששולמו לקיבוץ באותה תקופה (1991-1995) היו כ-32.9 מיליון שקל, ואילו סך הפרמיות ששילם הקיבוץ ללה נסיונל באותן שנים הסתכם בכ-11.5 מיליון שקל.

התובעים טוענים כי סך הכספים שקיבל קיבוץ יגור שלא כדין מלה נסיונל, בגין תוכניות הביטוח - בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, הינו כ-40 מיליון שקל. הם טוענים כי באותה דרך קיבל הקיבוץ במרמה מחברת מנורה, סך של 4.6 מיליון שקל.

חברת הדר הגישה תביעה נוספת כנגד חברת שומריה, קיבוץ יגור, חברת ה.מ.ל.ק שרותי יעוץ כלכלי, רואי החשבון דוד וולקן ומנחם וינברג וקיבוצים נוספים. הפעם על סך של כ-82 מיליון שקל.

לטענתה, במהלך השנים 1991-1995 היא קשרה באמצעות סוכנות הביטוח מבטח שמיר עסקות ביטוח חיים עם שורה של קיבוצים שונים.

בדיעבד, טוענת התובעת, התברר לה שחברת שומריה שבבעלות קיבוץ יגור ורואי החשבון וולקן ווינברג, קשרו קשר עם הקיבוצים בעסקות נסתרות במטרה להונות אותה בכך שקבוצה זו מימנה עבור אותם קיבוצים נתבעים את פרמיות הביטוח עבור ביטוחים שרכשו מהתובעת, ואף נטלה לכיסה את תגמולי הביטוח שהגיעו לאותם קיבוצים. זאת, תוך הסתרת מעשי התרמית מעיניה.

לטענת הדר, בתחילת שנות ה-90 התקשרה התובעת עם הקיבוצים הנתבעים, ואלה רכשו ממנה פוליסות ביטוח בעלות מרכיב ריסק ומרכיב של חיסכון לטווח ארוך. תנאי העסקה עם הקיבוצים, טוענת התובעת, היו אטרקטיוויים ביותר, כך שבשלוש השנים הראשונות הוצעו לקיבוצים הנחות והלוואות משמעותיות בתשלום הפרמיה השנתית.

התובעת טוענת כי לקחה בחשבון שההתקשרות עם הקיבוצים תסב במשך השנים הראשונות של העסקה הפסדים, והסתמכה על כך שהרווחים יגיעו לאחריהן - שכן מדובר בפוליסות ביטוח בעלות מרכיב חיסכון לטווח ארוך.

עם זאת, טוענת התובעת, התברר לה בדיעבד - לאחר שהחל ההליך הפלילי בעניינה - כי העסקות שנקשרו עם הקיבוצים הן פיקטיוויות וכי הם ניצלו באופן קר ומחושב את ההטבות שהיתה התובעת מוכנה להעניק להם, תוך החלטה ידועה מראש לבטל את העסקות בתום תקופת ההטבות.

התקשרות עם קיבוצים נוספים

התובעת מציינת כי התברר לה ששומריה, קיבוץ יגור ורואי החשבון, נהגו לאתר קיבוצים בעלי מאפיינים מסוימים, והציעו להם לחתום על מסמכי עסקת הביטוח מול התובעת, כשהפרמיות בגין הביטוח לתובעת ישולמו על ידם והקיבוץ יקבל מהם 25 אלף שקל בעבור כל מקרה פטירה, וימחה את שאר הסכום שיתקבל מידי התובעת בגין מקרה התביעה לידי שומריה. הסכום ששולם בגין מקרה פטירה, טוענת התובעת, נע בין 300 אלף שקל ל-500 אלף שקל.

התובעת טוענת כי שומריה בחרה להתקשר בעסקות אלו רק עם קיבוצים גדולים שאוכלוסייתם מבוגרת. התובעת טוענת כי הנתבעים הסתירו ממנה את ההסכמים שנחתמו בינם לבין עצמם, וכי מבחינת הקיבוצים כלל לא היה מדובר בתוכנית ביטוח, והם המחו את כל זכויותיהם לשומריה תמורת 25 אלף שקל בגין כל מקרה פטירה.

התובעת טוענת כי בגין מעשיהם חייבים לה הנתבעים סך של כ-82 מיליון שקל. טרם הוגשו כתבי הגנה.