העובדים שובתים - והנהלת הבורסה מטיילת בעולם

כשאסתר לבנון התיישבה לפני שנתיים על כיסא מנכ"ל הבורסה היא הציבה מטרה אסטרטגית: "כדי לשרוד, הבורסה חייבת לשחק במגרש של הגדולים, ליצור שיתופי פעולה עם בורסות זרות, להקל על משקיעי חוץ ולעודד רישום כפול". ואכן, לבנון לקחה ברצינות את ההצהרות שנתנה והיא חוזרת עליהן בכל הזדמנות. מאז שלבנון בתפקיד היא מעבירה חלק נרחב מזמנה בטיסות ובבתי מלון משובחים, חותמת על שיתופי פעולה ומשתתפת בטקסים וכנסים בבירות הפיננסים ניו יורק ולונדון.

הגלובליזציה חשובה ואין להמעיט בצורך של החשיפה של החברות הישראליות למשקיעים בעולם, אבל ניתן לתהות לגבי הנחיצות של מסע ההסכמים הנרחב של הנהלת הבורסה. רק בפברואר 2007 חתמה הבורסה על שת"פ עם הבורסה בלונדון. בטקס בלונדון הוסכם על חילופי מידע ושיתופי פעולה. כבר אז היה ברור שמדובר בצעד הצהרתי שמצטלם יפה אך בלי הרבה מהות. הרי כמעט שאין חברות שנסחרות בשתי הבורסות וגם אין תוכניות לרישום כפול של חברות נוספות.

החודש נחתם הסכם דומה עם הבורסה של ניו יורק, שמטרתו "עידוד שיתוף הפעולה בין הבורסות, ייזום וקיום פעילות מקצועית וכנסים משותפים והעברת מידע". בניגוד לשיתוף הפעולה עם נאסד"ק, בורסה שבה נסחרות כמה עשרות חברות דואליות, כאן ניתן לתהות על הערך הטמון בהסכם. רק שלוש חברות ישראליות נסחרות בשתי הבורסות - סלקום, תפרון ורבוע כחול - כשרק לאחת מהן, סלקום, עתיד סחיר בניו יורק. ניתן להניח שכאשר אמדוקס למשל תחליט להירשם גם בתל אביב, יהיו לה סיבות ענייניות והיא לא תתעניין בהסכמים שעליהם חותמת לבנון.

עובדי הבורסה טוענים כי לבנון עסוקה בנסיעות בעולם במקום לפתור את בעיות השכר. ברור כי המשבר, שעדיין לא הסתיים, לא נוהל נכון. שכן הוא נמשך יותר מדי זמן וגורם נזק לכולם. ברור גם כי בטענת העובדים בנוגע לנסיעות הרבות שצורכות זמן וכסף בלי תרומה חיובית משמעותית - יש ממש.

לבורסה המקומית יש עוד לאן להתפתח. יש צורך בהגדלת היצע המכשירים הפיננסיים, בשיפור הנזילות, הגילוי הנאות ובמלאכת ניפוי טובה יותר של חברות שוליות שלא צריך להיות להן מקום בבורסה. יחסי ציבור הם אולי דבר חשוב, אבל יותר חשוב שהמשקיעים בחברות שנסחרות בת"א ייהנו מבורסה רצינית, יעילה ומשוכללת, ולא מושבתת.