העליון: עיריית חדרה תשיב קרקע מופקעת שלא נוצלה

מדובר בשטח של 19 דונם, שמהווים חלק מחטיבה בת 35 דונם שהופקעה ב-89', על סמך תוכניות חדשות שהיו לאזור התעשייה חדרה. משנשאלו הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה חדרה והעירייה למה מיועדים השטחים המופקעים, הסבירו כי במקום הוקמו או עתידים לקום מבני תעסוקה למוגבלים, סככה למל"ח (משק לשעת חירום) וכן משרדים ומעבדות לשמירה על איכות הסביבה, ומבנה לרווחת הקהילה האתיופית. עם זאת, לטענת בעלי הקרקע, רק 8.2 דונם נוצלו לבנייה לצורכי ציבור בעוד שיתר הקרקעות נותרו ריקות.



בעלי הקרקע, משפחות הלביץ ועמית, שיוצגו על ידי עו"ד משה קמר, טענו כי יש לבטל את ההפקעה מחמת השתהות של העירייה, וכי חוסר המעש שלה ושל הוועדה המקומית לאורך השנים מלמד כי מעולם לא היתה להן מטרה או צורך ציבורי בשטחים. העירייה והוועדה המקומית טענו כי גם אם חל שיהוי במימוש ההפקעה, אין מדובר במקרה חריג וקיימת סבירות גבוהה למימוש מטרת ההפקעה בעתיד. עם זאת, גם בעירייה הודו כי לא רק שלא עשתה שימוש בקרקעות, אלא שאף אין לה תוכניות קונקרטיות להקמת מבני ציבור על השטחים. בית המשפט המחוזי בחיפה דחה את תביעת בעלי הקרקע, שעירערו לבית המשפט העליון - שהפך את הפסיקה.



השופט יורם דנציגר כתב בפסק הדין: "רשות שהפקיעה קרקע למטרה פלונית ושנים ארוכות אין היא עושה שימוש בקרקע למטרה שלשמה הופקעה, בעצם מחדלה זה מלמדת היא על עצמה, כי אין היא זקוקה לקרקע שהופקעה. השתהות בביצוע ההפקעה משך תקופה ארוכה מעוררת ספק אם אמנם היתה ההפקעה אמצעי מידתי בנסיבות העניין. מכאן המסקנה כי השתהות בלתי סבירה מטעם הרשות במימוש מטרת ההפקעה, מקנה זכות לפרט לדרוש את ביטולה של ההפקעה".



השופט דנציגר הציע חלופה, לפיה הקרקע לא תושב לבעליה, ואולם העירייה תמציא לבעליה קרקע חלופית או פיצוי כספי.



השופטים פרוקצ'יה ורובינשטיין הצטרפו לעמדתו, והשופט רובינשטיין הוסיף: "פסק דין זה צריך לשמש מעין אור צהוב מהבהב לרשויות השונות שהפקיעו קרקעות, ואלה מונחות ללא תכנון וללא שימוש תקופה ארוכה שאין לה הסבר של ממש".