בית משפט: אין לעקל כספי מוטבים של מבוטח מת

סכומי הביטוח על פי פוליסה שנקבעו בה מוטבים במות המבוטח בקביעה שאינה בלתי חוזרת, אך נושי המבוטח הטילו עליה עיקול עוד בחיי המבוטח - שייכים למוטבים ולא לנושים - כך קבע השבוע בית משפט השלום בתל אביב. הפסיקה עומדת בסתירה לפסיקה קודמת בסוגייה של בית משפט המחוזי בתל אביב.



הפסיקה ניתנה בעניינו של אהוד עמר, שנפטר באוגוסט 2004, והיה מבוטח בפוליסת ביטוח חיים של חברת הפניקס, בסך כ-268 אלף שקל. המנוח קבע כמוטבים את שני ילדיו, אלא שלמנוח היו כמה נושים, בהם בנק לאומי, עיריית בת ים והמשביר המרכזי, שהטילו עיקולים על הפוליסה במסגרת תיקי הוצאה לפועל שניהלו נגדו. הנושים והילדים טענו כל אחד לבעלות על כספי הפוליסה, ומכאן התביעה. טענת הנושים התבססה על סעיף 13 לחוק חוזה ביטוח, שלפיו קביעת מוטב, שאינו המבוטח, אין בה כדי למנוע מהמבוטח להעביר או לשעבד את זכויותיו לפי הפוליסה, או כדי למנוע מנושיו לעקל זכויות אלה, כל עוד לא קרה מקרה הביטוח. לפי הסעיף, דברים אלה נכונים רק כשקביעת המוטב אינה בלתי חוזרת.



השופט יונה אטדגי צידד בעמדת הילדים, שיוצגו על ידי עו"ד חיים קרויטורו. אטדגי ציין את פסק הדין של השופט דוד בר-אופיר מבית המשפט המחוזי, שבו נקבע כי בפוליסה שלא נקבעו בה מוטבים בקביעה בלתי חוזרת, רשאים הנושים לעקל את זכויותיו של המבוטח לפי הפוליסה, והעיקול עומד בעינו עם פטירתו של החייב וחוסם את מימוש הזכויות, לפי הפוליסה, על ידי המוטבים.



לדעת אטדגי, הזכות לקבלת תגמולי הביטוח כשהמבוטח מת אינה זכותו של המבוטח, אלא עוברת למוטבים, ובהקשר זה אין בחוק אבחנה בין מוטב שנקבע בקביעה בלתי חוזרת לבין מוטב שלא היתה לגביו קביעה כזאת. אטדגי מציין כי מסקנתו נוגדת לכאורה את ההלכה בעניין קורן, אך הוא מציין כי על פס"ד בעניין נמתחה ביקורת מהותית. לפיכך, פסק אטדגי כי הזכות לקבלת תגמולי הביטוח - ללא אבחנה בין מרכיבי הביטוח השונים - בפטירת המנוח היא של ילדי המנוח. הפניקס חויבה להעביר את התגמולים לילדים.



(ה"פ 200883/06)