התפתחותה של העיר מודיעין תוגבל, משום שזו באה על חשבון פיתוח לוד, רמלה, ירושלים והפריפריה. כך החליטה הערכאה התכנונית העליונה בישראל: המועצה הארצית לתכנון ולבנייה. ההחלטה מעוררת את השאלה האם בכלל היה נכון להקים את מודיעין, לנוכח הנזקים שהעיר גרמה למדיניות פיזור האוכלוסין. מצד שני, יש מחקרים המראים כי הקמת מודיעין דווקא לא פגעה ברמלה, לוד וירושלים. מבולבלים? בצדק.
מדובר בהחלטה נדירה של המועצה הארצית, מה גם שמדובר בעיר צעירה, שלכאורה תוכננה בצורה מודרנית ושבעת תכנונה הובאו בחשבון כל הצרכים הלאומיים והדמוגרפיים, כמו גם השפעתה על סביבתה הקרובה והרחוקה. עתה צריך לחזור אחורנית ולבחון, האם באמת הליכי התכנון וההקמה של מודיעין נעשו כשורה ועד כמה התערבו בהם שיקולים אחרים.
הצעות להקים יישוב באזור העיר מודיעין עלו כבר בשנותיה הראשונות של מדינת ישראל, אך הרעיון נשלל, בין היתר בשל התנגדויות של פרנסי הערים לוד ורמלה שחשו כי עריהם ייפגעו מהקמת עיר נוספת בסביבתם. אלא שהרעיון לא נגנז.
באמצע שנות ה-80 קיבלו מוסדות התכנון החלטות עקרוניות על הקמת מודיעין באזור בו החלו להיבנות שתי שכונות עצמאיות בשם רעות ומכבים. באוגוסט 90' אישר שר הבינוי והשיכון דאז, אריק שרון, את התכנון המוצע לעיר, וחמישה חודשים לאחר מכן אישרה המועצה הארצית לתכנון ובנייה את הקמת העיר מודיעין. כחלק מההחלטה נאמר כי אוכלוסיית העיר תסתכם ב-120 אלף תושבים, וכי שטחה המוניציפלי יאפשר את הגדלת אוכלוסייתה אף מעבר לכך.
נכון להיום מונה אוכלוסיית העיר כ-75 אלף תושבים, כאשר כמה מאות דירות נבנות ברחבי העיר. בשנתיים האחרונות האמירו מחירי הדירות בעיר: דירת 4 חדרים במודיעין נמכרת כיום במחיר ממוצע של 1.05 מיליון שקל. למרות הכוונה להגביל את אוכלוסיית מודיעין ל-120 אלף תושבים, יש תוכניות מגירה שמדברות על מספר תושבים כפול. כך למשל, באתר האינטרנט של עיריית מודיעין מדובר על יעד אוכלוסייה של 240 אלף תושבים.
גם כשקבוצת עזריאלי חנכה לפני כחודש את הקניון שלה בעיר, הוצהר כי הוא ישרת את 200 אלף תושביה. גם קו הרכבת ותכנוני התחבורה מביאים בחשבון שמודיעין תתפתח הרבה מעבר ל-120 אלף תושבים.
מתרחקים מלוד ורמלה
ואולם, יש הטוענים כי להתפתחות המואצת של העיר היתה השפעה מזיקה על ערים אחרות בסביבה. לוד ורמלה, שתי ערים בעלות אוכלוסייה מעורבת של יהודים וערבים, הן בין הערים הפחות מבוקשות במדינה, אף שמיקומן מעולה - סמוך לתל אביב ולריכוזי התעסוקה והכלכלה בישראל.
אוכלוסייה ברמה סוציו-אקונומית נמוכה במיוחד, רמות פשיעה גבוהות, לפחות בלוד, שלטון מקומי בעייתי בלוד, פיתוח תשתיות חסר, רחובות כעורים ותדמית גרועה - כל אלה מרחיקים משתי הערים הללו אוכלוסייה חזקה. לכן, מחירי הדירות בערים הללו נמוכים במיוחד.
גם ירושלים היא עיר בעייתית לכל דבר ועניין. היחלשות המערך הכלכלי העירוני הפכה את ירושלים לעיר שחילונים אינם מעוניינים לגור בה. העיר הולכת ומתרוקנת מחילונים בני המעמד הבינוני, והיא נהפכת לעיר דתית-חרדית, עם אוכלוסייה ענייה.
הדיון שנערך כעת לגבי עתידה של מודיעין נובע משתי סיבות. בעבר החליטה המועצה הארצית לתכנון ובנייה לבחון את התפתחות העיר, כשזו תגיע ל-16 אלף דירות בנויות, מה שכבר קרה; הסיבה השנייה לדיון: לחץ מצד יזמי נדל"ן להמשיך ולפתח את העיר, מעבר לאזור המתוכנן שיכול לאכלס כ-120 אלף תושבים.
מנגד שבו ועלו תלונות על השפעתה הרעה של מודיעין על הערים החלשות, בעיקר מצדם של ראשי הערים הסמוכות לוד ורמלה. בישיבת המועצה הארצית לתכנון אמר ראש עיריית מודיעין, משה ספקטור, כי הוא מסתייג מהגישה לפיה עירו פוגעת בערים אחרות: "מודיעין אינה מתחרה בערים רמלה ולוד. ההגירה למודיעין היא מראשון לציון, תל אביב, גבעתיים וערים אחרות אשר לא נפגעות מצמיחתה של מודיעין".
למרות דבריו של ספקטור, קבעה המועצה כי יש להעדיף את לוד רמלה וירושלים על פני מודיעין: "יש לתמוך במאמצי הממשלה לחיזוק הפריפריה, ובמרכז הארץ יש לפעול לחיזוקן של הערים ירושלים, רמלה ולוד ולעודד העדפה של פיתוח ערים אלה, על פני הגדלה נוספת של העיר מודיעין... יש לאפשר את פיתוחה של מודיעין רק בשטח שיועד לפיתוח עירוני המאפשר כ-120 אלף נפש", נקבע בהחלטה.
"הקמת מודיעין היתה משגה"
מדובר בהחלטה נדירה ובשינוי עמדות קיצוני של מוסדות התכנון כלפי מודיעין. הדברים, אמנם לא נאמרו במפורש, אבל ההחלטה מעלה את השאלה בדבר התבונה שבהקמת מודיעין מלכתחילה, שכן מודיעין מאפשרת הגירה למרכז הארץ ומונעת את הצורך להסתפק בערים חלשות כמו לוד, ירושלים ורמלה.
"כבר מתחילת הדרך טענתי כי הקמת מודיעין היא משגה חמור מבחינה ציונית. היה לי ברור כי אלפים יגיעו לשם, במקום שיתאכלסו באזורים יותר רחבים בארץ", אומר הגיאוגרף, פרופ' ארנון סופר מאוניברסיטת חיפה. סופר כתב את "מדינת תל אביב", חיבור שבו הוא מתחקה אחרי תהליך התמרכזות המדינה והצטמקותה למרחב תל אביב.
לדבריו, "זה שמקימים עיר חדשה כשלידה יש שני יישובים נכים כמו רמלה ולוד זו טפשות. אני שמח שמישהו עכשיו התעורר. בעבר יכולנו להזרים לערים הללו עשרות אלפי אנשים ובכך לעזור להן".
ראש עיריית רמלה, יואל לביא, סבור אף הוא שמודיעין היא בכייה לדורות: "כבר בעבר טענתי כי הרחבת מודיעין ושוהם, כמו גם הניסיון להרחיב את באר יעקב, פוגעת פגיעה דמוגרפית קשה ברמלה ובלוד. משרד השיכון לא בדק מה היה קורה אילו מודיעין לא היתה מוקמת, ואת ההשקעות הגדולות היו מפנים לרמלה ולוד. ברמלה קיים שטח של 2,000 דונם שצפיפות הדיור בו היא כמו במדבר. היה ניתן לחדש את מרכז העיר", הוא אומר. "אני מברך על החלטת המועצה, כי אם היו ממשיכים בהרחבת מודיעין, הפגיעה בערכי הטבע והנוף היתה נמשכת ובלוד ורמלה הבעיות היו מחריפות".
מנכ"ל משרד הפנים, אריה בר, הודף את טענות סופר ולביא: "מודיעין היא כורח מציאות אסטרטגי של מדינת ישראל, מפני שהיא נמצאת במקום חשוב מבחינה כלכלית, באמצע הדרך בין תל אביב לירושלים", הוא טוען.
סופר לא השתכנע: "זה ממש לא נכון. אני מבטיח לך שאם היו קמות בערים הללו שכונות חדשות והיו קוראים להם בשמות עכשווים כמו 'גבעת האירוסים' או 'גבעת הסביונים', ולא היו מדגישים את המלים רמלה ולוד, המצב היה שונה לגמרי".
בר מבקש להנמיך את הלהבות שהציתה ההחלטה, וטוען כי אין המדובר במהפכה כי אם בתוכנית שנקבעה מראש: "כל מי שאומר שמודיעין תוכננה להיות עיר של רבע מיליון תושבים טועה. מלכתחילה דובר על 120 אלף תושבים, ואנו פועלים לפי התוכנית המקורית", הוא אומר.
"משמעות ההחלטה של המועצה היא שאם יבואו אלינו עם בקשות לאשר תוכניות בלוד או במודיעין, נעדיף את אלה של לוד. לא מדובר בתוכניות שאנחנו נתכנן לערים הללו", מסביר בר את משמעות ההחלטה.
אחד המתנגדים להחלטת המועצה הוא האדריכל מירון כהן ממשרד האדריכלים משה ספדיה האמון על תכנונה של העיר. לדבריו, לפי קצב גידול האוכלוסייה הנוכחי תגיע אוכלוסיית העיר ב-2030 ל-180 אלף איש, אבל החלטת המועצה עלולה לעצור את ההתפתחות הטבעית של העיר.
כהן טוען כי החלטת המועצה היא "החלטה פוליטית". לדבריו, "מדינת ישראל צריכה לטפל ברמלה ובלוד, אבל ההחלטה להעדיף אותן על פני מודיעין אינה ברורה לי. צריך לפתח את כל הערים הללו במקביל. גם החומר שהובא לידי המועצה הארצית תומך בקביעה שמודיעין אינה משפיעה לרעה על לוד ורמלה, ולא על ירושלים".
כהן מתבסס בדבריו על מחקר שביצע הכלכלן אהוד פסטרנק עבור משרד הבינוי והשיכון. המחקר בדק את השפעת מודיעין על שאר הערים בסביבה, ומסקנתו היתה כי מודיעין אינה משפיעה לרעה על לוד, רמלה, ירושלים או בית שמש.
מהדו"ח עולה כי העיר שמאבדת הכי הרבה תושבים לטובת מודיעין היא דווקא ראש העין - 15% מסך העוזבים אותה עוברים למודיעין. בשאר הערים שנבדקו, עולה כי מודיעין איננה יעד מועדף באופן מיוחד: 5% בלבד מהעוזבים את רמלה עוברים למודיעין, ואילו 6.2% בלבד מהעוזבים את לוד עוברים למודיעין. שיעור העוזבים את ירושלים למודיעין הוא 1.9% בלבד. פסטרנק אף קובע כי "ההגירה מן הערים שנמנו היתה מתרחשת ללא קשר לפיתוח מודיעין".
לדברי פסטרנק מצטרף ד"ר אמנון פרנקל ממוסד שמואל נאמן, שהתבקש על ידי המועצה הארצית לתכנון ובנייה לתת חוות דעת נוספת על ממצאי הדו"ח: "אין למודיעין השפעה ממוקדת על יישוב מסוים, והיא מהווה יעד הגירה במרחב בחירה גדול מאוד... ניתן להניח כי גם אילולא הקמת העיר היו היישובים השונים במרחב מאבדים אוכלוסיות בהיקף דומה, שהיו מהגרות ליישובים אחרים במקום לעיר מודיעין".
ייתכן, אבל השאלה היא האם האוכלוסיות הללו לא היו מגיעות לרמלה ולוד, אילמלא היו מוצאות לעצמן דירות במחירים כה זולים ובמיקום כה טוב במודיעין.
המועצה הארצית לתכנון ובנייה: "צריך להפסיק לפתח את מודיעין ולהתחיל לחזק את רמלה, לוד וירושלים"
גיא ליברמן
11.7.2008 / 11:05