כשהמים המינרליים נכנסו לשוק בישראל בשנות ה-80, אף אחד לא באמת חשב שמישהו יבזבז כסף על קניית מוצר שזורם בכל מקרה בברזים. אבל מאז זרמו הרבה מים בירדן ושוק המים המינרליים הפך לאחד התוססים ביותר בשוק המזון. מים מהברז נתפשים כלא בריאים, או לכל הפחות לא טעימים. הערכות בשוק הן כי פחות משליש מהאוכלוסייה בישראל מעז לשתות מים מהברז ללא סינון. פחות משליש נוספים מסננים את מי הברז באמצעות מתקנים שונים והחלק הארי משקיע ממיטב כספו לקנייה שוטפת של מים מינרליים.
הסכומים המושקעים באלטרנטיבות השונות למי ברז הם אלפי ואף עשרות אלפי שקלים בשנה, אך האם השקעה זו כדאית? "איכות מי הברז בישראל היא בין המתקדמות בעולם מבחינת התקנות של משרד הבריאות. אני ומשפחתי שותים מי ברז ללא היסוס", מצהיר פרופ' אבנר עדין מהפקולטה לחקלאות באוניברסיטה העברית. פרופ' עדין מונה על ידי הממשלה לעמוד בראש הוועדה לתקנות איכות מי השתייה שהגישה את המלצותיה לפני כשנה. "עם יישום המלצות ועדת עדין, אני מאמין שישראל אפילו תהיה במקום הראשון מהבחינה זו", הוא מרחיב, "כיום, שתייה של מי ברז אינה רק בטוחה, היא גם בריאה".
כיום, רמת החריגות שמתגלות במסגרות הדגימות שמתבצעות במקורות המים ובצנרת המובילה אותם נמוכה מאוד. לפי הדו"ח השנתי של משרד הבריאות מ-2006, נמצאו חריגות ב-0.4% בממוצע מתוך 86 אלף דגימות המים שבוצעו בישראל. ד"ר שלום גולדברגר, מהנדס ראשי לבריאות הסביבה במשרד הבריאות, מסביר כי גם כשמתגלים ליקויים כימיים במקורות המים, הזרמת המים לבתים מופסקת לפני שהמינונים מגיעים לרמות מסוכנות.
חשוב להדגיש כי איכות המים שזורמים מהברזים תלויה גם במצב הצנרת הביתית, והאחריות עליה מוטלת על הדיירים ולא על הרשויות המקומיות. אם הצנרת בבניין ישנה וחלודה, הדיירים צריכים להחליפה על חשבונם.
"תופעת הצריכה של מים מינרליים אינה מפתיעה", אומר גולדברגר. "רוב העולם המפותח צורך מים מינרליים יותר ממי ברז. זה הפך לסמל סטטוס", הוא אומר. ד"ר אהרון דותן, מדען המים של ארגון אדם טבע ודין מסכים: "האבסורד הוא, שמדי שנה פחות ופחות אנשים שותים מי ברז, על אף שאיכות המים משתפרת. המדינות שצורכים בהן הכי הרבה מים מינרליים על חשבון מי ברז הן איטליה ומקסיקו, שבהן מי הברז לא רק כשירים בריאותית, אלא גם נחשבים טעימים למדי".
אחת הטענות הנשמעות כנגד מי השתייה היא כי מוסיפים להם כלור שעלול לפגוע בבריאות השותה. אך לטענת פרופ' עדין, הדבר נעשה במינון נמוך מכדי שיזיק לנו. גם סביב הפלואוריד הנוסף למי השתייה קיימת מחלוקת גדולה ויש הטוענים כי יש לו השפעות שליליות ארוכות טווח. ואולם חברת נביעות, למשל, מתגאה בקיום חומר זה במי המעיין שלה וכי חברות מים מינרליים רבות בעולם מוסיפות פלואוריד למים שלהן, כדי לסייע בטיפול בעששת.
גם אם המסקנות סביב חומרים אלה אינן נחרצות, הבעיה המרכזית, לטענת דותן, היא שכבר מזמן איבדנו פרופורציות: "אנשים לא רוצים לקחת סיכון עם המים שהם שותים, בעוד שהסכנה בחשיפה לזיהום אוויר ולמזון מהיר מסוכנת באופן משמעותי יותר מהסיכונים במי הברז בישראל".
מריאנה אורבך, דיאטנית בכירה בשירותי בריאות כללית, טוענת שחלק מהתוספות למי השתייה חיוניות ושסינון המים או מי התהום הנשאבים ישר לבקבוק לאו דווקא מוסיף לבריאות. לטענתה, חלק מהמים המינרליים דלים ביודיד, הקיים במי שתייה ומסייע לפעילות בלוטת התריס. חלק מהמסננים, דוגמת בריטה, מסננים מהמים את הסידן שחיוני לבריאותנו.
ורדה שוהם, מנכ"לית סודהפופ, יבואנית בריטה, מסרה בתגובה כי "סידן טוב לבריאות בכמויות מינימליות. סנן בריטה משאיר במים מינרלים סידן כמויות שגוף האדם זקוק להן לבריאותו".
אבל לא כל צרכני המים המינרליים חוששים לבריאותם. יש כאלה שפונים לאלטרנטיבות למי הברז, רק כי הם לא טעימים להם. לעתים מדובר בטעם הכלור שמיתווסף למי השתייה בכמויות משתנות ולפעמים זו רק שאלה של הרגל. שוק המים מציע מגוון פתרונות כדי למנוע את טעם הלוואי של מי הברז.
מים מינרליים - לא לעשירים בלבד
על פי חברת המידע העסקי דן אנד ברדסטריט, מגלגל שוק המים המינרליים בישראל כ-900 מיליון שקל בשנה. לפי חברת המחקר נילסן, מ-2006 עד מאי 2008 גדל שוק זה בכ-42%. ב-2007 צרך הישראלי 96 ליטר מים מינרליים בשנה בממוצע, בעוד שלפני עשור צרך הישראלי הממוצע 32 ליטר בלבד, כך לפי נתוני חברת מי עדן. לפי נתוני נילסן, שיעור החדירה של שוק המים המינרליים בשנה האחרונה הוא 84%. כלומר, 84% ממשקי הבית (היהודיים) בישראל רכשו מים מינרליים לפחות פעם אחת בשנה האחרונה. למרות זאת, עדיין לא הגענו לרמת הצריכה של מערב אירופה. לשם השוואה, הצרפתי הממוצע שותה כ-140 ליטר בממוצע בשנה והאיטלקי הממוצע כ-180 ליטר בשנה.
אבל בישראל זו כבר מזמן לא שאלה של גיאוגרפיה - המים הזורמים מהברזים בצפון המדינה אולי נחשבים לאיכותיים בהרבה מהמים בתל אביב, אך לפי ניתוח נילסן, שיעור הצריכה דומה בכל המדינה. אפילו בפילוח דמוגרפי נראה כי אין הבדלים משמעותיים בין חילונים לדתיים בצריכת מים מינרליים, אם כי החרדים צורכים מעט פחות.
בניגוד למה שאולי נדמה, גם אין כמעט קשר בין רמת הכנסהל צריכת מים מינרליים.
מים מינרליים טבעיים מופקים ממעיין תת-קרקעי המוגן מזיהומים. הם נארזים בתהליך אוטומטי, אינם עוברים כל טיפול ומגיעים לצרכן ללא כל תוספת. בישראל אין לפי שעה תקינה, ורק "תקנות בריאות העם" נאכפות, לפיהן איכות המים צריכה לעמוד בסטנדרטים של משרד הבריאות.
בתקנות אין כיום כל הגדרה לסוגי המינרלים וכמויותיהם הנדרשות כדי שיהיה ניתן להכתיר מים כ"מים מינרליים". כך שבפועל, גם אם הרכב המינרלים במעיין גורם לחוסר במינרל חיוני כזה או אחר, חברות המים המינרליים עדיין יכולות לשווקו בתור "מים מינרליים טבעיים". פרופ' אבנר עדין אף טוען כי התקינה הבריאותית של המים המינרליים מפגרת אחר תקנות איכות מי הברז של משרד הבריאות: "תקנות איכות מי הברז בפירוש מתקדמות יותר וזה עניין של תהליך ביורוקרטי עד שהתקינה של המים המינרליים תדביק אותן".
מסננים גם חומרים חיוניים
מערכות לסינון מים הן לרוב זולות יותר מצריכת מים מינרליים. ד"ר צבי קרן, מנהל המעבדה לכימיה במכון התקנים, מסביר כי מערכות אלה כוללות על פי רוב פילטר מיקרוני המונע מעבר של החלקיקים המרחפים, פילטר פחם הסופח כלור, ריחות וטעמי לווי ופילטר נוסף שמצמצם את כמות האבנית. קיימים מסננים, דוגמת תמי 4, הכוללים גם מנורת UV שאמורה "לוודא הריגה" ולהבטיח רמה של אפס חיידקים פאטוגנים.
כדאי לשים לב כי המערכות השונות מעבירות את המים טיפול שונה. לדוגמה, המערכת של תמי 4 לא מוציאה מהמים חומרים כמו סידן או אבנית, בעוד שהמערכת של בריטה כן עושה זאת. ד"ר דותן מסביר כי למרות הדעה הרווחת, מים קשים (כלומר עם אבנית) בריאים יותר ואף נמצא קשר סטטיסטי בין כמות האבנית במים לבין הפחתת מחלות לב וכלי דם. חשוב גם לזכור להחליף את המסננים כדי שהפחם הפעיל במסנן לא יהפוך למצע לגידול חיידקים ואז המסנן עצמו יגרום לזיהום המים.
קיימות גם מערכות סינון הפועלות בשיטת האוסמוזה ההפוכה. מדובר במערכות הטפלה יקרות מאוד ובלתי שכיחות שמסננות גם חומרים החיוניים לנו. מעבר לכך, הן בזבזניות במים (מריקות 70% מהמים לביוב בכל שימוש). לטענת ד"ר קרן, גם סינון יתר גם משפיע לרעה על טעם המים.
הבקבוקים הכחולים והאנשים הירוקים
תעשיית המים המינרליים עומדת במוקד דיון חברתי ואקולוגי נוקב.
לפני כחודש הגישה האגודה לצדק חלוקתי בג"ץ נגד שר התשתיות ושלוש חברות המים המינרליים הגדולות - מי עדן, נביעות ועין גדי - ודרשה לאסור את מכירתם ואת שיווקם שךל המים המינרליים, זאת מכיוון שלטענתה הן מנוגדות לחוק.
לטענת האגודה, חוק המים אינו מאפשר העברת מים מהמדינה לגוף פרטי כדי שימכור אותם ויעשה בהם שימוש מסחרי תוך הפקת רווחים מהמשאב הציבורי.
ארגונים לאיכות הסביבה מעלים לסדר היום את הנזק הסביבתי שנוצר בעקבות תעשיית המים המינרליים. אחת הטענות העיקריות נגד התעשייה הזאת מכוונת נגד הפסולת שבקבוקים אלה גורמים.
טענה נוספת של הארגונים הירוקים יוצאת נגד ציי המשאיות הנדרשים לשינוע כדי המים אל הבתים ורק תורמים לזיהום הסביבתי.
ההפחדות של חברות המים
>> לפי כמה מאתרי החברות המספקות אלטרנטיבות למי ברז, קניית מים לא רק נחוצה - אלא הכרחית. אתר מי עדן מצהיר כי "מי עדן מאופיינים בריכוז נמוך מאוד של מלחים, להבדיל ממי ברז", ואז מרחיב על החיוניות הבריאותית בהפחתת המלח במים.
האתר של Aqua-Nova, המייצרת מים מזוככים, פוסק כי "אין אנו מודעים להרכב מי הברז , שעשוי להשפיע על בריאותנו. מומסים רבים מדי במים כמו מלחים עלולים לגרום ללחץ דם גבוה ולבעיות בתפקודי הכבד והכליות". האתר אף נותן קישור למאמר של אדם טבע ודין, היוצא נגד איכות המים בברזים בשל זיהומי מקורות המים.
לאחר בירור מקור המאמר, התברר שהוא נכתב לפני יותר משבע שנים וכי הליקויים עליהם הוא מצביע תוקנו לפני שנים. למעשה, עמדת העמותה כיום היא כי מי הברז בישראל בריאים לשתייה.
בינתיים, נראה כי משנה לשנה יותר ויותר צרכנים מעדיפים להאמין לחברות המסחריות ולא לעמדתו הרשמית של משרד הבריאות.
מה קורה למים בתחנות הדלק?
>> אם אתם נוהגים לקנות את המים המינרליים שלכם דווקא בתחנות דלק, ייתכן שתרצו לשקול את זה שוב. פרופ' יוסף מילץ, ראש המעבדה לאריזה בפקולטה להנדסת ביוטכנולוגיה ומזון בטכניון, מציין כי כל החומרים הפלסטיים מעבירים גזים ואדי דלק, וכך גם בקבוקי המים.
אם אלה מאוחסנים קרוב למשאבות הדלק - עולה הסיכון של העברה כזו. תופעה זו אף מחריפה בקיץ - בקבוקים שעומדים בשמש פרקי זמן ארוכים עלולים לעבור פירוק חלקי של החומר שממנו הם עשויים ולשחרר חומרים מזיקים אל תוך המים.
ד"ר נחמיה שר, מנהל הבטחת איכות בנביעות, מודה כי אדי דלק עלולים לחדור אל הבקבוקים, ולכן החברה מנחה את תחנות הדלק לאחסן מארזי מים רחוק מהמשאבות, כך נמסר גם מחברת מי עדן. לגבי הסיכון שבשהיית המים בשמש טוען שר כי "לפי כל המחקרים שבידנו, אין חשש לפגיעה בריאותית. ייתכן שיהיה טעם לוואי ותו לא".
מים מינרליים או מי ברז? ייתכן שננפץ לכם כמה מיתוסים
בר חיון
11.7.2008 / 12:44