משרד החינוך ובית ספר יסודי ברעננה יפצו נער תוקף שנחתך בלחיו בקרב סרגלים לאחר שלא השגיחו עליו

משרד החינוך ובית הספר היסודי בר-טוב ברעננה יפצו יחדיו ב-10 אלפים שקלים תלמיד שבגיל 11 נפצע בלחיו מסרגל שהניף לעברו בן כיתתו במהלך הפסקה. כך קבעה באחרונה שופטת בית משפט השלום בכפר סבא ניצה מימון-שעשוע.



התובע, כיום בן 16, תבע את בן כיתתו לשעבר, בטענה כי תקף אותו ללא כל התגרות מוקדמת מצידו. בית הספר ומשרד החינוך נתבעו מכיוון שלטענת הנער הפצוע התרשלו בטיפול בתלונותיה של אמו נגד תקיפות והצקות של הילד הפוגע ולא עשו דבר כדי להפסיקן. מחלקת החינוך בעיריית רעננה נתבעה אף היא בטענה שהיא בעלת אחריות ניהולית לבית הספר.



לטענת הילד המותקף, במהלך ההפסקה תקף אותו הנתבע בסרגל קשיח וכשהוא ניסה להימלט חסם התוקף את דרכו וחתך את לחיו באמצעות הסרגל. לפי גרסת הנתבעים, אותה אימצה השופטת שעשוע-מימון, התובע הוא שהתגרה בילד הנתבע בעלבונות כמו - שמן. הנתבע ביקש מהתובע להניח לו, אבל התובע המשיך בהצקותיו המילוליות. התובע ניגש לשולחן הנתבע ולאחר דו-קרב עם הסרגלים, באווירה של צחוק, נשמט הסרגל שאחז הנתבע בידו ופגע בלחיו של התובע.

השופטת מציינת כי התובע, הנער שנפצע, היה ידוע למערכת החינוך כתלמיד בעייתי מבחינה לימודית ובשל בעיות התנהגותיות קשות אף הוצמדה לו אישית סייעת בשל צרכיו המיוחדים. השופטת מימון-שעשוע מבקרת את עדותה של אמו של התובע וכותבת: "התרשמתי לשלילה מעדות האם, שהיתה מניפולטיבית ומגמתית, וניכר בה ניסיון להצגת התובע כשה תמים ופאסיבי שילדים אחרים, ובעיקר הנתבע, הציקו לו בתכיפות". לדברי השופטת, האם ידעה כי לבנה בעיות התנהגותיות ולימודיות והגיעה תכופות מיוזמתה לבית הספר.

השופטת מציינת כי עדותו של הנער הנתבע היתה מהימנה והיא קיבלה את גירסתו כי דו-קרב הסרגלים החל כהתגרות של התובע וללא כוונה של הנתבע לפגוע. לדברי השופטת, לא הוכח כי הנתבע הינו תלמיד אלים או שהיתה נגדו תלונה כלשהי בעבר. לפיכך פטרה השופטת את הנער הנתבע מהצורך לפצות את התובע.



השופטת מציינת כי מדובר בצלקת עדינה, שטוחה וחיוורת שבקושי ניתן להבחין בה ללא התבוננות מדוקדקת מקרוב. יחד עם זאת החליטה השופטת להטיל על בית הספר ועל משרד חינוך תשלום פיצויים מכיוון שלדבריה היכרות הצוות החינוכי עם התובע ונטייתו להסתבך בקטטות עם ילדים אחרים חייבה תשומת לב מיוחדת והשגחה עליו גם במהלך ההפסקות, ולא היה מקום להשאירו ללא השגחת מבוגר כלשהו.



השופטת מימון-שעשוע כותבת בפסק דינה כי "היה על משרד החינוך ובית הספר לצפות מראש כי בהעדר השגחה ועין פקוחה עליו בהפסקה, הוא עלול ליזום או להיגרר לקטטות אלימות, בהן עלולים להיפגע ילדים ובכללם הוא עצמו". העירייה, קובעת השופטת, אינה אחראית על תיפקודו של הצוות הניהולי והחינוכי בבית הספר, ולכן אינה אשמה.