האוניברסיטאות לא מפקחות - והמרצים מרוויחים

באמצע שנות ה-90, בעקבות שביתת המרצים הגדולה שהייתה אז, סוכם על תוספת שכר מיוחדת שתשולם למרצים - תוספת של 13.5% למרצה שיקדיש את מירב זמנו לאוניברסיטה שבה הוא מכהן.

מטרת המענק המיוחד, שסוכם שתשלומו יותנה בבדיקה לגבי מצבו של כל מרצה, הייתה לעודד את המרצים להקדיש יותר זמן למוסד האם שלהם, לנוכח ההיקף הגדול של עבודות נוספות של מרצים. שנה מאוחר יותר, ב-95', אף פירסמו המועצה להשכלה גבוהה וגוף הבת שלה, הוועדה לתכנון ולתקצוב של האוניברסיטאות (ות"ת), הנחיות לאוניברסיטאות בנוגע לעבודה נוספת של מרצים.

ב-2002 בדק מבקר המדינה את נוהלי העבודה הנוספת של מרצים באוניברסיטאות. הנוהל המחייב שהנהיגו האוניברסיטאות הוא חתימה של מרצים על הצהרה שאינם עובדים בעבודה נוספת, כתנאי לקבלת המענק של 13.5% לשכרם. המבקר גילה כי ההצהרות על הטפסים אינן נבדקות בידי האוניברסיטאות בטרם משולם המענק. "עמדת האוניברסיטה היא כי אין זה נכון לכונן פעולות שיטור, לא בעניין עבודות חוץ ולא בעניינים אחרים", השיבו האוניברסיטאות לשאלת המבקר מדוע ההצהרות אינן נבדקות.

יתרה מזאת, המבקר גילה כי בכל אחת מהאוניברסיטאות ישנם עשרות מרצים שלא חתמו כלל על הטופס - דבר המעורר חשד כי הם עובדים בעבודה נוספת, על אף שלא דיווחו על כך כמתחייב לאוניברסיטה. באוניברסיטה העברית, למשל, זיהה המבקר 162 מרצים כאלה. האוניברסיטה סירבה לפנות אל 162 המרצים בשאלה מדוע לא חתמו על הטופס, ואם זה נובע מכך שהם עובדים בעבודה נוספת.

העמדה המוסרית של האוניברסיטאות בישראל הייתה שעדיף לשלם תוספות שכר למרצים - על חשבון כספי ציבור, המממנים את תקציב האוניברסטאות -מאשר לערוך את הבדיקות הנדרשות כדי לוודא אם תוספות השכר משולמות כדין. לשיטתן, ה"שיטור" אחר תנאי העבודה של המרצים הוא חמור בהרבה משימוש בכספי ציבור ללא בדיקה.

רק שמי שמאפשרת לאוניברסיטאות לנהוג כך היא המפקחת עליהם, הות"ת, שנכון ל-2002 לא הצליחה עדיין לאכוף על האוניברסיטאות את התקנות שלה עצמה בעניין עבודה נוספת של מרצים. "המדיניות הננקטת על ידינו", הסבירה הות"ת למבקר המדינה, "מתבססת על הרצון להגיע עם המוסדות להשכלה גבוהה להבנה הדדית, ולהימנע ככל הניתן מלפעול באופן חד צדדי". התגובה הזו נמסרה ב-2001 - שש שנים לאחר קביעת התקנות בעניין עבודה נוספת.

אין ספק שהות"ת, הגוף האחראי על הקצאת תקציבי ההשכלה הגבוהה בישראל, היא מפקח רך במיוחד בכל הקשור לפיקוח ובקרה על ההתנהלות התקציבית של האוניברסיטאות. בות"ת תולים זאת בכך שאין להם סמכות להתערב בניהול האוניברסיטאות, מאחר שהן נקבעו בחוק כנהנות מחופש אקדמי. "הפיקוח שלנו מצטצמם לכך שהמנגנונים הפנימיים באוניברסיטאות עובדים ומבצעים את הבקרה הראויה - אחרת אנחנו היינו מנהלים את האוניברסיטאות, וזה היה מטיל עלינו אחריות בלתי סבירה", אומר סטיוון סתיו, מנכ"ל הות"ת.

עם זאת, הפרשנות לפיה החופש האקדמי מונע כל בקרה תקציבית על האוניברסיטאות אינה עולה בקנה אחד עם החלטת הממשלה שמכוחה הוקמה הות"ת - ואשר הטילה עליה את האחריות לפעול לייעול, לחיסכון ולמניעת גירעונות בהשכלה הגבוהה. ספק גם אם הפרשנות הזו מתיישבת עם רוח החוק, שלא התכוון בוודאי להעניק לאוניברסיטאות פטור מפיקוח על התקציבים הציבוריים שלהן. "אל לו, לעיקרון החופש האקדמי והמחקר המדעי, לשמש הצדקה לסטייה מכללי חשבונאות מקובלים ומגילוי נאות", העיר על כך מבקר המדינה.

העובדה שהות"ת שומרת בקנאות על עצמאותה בכל הקשור לקבלת החלטות על הקצאת תקציבי ההשכלה הגבוהה, בסכום של 6 מיליארד שקל בשנה, אבל מתעקשת בקנאות לא לפקח על איך התקציבים האלה מנוהלים בתוך האוניברסיטאות, אומרת דרשני.

אפשר לכרוך זאת באוזלת יד של הגוף לדורותיו, ואפשר גם לתהות אם יש קשר בין אוזלת היד והמבנה של הות"ת ושל המועצה להשכלה גבוהה: שני הגופים כאחד נשלטים בידי נציגי המוסדות להשכלה גבוהה. שני שלישים מחברי המועצה להשכלה גבוהה (מל"ג) הם מרצים מהאוניברסיטאות ומהמכללות - והם נבחרים לתפקידם בהסכמת המוסדות. חמישה מתוך שבעה חברי הות"ת הם נציגי המוסדות גם כן. למעשה, הקמתה של הות"ת הותנתה בהסכמתן של האוניברסיטאות. משמע, המפוקחים הם שצריכים היו להסכים למינוי מפקח תקציבי עליהם. פלא, אם כך, שהות"ת היא מפקח השבוי בידי המפוקחים שלו?

דובר הות"ת מסר בתגובה: "בעקבות דו"ח מבקר המדינה הקימה ות"ת מאגר חברי סגל מלא ומעודכן שבאמצעותו אנו בודקים את היקפי ההעסקה של חברי הסגל במוסדות להשכלה גבוהה".