מהם הקריטריונים להעמדה לדין של ישות חסרת גוף ונפש כמו חברה ציבורית? כיצד מאתרים את הפליליות שבמעשי החברה?
על פניו, קשה להבין מדוע צריך להעניש בעלי מניות שלא חטאו. ואולם, מבחינה מעשית, מצדדי אכיפת הדין הפלילי על חברות טוענים שיש לדרבן את החברות לפקח על עצמן באמצעות המנגנונים המוכרים של ועדת ביקורת ואסיפה כללית - וזאת כדי להקשות על העבריינים המועדים של שוק ההון.
בכנס בעניין פלילים בתאגידים שנערך באחרונה בקריה האקדמית קריית אונו מנתה עו"ד אורלי דורון, האחראית על תיק ניירות ערך בפרקליטות מיסוי וכלכלה, את שיקולי הפרקליטות בבואה להעמיד לדין חברות ציבוריות.
הגורם המשמעותי ביותר מבחינתה כאשר שוקלים העמדה לדין של חברה ציבורית, הרלוונטי גם בעולם הפלילי ה"רגיל", הוא ההרתעה. כלומר, עידוד של מערכות בקרה בתאגידים כדי שלא תיווצר קרקע פורייה לביצוע עבירות פליליות.
שיקול אחר של המדינה, אמרה דורון, הוא מניעת הישנות עבירות. לדבריה, התביעה נוהגת לנקוט בקו מדיניות של החמרה כלפי התאגיד בכל הנוגע לחובות ישירות שמטיל עליו החוק, כמו חובת הדיווח.
מבחן הקורבן
המבחן שמעורר התפלפלויות משפטיות רבות הוא "מבחן הקורבן" - לפיו, אם החברה ניזוקה מבחינות שונות, אז הנטייה היא שלא להעמיד את החברה לדין. לדברי דורון, מקרים שבהם האורגן (אדם בתאגיד) מתכוון להזיק מפורשות לחברה ולהיטיב עם עצמו הם המקרים הקלים - בהם אין להעמיד לדין את התאגיד.
"ואולם, לעתים קרובות, מדובר בעבירות שונות המיוחסות לאורגנים, אשר חלקן מרע עם החברה הציבורית וחלקן מיטיב עמה", היא אומרת. "כך למשל, במקרה שבו מעשי האורגן עושקים את החברה הציבורית, אך הדיווחים המטעים אינם מגלים את דבר העושק - יש בהם כדי להיטיב עמה". מהו היחס להפסד כספי של החברה?
"לא כל חיסרון כיס מצדה של החברה יוביל אוטומטית להחלטה שהתאגיד הוא קורבן.
"הפסיקה בוחנת אם המעשה או ההחלטה העברייניים קידמו את האינטרס של התאגיד - וזה יהווה תמריץ להעמדה לדין".
בכל מקרה, גם לפי הניתוח של דורון קשה למתוח קו ולומר מה נכנס תחת הגדרה של פגיעה בתאגיד ומה תחת ההטבה עמו.
לטענתה, "לעתים נראה התנהגויות שלפי הגדרתן, הן גורמות לכאורה לפגיעה בתאגיד, אך התביעה העמידה לדין בגינן את החברה.
"לשיטתנו לא תמיד עבירה היא נגד התאגיד, אפילו כשעל פניו מדובר בעבירה שכותרתה מלמדת על פגיעה בתאגיד - למשל קבלת דבר במרמה".
הרשעת נורדן
אחת הדוגמאות המעניינות מהשנים האחרונות נוגעת להשתלטות ארגון פשע על חברה ציבורית, כפי שהיה בפרשת נורדן.
בחברה זו עשו עבריינים שימוש בחברת נורדן בנוגע למכירת דלק מהול לציבור.
החברה הואשמה בשורת עבירות כמו קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות ועבירה על חוק ארגוני פשיעה.
דורון הדגישה כי הפרקליטות התעקשה על הרשעת החברה, חרף הסדרי טיעון עם המעורבים בפרשה.
"הרי מעשי הארגון ובכללם מהילת דלקים כוללים עבירות מס, הלבנת הון ועבירות נוספות. התאגיד הפיק תועלת מהמעשים האלה", היא מסבירה.
אפילו חברה בפירוק לא חסינה מהעמדה לדין, לפי גישת הפרקליטות.
לטענתה, יש להטיל קנסות גם על חברות אלו, כשהקנסות מצטרפים לחובות החברה כלפי הנושים השונים. "עמדתנו היא כי כל עוד חברה לא נמחקה מהרישום ברשם החברות, יש לה חיים משל עצמה.
מבחינה ציבורית הוכרה החשיבות הציבורית בהרתעת התאגיד מהישנות ביצוע עבירות, והרתעת הרבים, גם אם מתקיימים חילופי גברי", מסבירה דורון.
בסופו של דבר, חוזרת דורון ומדגישה את המנטרה הידועה, לפיה הפרקליטות בוחנת את "האינטרס בהעמדה לדין של חברה ציבורית, על פי אמות מידה קונקרטיות, המשתנות ממקרה אחד למשנהו, תוך התייחסות למכלול השיקולים האפשריים".
דורון מדגישה כי במסגרת אמות מידה אלו נלקחות בחשבון ההשלכות שיש, במקרים מסוימים, להגשת כתב אישום כנגד חברה ציבורית על בעלי המניות בחברה.
השופטת שריזלי: האכיפה נגד חברות - בררנית
משפט מלם המתנהל בימים אלה בבית משפט השלום בתל אביב הוא דוגמה לחברה ציבורית שהפרקליטות החליטה להעמידה לדין בגין עבירות של בעל השליטה - אך כתב האישום בעניינה בוטל.
השופטת דניאלה שריזלי שדנה בתיק, התקוממה כנגד החלטת פרקליטות מיסוי וכלכלה, להעמיד לדין לא רק את בעל השליטה בחברה, גד זאבי ואת בכירי החברה, על עבירות שביצעו, אלא גם את החברה כולה.
בכתב האישום, שהוגש באפריל 2006 בפרשת אישור המשכורת של זאבי, יוחסה לחברה אחריות פלילית מכוח מעשי המרמה לכאורה של בכירי החברה. השופטת ציינה בהחלטתה כי בכתב האישום אין כל התייחסות להימצאות של תועלת או טובת ההנאה שהפיקה מלם ממעשי הבכירים. בנוסף, השופטת קיבלה את טענת עו"ד יעל גרוסמן שייצגה את החברה, ולפיה היתה אכיפה בררנית בעניין החברה.
"העמדתה של מלם לדין נוגדת, להערכתי, את עיקרון השוויון בפני החוק במובנו הבסיסי", אמרה השופטת.
במיסוי וכלכלה הגישו ערעור על ההחלטה, ובו הדגישה הפרקליטות את ההבחנה בין מלם לפרשות אחרות, דוגמת שלמה אייזנברג וצינורות המזרח התיכון, שם לא הועמדו החברות לדין בעניין המרמה.
במקרים אלה, טענה הפרקליטות, ההחלטות שהתקבלו במרמה באסיפת בעלי המניות נועדו לפגוע בחברה. לעומת זאת, בעניין מלם נועדה ההחלטה באסיפה גם להיטיב עם החברה. טרם התקבלה הכרעה בערעור.
פרקליטות מיסוי וכלכלה: חברה ציבורית - ראי הוזהרת
עמית בן-ארויה
14.7.2008 / 8:54