למרות ההתחלה הקשה, סולימני מחזיק כיום בתואר דוקטור בחינוך ועומד בראש אשלים, עמותה שמפתחת שירותים לילדים ובני נוער בסיכון. לדבריו, הסוד להצלחתו הוא האהבה שהורעפה עליו בבית והאנשים הטובים שפגש בדרך, בעיקר במערכת החינוך. לאור ניסיונו האישי הוא אוחז באמונה כמעט בלתי מוגבלת ביכולתו של כל ילד להיחלץ מסיכון, אם רק תינתן לו ההזדמנות.
לפי הערכות של אנשי מקצוע כ-360 אלף ילדים - שהם כ-15% מהילדים בישראל - גדלים במצבי סיכון, כמו אלימות בין הוריהם, אלימות והתעללות כלפיהם, הזנחה, נשירה מבתי ספר, עבריינות, שימוש באלכוהול או סמים, עוני, נכות וחולי.
בעשור שחלף מאז נוסדה אשלים פותחו בה כ-300 תוכניות בעבור ילדים אלה בהשקעה כוללת של כ-1.2 מיליארד שקל. למעשה, מסביר סולימני, אשלים היא זרוע המחקר והפיתוח של המדינה בתחום הטיפול בילדים ונוער בסיכון.
העמותה נוסדה כשותפות אסטרטגית על-ידי ג'וינט ישראל, ממשלת ישראל והפדרציה היהודית הגדולה בעולם, קהילת ניו יורק. היא חולשת על תקציב שנתי של כ-30 מיליון דולר, שמקורו ביהדות ארה"ב, ועומדת בכל שנה מאחורי פרויקטים בהיקף כולל של כ-90 מיליון דולר, שלהם תורמים גם הממשלה ועמותות שונות.
אשלים היא פרויקטורית שמצליחה להושיב את כל גורמי המקצוע סביב שולחן אחד - נציגי משרדי הרווחה, החינוך, הבריאות והאוצר, הביטוח הלאומי ואנשי מקצוע מהפדרציה בניו יורק, אשר משתתפים בישיבות באמצעות שיחות וידאו. המשתתפים בפורום מגלגלים רעיונות ומגבשים את אופן הפעלתם, ולאחר מכן מפעילה אשלים תוכניות ניסיון המלוות במחקר.
כך היה, למשל, כשמשרד הרווחה אימץ מדיניות שמטרתה להשאיר ילדים בסיכון בקהילות שבהן הם חיים במקום להוציא אותם מהבית לפנימיות. בהתאם למדיניות זו הקים אשלים שלושה מרכזי הורים-ילדים, מסגרות שבהן מטפלים בילדים ובהוריהם כיחידה אחת. ההצלחה היתה ברורה ומיידית, ובתוך שנים אחדות הוקמו ברחבי המדינה 40 מרכזים. במרכזים אף שולבו מרכזי קשר, שמאפשרים להורים גרושים לפגוש את ילדיהם שאינם גרים אתם.
כמו בכל פרויקט של אשלים, כמחצית מהמימון של תוכנית הניסיון הגיעה מהג'וינט. כיום המדינה והרשויות המקומיות הן אלה שמממנות את מרכזי ההורים-ילדים. אשלים מממנת רק רכז, שמקשר בין המרכזים ועוסק בשדרוג המערכת, למשל בהכנסת כלי טיפול חדשים העושים שימוש בחיות ובגינון.
פירמידת התקציב מתהפכת
לסולימני חשוב להדגיש שאשלים היא גוף אוטונומי, למרות החיבור ההדוק של העמותה עם הממשלה. "אנחנו משלימים את הממשלה אבל בשום אופן לא באים במקומה", הוא אומר. "לי יש פריווילגיה שאין לממשלה. אני יכול לחשוב מחוץ לקופסה בלי לחצים של מכסות וביורוקרטיה. לפעמים יש מתחים, בין השאר על רקע העובדה שהם היו רוצים שנהיה שקטים יותר ולא נתבלט".
ואולם הממשלה מודעת היטב ליתרון העצום שגלום בשותפות שלה עם הג'וינט בתחומים חברתיים. למשל, בשנה שעברה ביקשה הממשלה מאשלים להיות קבלן הביצוע של "התחלה טובה", פרויקט לאומי לטיפול בילדים בסיכון בגיל הרך, שאחת משושביניו היא אשת ראש הממשלה, עליזה אולמרט.
"לא ייווצר שוויון הזדמנויות אמיתי בישראל אם לא נתחיל לטפל בבעיות כבר בגיל הרך", אומר סולימני. "בגילאים מבוגרים יותר הפערים כמעט שאינם ניתנים לגישור". החוזה שנחתם עם הממשלה לביצוע התוכנית תקף לשלוש שנים, שבסיומן מתחייבת אשלים להעביר לממשלה את הידע שצברה. "התפקיד שלנו זמני בהחלט", הוא אומר.
סולימני מעודד מהשינוי הקונצפטואלי המתחולל באופן שבו מטפלת המדינה בילדים בסיכון. הפרויקט הלאומי לילדים בסיכון, שיישומו החל בשנה האחרונה, הופך את פירמידת התקציב - במקום שרוב הכסף יושקע בטיפול ושיקום, נתח נכבד ממנו מיועד למניעה.
העובדה שכמחצית היישובים אשר כלולים בתוכנית הלאומית הם במגזר הערבי גם היא בעיניו בשורה אמיתית. לפני ארבע שנים ייסדה אשלים, במימון הקהילה היהודית בסן פרנסיסקו, תוכנית בשם "וואחד" (אחד) למגזר הערבי. ואולם בשלוש שנותיה הראשונות של התוכנית לא הצליח סולימני להשתמש בכל התקציב שלה בשל היעדר תשתיות וכוח אדם. "יש מודעות גוברת והולכת במגזר הערבי לחשיבות של הטיפול בילדים בסיכון, במיוחד בגיל הרך, אבל אין גני ילדים וקיים מחסור אדיר באנשי מקצוע", אומר סולימני. לדבריו, המצב משתפר לאטו, אבל אשלים עדיין נאלצת להסיע מומחים מאזור הצפון ליישובים בדווים בדרום כדי שיטפלו שם בילדים בסיכון.
גם במגזר החרדי גוברת המודעות לבעיית הילדים בסיכון, ואשלים פיתחה בעבורו תוכנית בשם "חצר פעילה". התוכנית מופעלת בשיתוף ה"מלמדים", ומטרתה איתור ילדים בסיכון בגיל הרך. ככלל, אשלים מקפידה לפעול תוך התייעצות מתמדת ושיתוף פעולה עם אנשי דת, גם במגזר הערבי, כדי לכבד רגישויות תרבותיות ודתיות.
העמותה פועלת גם בקרב יוצאי אתיופיה. לפני שנים אחדות היא יזמה תוכנית ניסיון בבאר שבע, שמספקת תחת קורת גג אחת שירותים לילדים בסיכון ולבני משפחותיהם. "לעולה שלא מכיר ולא יודע את השפה, כשהכל תחת גג אחד זו הצלה", אומר סולימני.
כחלק מהתוכנית עברו נציגי העמותה מבית לבית כדי למפות את צורכי הדיירים. התברר, למשל, ש-40% מהמשפחות שעלו מאתיופיה לא השתמשו בשירותי טיפת חלב, על אף שמדובר באוכלוסייה נזקקת במיוחד. במיפוי נמצאו 720 ילדים בסיכון שרשויות הרווחה והחינוך כלל לא ידעו עליהם.
לא גזירה משמים
"קיים פרדוקס. ככל שאנחנו מפתחים יותר תוכניות ומטפלים יותר, כך גדלים המודעות והפתיחות וישנם יותר ילדים בסיכון", אומר סולימני. לדבריו, כמעט כל הילדים בישראל נמצאים בסיכון כלשהו - בשל שיעור גדל של גירושים, היקפים נרחבים של עוני (שליש מילדי ישראל, כ-800 אלף, חיים מתחת לקו העוני), הורים שרמת השכלתם נמוכה, בעיות קליטה של משפחות עולים, נכויות, אלימות, הענשה שרירותית, הזנחה פיסית או רגשית, הורים נרקומנים ואסירים, עבריינות נוער וניצול מיני.
סולימני מסביר כי ילדים רבים חשופים לכמה גורמי סיכון במקביל - ובאופן טבעי, הם סובלים מיותר בעיות. לדבריו, ילדים שחשופים לארבעה או חמישה גורמי סיכון אינם מסוגלים להתגבר עליהם בדרך כלל. לעומת זאת, ילדים החשופים לשניים או שלושה גורמי סיכון יכולים להתגבר עליהם אם עוזרים להם.
"לא מספיק שלילד יש כוחות. חייבים לדעת לזהות אותם", אומר סולימני. "הבעיה היא שאנחנו לא תמיד יודעים מהן היכולות של כל ילד, כי המערכת מכוונת לחיפוש יכולות אינטלקטואליות ולא כישורים רגשיים ומקצועיים, למשל".
לפני כשנתיים פירסם סולימני ספר, "הם לומדים מחדש", שבו הוא מציע למורים ומחנכים תוכנית התערבות שבעזרתה יוכלו להתמודד עם תלמידים המוגדרים כ"תת משיגים". מדובר בכ-10% מהתלמידים בישראל, שמאופיינים בהתנהגות פרועה ואלימה וממררים את חייהם של המורים והתלמידים האחרים. לדברי סולימני, ישנם בתי ספר שבהם מגיע שיעורם של תלמידים אלה למחצית ויותר, והמורים מפחדים להתעמת אתם.
"אלה ילדים עם פוטנציאל לא ממומש. זו לא איזו גזירה משמים", טוען סולימני. באשלים פותחו תוכניות לאיתורם של ילדים אלה ולמניעת נשירתם, הגלויה או הסמויה, מהלימודים. לדברי סולימני, "אלה ילדים שלא צריך בשבילם שיטות מסינגפור. מה שנדרש הוא אבחון נכון של הבעיות, הכשרה שתספק למורים ארגז כלים כדי להתמודד עם הילדים, ורצף של שירותים שכולל לא רק את הילדים אלא גם את משפחותיהם - למשל פתרון בעיות דיור וייעוץ להורים. זה לא בשמים. הרבה ילדים כאלה גרים ביישובים קטנים ולא קשה לאתר אותם. אבל הם חיים בגטאות והם פצצה מתקתקת שחייבים לנטרל אותה".
במשך השנים הופעלו בעיירות הפיתוח ובשכונות מצוקה פרויקטים רבים לילדים בסיכון, אבל לדברי סולימני רבים מהם לא התאימו לצרכים בשטח. "נתנו הרבה דגים, אבל חלקם היו מסריחים", הוא אומר. "הכל היה הנחתות מלמעלה, בלי ששיתפו את התושבים".
אשלים שואפת לשנות את הגישה. "אין סיבה שילדים יחיו תחת תקרת בטון ושכל שאיפתם תהיה להיות נהגי משאית כשיגדלו. אם יודעים לזהות יכולות ולצמצם גורמי סיכון, הסיכוי שיצמחו ויפרחו הוא בשמים", אומר סולימני.
יו"ר עמותת אשלים: אין סיבה שילדים יחיו תחת תקרת בטון ושכל שאיפתם תהיה להיות נהגי משאית כשיגדלו
רותי סיני
17.7.2008 / 18:27