ארה"ב "חוגגת" בימים אלה מלאת שנה למשבר הכלכלי הגדול אותו היא חווה. הכלכלה הגדולה והחזקה בעולם מדשדשת ומושכת אחריה את יתר כלכלות העולם. נכון להיום חוסר הוודאות לגבי העתיד משותף לכל תושבי הגלובוס. החשש מ"מה יהיה" מעסיק את כל החוליות בשרשרת מדינות העולם. תושבי ספרד, ישראל, הודו ורומניה מודאגים באותה מידה.
המרחק הגיאוגרפי מארה"ב לישראל אולי גדול, ובינתיים (למרות שלא ממש ברור איך) הכלכלה המקומית מצליחה להתמודד היטב עם זרועות ההאטה ששולח הדוד סם. אבל שיקוף של חוויית המיתון בארה"ב יכולה להוות איתות אזהרה גם לציבור בישראל. במיוחד על רקע העובדה כי במישור הכלכלי, התלות שלנו בארה"ב מאוד גדולה ובאספקט זה אין קרובה ממנה לישראל.
במהלך העשור האחרון נהנו תושבי ארה"ב מתזרים אינסופי של כסף זול שאפשר חגיגת צריכה בלתי מרוסנת. האמריקאים אוהבים לקנות. מאוד אוהבים. המדינה שמהווה אור לשוק החופשי הגשימה את החלום של עצמה וכעת מנפצת אותו במו ידיה.
המנטליות הכלכלית של האמריקאים מאוד שונה מזו של הישראלים. בארה"ב הרכישות של מוצרים כמו בתים, מכוניות, ריהוט מתבססות על הלוואות מהבנקים. כן, גם אצלנו לוקחים משכנתא ומשלמים בליסינג, אבל אצלם זה נעשה בגדול. כמו כל דבר. המשכנתא שלוקחים תושבי ארה"ב היא על 80 או 100 אחוז ממחיר הבית וכנ"ל לגבי הרכב (האמריקאים כידוע מאוהבים במכונית שלהם ועל הכבישים לא תראו מודל מתחת לשנת 2000) או כל רכישה גדולה אחרת. הכלכלנים קוראים לזה "ממונפים". האמריקאים חיים וקונים בכסף שעדיין לא הרוויחו.
נוסעים פחות
אז מה שלום אמריקה בימים אלה? לא טוב. המשבר נמצא לא רק בדיווחים הבהולים בטלוויזיה על קריסתו של בנק כזה או אחר, בכותרות הדרמטיות בעיתונים על שבירת השיאים במחירי הנפט או בדיווחים האינסופיים באינטרנט על ירידות חדות בשוקי המניות. אמריקה במשבר שפוגע בשכבות רבות באוכלוסייה שמתעוררות בחודשים האחרונים למציאות אותה לא הכירו. מתחילים להצטמצם. קונים פחות. מדי בוקר הם רואים איך מחירי המזון והאנרגיה נוסקים אל על ומייקרים להם את המחייה, כשבו בזמן על המסכים האדומים בוול סטריט, נאכלים חסכונותיהם בקצב מהיר.
זה מתחיל בדברים הבסיסיים, כמו קפה ומאפה של בוקר. רשת הענק "סטארבאקס", המקדונלד'ס של הקפה, סגרה בשנה האחרונה מאות סניפים בעקבות העובדה שלקוחותיה, אנשים שבאים דווקא מהמעמד הבינוני, כבר לא ששים להוציא בכל בקר 5 דולר על הסם המעורר.
האמריקאים גם נוסעים פחות. מחירי הדלק אמנם עומדים על כמחצית ממחירם בישראל, אולם יש לזכור כי מרבית הרכבים המשפחתיים בארה"ב הם זוללי דלק והמרחקים בין מקום למקום הם עצומים. בנוסף, שלא כמו אצלנו, מחירי הדלק מתעדכנים כל העת בהתאם למחיר בשווקים ויכולים לעלות או לרדת מדי יום. הצרכן מרגיש את עליית המחירים המטורפת מעכשיו לעכשיו.
המגזר שנפגע יותר מכל מהמשבר הנוכחי הוא מגזר הנדל"ן. על משבר הסאבפריים נכתב רבות בשנה האחרונה והוא גרם להפסדי עתק גם לגופים בישראל (בנק הפועלים רשם הפסד של 1.3 מיליארד דולר בעקבותיו). אוכלוסיות חלשות הגיעו למצב בו אין ביכולתן להחזיר את המשכנתא. מדובר במאות אלפי משפחות. הדבר הביא לסחרור בכלכלה ולהפסדים של מאות מיליארדי דולרים לבנקי השקעות ומשכנתאות.
השיטה הזאת עבדה היטב עד לפני שנה בדיוק. ביולי 2007 היא נחשפה במערומיה. תאוות הרווח והנכונות להלוות חיפשה שווקים בתוליים ומצאה קרבן. השכבות החלשות. לאלו הוצעו משכנתאות בריבית זולה. גם המעמד הנמוך רוצה להיות בעליו של בית (צמוד קרקע) ואם נותנים אז הוא לוקח. המלווים רק לא הביאו בחשבון שיתכן ואלה שלהם הם נותנים את כסף, פשוט לא יוכלו להחזיר אותו. מדובר באנשים שרבים מהם קשיי יום, בעלי משכורות נמוכות הבאים בד"כ מאזורי הפריפריה (ובארה"ב הפריפריה גדולה ורבה).
שוק הבנייה בארה"ב נכנס להקפאה עמוקה. הדרישה לקניית בתים כמעט ולא קיימת כיום. הדבר הביא לפשיטת רגל ולסגירה של חברות בנייה רבות, קטנות כגדולות, קבלני משנה, בעלי מקצוע, מפעלים שמייצרים חומרי בנייה, ברזל, עץ ועוד.
שוק זה עשוי לחזור לשפיות פיננסית, אבל כזו שתקשה על התאוששותו. בנקי המשכנתאות (והבנקים בכלל) מעלים עכשיו את רמת הדרישות והבקרה מהלווים שלהם. זה יסייע למנוע מצב של הלוואות שספק אם יכובדו, מחד. מאידך, יקשה על גידול בביקושים בשוק שבלאו הכי נמצא בתרדמת עמוקה.
מה צופן העתיד לארה"ב היא שאלה שכבר מזמן עברה את רמת מיליון הדולר. מדובר בטריליוני דולרים. הדעות חלוקות. יש החוזים המשך קריסות של בנקים, אינפלציה גבוהה וירידה בצמיחה. מיתון.
לעומתם, מרבית הכלכלנים מגלים אופטימיות זהירה ומעריכים כי במהלך שנת 2009 תחול התאוששות. כך או כך, זו עדיין אותה מדינת ענק עם משאבי טבע אינסופיים, עם אותו רעב של אנשים הרוצים יותר מכל "לעשות כסף". אבל עם לקח. המשבר לכשייגמר, יותיר את האמריקאים פחות עשירים אבל אולי פחות ראוותנים. צנועים יותר.