האם ביטוח החיים שלכם מסוגל לשלם את מה שהוא מבטיח לכם? זאת שאלה שכדאי שתקדישו לה תשומת לב. ייתכן שבעוד 30 או 40 שנה חברת הביטוח שלכם לא תוכל לעמוד בהתחייבויות שלה כלפיכם.
המפקח על הביטוח במשרד האוצר החל בימים אלה לערוך בדיקה מקיפה בכל חברות הביטוח בישראל, לאחר שהתעורר אצלו החשש כי ההבטחות שמעניקות חברות הביטוח למבוטחיהן במסגרת ביטוחי החיים הן אולי נדיבות מדי - כלומר נדיבות במידה כזו שלא בטוח שלחברות הביטוח יהיה די כסף כדי לעמוד בהן.
החשש הזה התעורר אצל המפקח לאחר שהביט ימינה ושמאלה, וגילה כי אין אף חברת ביטוח באף מדינה בעולם שמעיזה להציע את מה שהחברות בישראל מציעות באופן שוטף. הפלא הישראלי הזה יכול להיות עדות לתפישה מפותחת יותר של חברות הביטוח הישראליות את הצרכים של המבוטחים, אבל הוא יכול להיות גם עדות לטעות שעושות חברות הביטוח הישראליות בניהול הסיכונים שלהן. כלומר, ייתכן שהחברות בישראל נוטלות על עצמן התחייבויות מסוכנות מדי.
אם זהו המצב, הרי שהמפקח על הביטוח בעוד 40 שנה עלול למצוא עצמו בבעיה. חברות הביטוח יתקשו לעמוד בהתחייבויותיהן, והצרכן יישאר תקוע עם הבטחות על הנייר שלא שוות הרבה - כי אין מי שיממש אותן.
מדובר בסעיף של הבטחת תוחלת החיים. כל חברות הביטוח בישראל מבטיחות כי קצבת הפנסיה שתשולם על ידיהן לחוסכים בביטוח החיים תהיה מוגנת מפני העלייה בתוחלת החיים. הן מבטיחות, לדוגמה, כי מי שיגיע לגיל הפרישה, 65, עם חיסכון של מיליון שקל, יוכל לקבל מהן קצבה מובטחת לכל ימי חייו של, נניח, 4,000 שקל בחודש. את ההבטחה הזו הן נותנות כבר כיום, כאשר תוחלת החיים הממוצעת לאדם בגיל 65 היא כ-20 שנה.
מה יקרה אם עד הגיעו של אותו חוסך לגיל פרישה, בעוד 30 שנה מהיום, תוחלת החיים הממוצעת שלו תגיע ל-30 שנה? "זאת הבעיה שלנו", אומרים לצרכנים בחברות הביטוח. "הקצבה של 4,000 שקלים בחודש, עד יום מותכם, מובטחת לכם בכל מקרה".
סיכון עצום
זוהי הבטחה סנסציונית על רקע העלייה המהירה בתוחלת החיים בעולם. בין 2001 ל-2006 עלתה תוחלת החיים של האוכלוסייה בישראל בשנה - וקצב ההתארכות הזה של תוחלת החיים אינו מראה סימנים של התמתנות. ייתכן, למשל, שמחר תתגלה תרופה לסרטן, ותוחלת החיים העולמית תזנק פתאום מדרגה שלמה.
כל התארכות כזו של תוחלת החיים מגדילה את הסיכון שנוטלות חברות הביטוח. אם תשלום של 4,000 שקל בחודש במשך 240 חודשים בממוצע מאפשר להן עדיין להרוויח - הסכום שישולם על ידיהן הוא 960 אלף שקל, בהשוואה למיליון שקל שנמסרו להן על ידי המבוטח (בחישוב פשטני, ללא הריבית הנצברת) - הרי שתשלום אותה קצבה על פני 360 חודשים משמעו כבר הפסד ודאי.
הסיכון שנוטלות על עצמן חברות הביטוח, בהבטיחן כבר כיום את הקצבה שהן ישלמו בעוד עשרות שנים, הוא סיכון עצום. אף חברת ביטוח אחרת בעולם לא מוכנה לקחת על עצמה סיכון כזה, וגם אף קרן פנסיה. להבדיל מחברות הביטוח, קרנות הפנסיה אינן מתחייבות לגודלה של הקצבה החודשית שתשולם על ידיהן. אם תוחלת החיים תעלה, הקצבה החודשית המשולמת על ידי קרנות הפנסיה תיפגע - כך שאותו סכום חיסכון פנסיוני שנצבר יוכל להספיק ליותר חודשי חיים בממוצע לאחר גיל הפרישה.
הבטחת תוחלת החיים, לכן, היא ההבדל המהותי הגדול ביותר שבין ביטוחי החיים לקרנות הפנסיה בישראל, והיא גם הסיבה היחידה כמעט להעדיף ביטוח חיים. ביטוחי החיים בישראל יקרים בהרבה מהחיסכון באמצעות קרנות פנסיה - עלויות הביטוח הגלומות בהם גבוהות יותר, וגם דמי הניהול החודשיים הם כמעט כפולים. היתרון היחיד כמעט שיש לביטוחי החיים להציע על פני קרנות הפנסיה הוא בכך שבביטוחי החיים החוסך לפחות מובטח מפני עלייה בתוחלת החיים, ומפני הסכנה של פגיעה בקצבה החודשית כתוצאה מהעלייה בתוחלת החיים.
כשכולם יחיו הרבה
כבר כיום יש מי שמאריכים שנים, ולחברות הביטוח אין כל בעיה לשלם להם קצבה עד תום חייהם. רק שבינתיים מדובר בשיעור נמוך מאוד. האנשים האלה, שחיים "יותר מדי זמן" (במונחי חברת הביטוח, כמובן), מתקזזים עם מי שמתים מוקדם, וכך חוסכים לחברת הביטוח כסף. בסך הכל, התיק של חברת הביטוח נשאר מאוזן.
החשש הוא מפני מצב שבו האוכלוסייה כולה מאריכה חיים, כך שלחברת הביטוח כבר לא יהיו די "קיזוזים" כדי לאזן את התיק שלה. מכיוון שמדובר במספרים עצומים - תשלום קצבאות לאוכלוסייה כולה על פני יותר שנים - גם הסיכון להפסד הוא עצום.
מה שמסבך עוד יותר את המצב הוא השינוי שיזם הפיקוח על הביטוח במשרד האוצר, אשר קבע כי החל מ-2008 קיימת קצבת חובה - ולא ניתן יותר למשוך את החיסכון הפנסיוני, עם הגיע המבוטחים לגיל פרישה, באופן חד פעמי (הוני). מבחינת חברות הביטוח מדובר בשינוי מהותי, משום שעד עתה חלק ניכר מהחיסכון בביטוחי חיים נמשך כסכום הוני.
כלומר, כל השאלה של חשיפת חברות הביטוח לסיכון הנובע מהבטחת תוחלת החיים מצדן לא היתה רלוונטית בעולם שבו החיסכון הפנסיוני נמשך פעם אחת ודי. רק שכאשר העולם הפנסיוני נהפך, בכפייה, לעולם של קצבה בלבד, כפי שקורה כעת, שאלת החשיפה של חברות הביטוח להבטחת תוחלת החיים נהפכה למהותית.
הפיתוי להבטיח
היבט נוסף המסבך את המצב הוא חוסר הסימטריה בשיקוליהם של מנהלי חברות הביטוח. מנכ"ל של חברת ביטוח יכול כיום להתפתות בקלות להבטיח קצבאות גבוהות בעתיד. הצעה כזו, קרוב לוודאי, תהיה כלי שיווקי מצוין, שבעזרתו הוא יצליח לגייס מיליארדי שקלים לפוליסות ביטוח החיים שלו - ולהציג רווחי ענק מהכנסות מפרמיות. לא צריך לדמיין מה רווחים כאלה יעשו לבונוס שלו כמנכ"ל.
הרי את מחיר ההצעה של קצבאות נדיבות מדי לא הוא ישלם. מי שיצטרך לשלם יהיה המנכ"ל של חברת הביטוח בעוד 40 שנה. מכיוון שאף אחד אינו מנהל את העסק שלו במבט של 40 שנה קדימה, הפיתוי של מנכ"לים להיכנס לסחרור תחרותי ולהציע קצבאות שאינן ריאליות הוא ממשי. הפיקוח על הביטוח מוטרד מהאפשרות הזאת.
האם חברות הביטוח יוכלו לעמוד מאחורי הבטחת תוחלת החיים? מהעובדה שהפיקוח על הביטוח נזעק לבדוק מהו מצבה של ההבטחה הזאת ניתן ללמוד כי התשובה אינה מובנת מאליה.
*הבטחת תוחלת חיים
הגנה על קצבת הפנסיה שתשולם למבוטח בעתיד מפני הפגיעה הצפויה של העלייה בתוחלת החיים
חברת הייעוץ הפנסיוני הגדולה בעולם: ביטוח החיים בישראל הוא עסקה רעה ללקוח
"הבטחת תוחלת החיים במסגרת ביטוח החיים בישראל היא עסקה רעה ללקוח" - כך קובע, בנחרצות, דני דוברי, נציג חברת לימרה (limra) בישראל. לדברי דוברי, הבטחת תוחלת החיים על ידי חברות הביטוח בישראל היא אכן חסרת תקדים מבחינת אורכה והיקפה, אבל מה שעוד חסר תקדים הוא המחיר שבצדה - אובדן תשואה במשך עשרות שנות חיסכון.
לימרה היא מלכ"ר, שהוקם על ידי איגוד חברות הביטוח האמריקאיות לפני מאה שנה כדי לספק מחקרים בתחום החיסכון ארוך הטווח. מאז התפתחה לימרה לחברה העוסקת במחקר ובייעוץ לגבי חיסכון ארוך טווח ב-80 מדינות בעולם, ונחשבת לחברה מובילה בעולם בתחומה. לימרה חוקרת באופן מקיף את שוק המוצרים מבטיחי תוחלת חיים, שצמח בעולם ונהפך לגדול מאוד.
"הבטחת תוחלת חיים מקובלת בכל העולם", אומר דוברי, "אבל בעיקר באמצעות מכשירים המונפקים בשוק ההון - ולא על ידי התחייבות שחברות הביטוח לוקחות על עצמן. בבריטניה, למשל, כל אדם שמגיע לגיל הפרישה הולך ועושה 'שופינג' אצל חברות ביטוח ואצל ברוקרים, כדי לבדוק מי מהם יכול למכור לו את הקצבה המובטחת הטובה ביותר".
המגוון של מוצרי הבטחת תוחלת החיים בעולם הוא עצום. בין השאר נמכרים מוצרים המתחייבים לתשואה מינמלית, או מוצרים המתחייבים לקצבה מינימלית. מכשיר פופולרי מאוד הוא מכשיר שמבטיח רק קצבת מינימום כלשהי, במטרה להשאיר כמה שיותר מכספי החיסכון הפנסיוני בידי הגמלאי - כדי שהחיסכון ימשיך לצבור רווח וריבית עבורו.
זהו גם ההבדל המהותי בין מה שמתרחש בעולם, לבין הבטחת תוחלת החיים בישראל. "הצרכנים בחו"ל", אומר דוברי, "לא רוצים יותר לתת את הכסף לחברת ביטוח שתשקיע את הכסף עבורם - בתמורה להבטחת תוחלת חיים. במקום זה, אנשים מעדיפים להשאיר את הכסף אצלם ולפקח על השקעת הכסף בעצמם - ולקנות באופן נפרד ביטוח תוחלת חיים. זהו עולם של ארכיטקטורה פתוחה, שבה מפרידים את החיסכון מהביטוח".
ההסתייגות של דוברי מהמודל הישראלי נובעת מכך שבישראל אין הפרדה כזו. בישראל המוצר ששמו ביטוח חיים הוא עסקת חבילה, שכחלק ממנה קונים גם חיסכון לגיל פרישה וגם ביטוח תוחלת חיים לגיל פרישה. חברת הביטוח היא זו שמשקיעה את כל החבילה הזו עבורנו, לפי שיקול דעתה, ומטבע הדברים - את הכספים שהיא מייעדת להבטחת תוחלת החיים היא תשקיע רק בהשקעות סולידיות, כדי לא להעמיס סיכון של הפסד בהשקעות על הביטוח הזה.
"התוצאה היא שחלק מהכסף שלנו, שיכול היה לשבת בחיסכון ולצבור רווחים גבוהים בהשקעה בשוק המניות, מופנה לאיגרות חוב ממשלתיות בטוחות, אבל עם רווח אפסי. כך אנחנו מפסידים המון רווח פוטנציאלי שיכולנו לצבור, לו כל הכסף היה מופנה לחיסכון".
בעיה נוספת, טוען דוברי, הוא ש"עסקת החבילה" אינה שקופה, והיא כמובן מטשטשת את המחיר האמיתי שאנחנו משלמים על ביטוח תוחלת החיים שחברת הביטוח מספקת לנו. במקום שבו יש חוסר שקיפות שוררים בדרך כלל מחירים לא תחרותיים. זאת בניגוד למצב בעולם, שבו אנשים קונים את ביטוח תוחלת החיים בנפרד מהחיסכון - ולכן יכולים לתמחר היטב את מחיר הביטוח, ואף לבדוק היכן מוצע להם הביטוח הזול ביותר.
"המצב בעולם, שבו אנשים צוברים חיסכון עד גיל פרישה ורק אז מפרישים חלק מהכסף לקניית ביטוח תוחלת חיים, הוא עדיף. ובכל מקרה, גם אם רוצים לקנות את ביטוח תוחלת החיים מוקדם יותר, לפני גיל הפרישה - חייבים לקנות זאת בנפרד מהחסכון, כאשר המחיר הוא שקוף וברור".
דוברי סבור כי אין כל נזק בדחיית מועד הרכישה של ביטוח תוחלת החיים לגיל הפרישה. אמנם באותו מועד הביטוח יכול להתייקר מאוד, אבל מנגד מרוויח הפורש עשרות שנים של חיסכון מוגדל לפנסיה - וזה לא פחות חשוב.
הבהרה
בטבלת התשלומים החודשיים של הביטוח הסיעודי בקופות החולים השונות ("שיבה טובה עולה הרבה כסף", מדריך ההשקעות, 13.7) נפלה טעות. קופת חולים הכללית אינה גובה כל תשלום על הביטוח הסעודי שלה עד גיל 18. קופת חולים לאומית היא שגובה 3 שקלים בחודש, החל מגיל שנתיים.
יש לציין כי נתוני ההשוואה בטבלאות התייחסו לנתונים שמציעה קופת החולים הכללית לחולים סיעודיים שאיבדו 3 תפקודי חיים (לחולים שאיבדו ארבעה תפקודי חיים מציעה הכללית תנאים כפולים) - בדומה להצעה של קופות החולים האחרות.
האם ביטוח החיים שלכם בטוח?
מירב ארלוזורוב
20.7.2008 / 7:38