להתאהב במניה שלך

הסיפור הבא עשוי להישמע מוכר ללא מעט משקיעים: לפני שנה השקיעה מיכל בתעודת סל שעוקבת אחר קבוצת מניות של חברות באירופה שמחלקות דיווידנד. בזמן שחלף מאז איבדה ההשקעה 40%. מיכל לא מכרה את תעודת הסל מכיוון שהאמינה שמדובר בחברות גדולות ויציבות שהמשבר בשווקים לא יפגע בהן בצורה חריפה.

ואולם מיכל נזקקה לכסף, ולכן נאלצה למכור את ההשקעה בהפסד. לאחר זמן קצר התפנה לה סכום נוסף להשקעה. היא החליטה שלא לקנות שוב את תעודת הסל שנאלצה למכור. זו התנהגות שאינה עקבית. אם מיכל רצתה להמשיך ולהחזיק בתעודת הסל הזאת קודם לכן, מדוע היא אינה מעוניינת לרכוש אותה שוב כעת?

את ההסבר להתנהגות הלא עקבית (והלא מפתיעה) של מיכל אפשר למצוא בנטייה אנושית שנקראת "אפקט הבעלות". על פי נטייה זו, אנשים נותנים הערכת יתר לנכסים שכבר נמצאים בבעלותם. במלים אחרות, ויתור על מה שכבר שייך לך כואב יותר מאשר ההנאה שנגרמת מקבלתו.

לכן אנשים ידרשו תשלום גבוה יותר עבור דבר השייך להם בהשוואה משהיו מוכנים לשלם עבור דבר זהה שנמצא בבעלות אחר. המסקנה שנובעת מאפקט הבעלות היא שהחלטות כלכליות של אנשים מושפעות גם ממשתנה שאינו כלכלי הנכנס למשוואה - תחושת הבעלות על הנכס.

בעשור האחרון מצאו חוקרים אסמכתאות רבות לאפקט הבעלות. בניסוי שנערך באוניברסיטת קורנל שבארה"ב קיבלו מחצית מהתלמידים בכיתה ספל בעוד המחצית השנייה קיבלה שוקולד משובח. שני המוצרים היו בעלי אותו ערך כספי.

לסטודנטים נמסר שהם יכולים להחליף את המתנה שקיבלו באחרת. היינו מצפים שכמחצית האנשים יחליפו את המתנה, אבל בפועל החליפו רק 10% מהסטודנטים את המוצר שקיבלו. הניסוי הראה כי ההתאהבות במוצר אינה פועל יוצא של זמן החזקה ממושך - מספיקות כמה דקות כדי לחוש בעלות על פריט ולהעניק לו ערך גבוה מפריט אחר שדומה לו בערכו.

בניסוי אחר קיבלו סטודנטים ספל שעליו לוגו של האוניברסיטה. הם נשאלו באיזה מחיר יהיו מוכנים למכור את הספל. המחיר הממוצע היה כשבעה דולרים לספל. סטודנטים אחרים, שנשאלו כמה יהיו מוכנים לשלם תמורת אותו ספל, נקבו במחיר ממוצע של כשלושה דולרים. גם כאן המסקנה זהה - אפקט הבעלות הוסיף ערך למוצר.

מודעות ל"אפקט הבעלות" יכולה לעזור מאוד למי שעוסק בתחום ההשקעות. כל מה שצריך לעשות הוא לנסות לדמיין מה הייתם עושים במצב ההפוך. מי שמחזיק במניה, קרן או תעודת סל מסוימת צריך לחשוב: האם הייתי קונה אותה היום אילו לא היתה בידי? אם התשובה שלילית, המשמעות היא שהוא צריך למכור אותה.

לאפקט הבעלות השפעה גדולה גם בשוק הנדל"ן. באחד המחקרים שנעשו בתחום נמצא כי בתנאי שוק רגילים, אנשים מעריכים את שווי הבית שלהם בממוצע ב-12% מעל למחיר השוק שלו. לעומת זאת, כאשר שוק הנדל"ן מצוי בירידת מחירים (כפי שקורה כיום בארה"ב), בעלי הבתים מעריכים את שווי הנכס שלהם ב-33% מעל למחיר השוק.

בית הוא כמובן נכס שונה מנייר ערך, וסביר שהיחס אליו יהיה סנטימנטלי. לכן אפשר להבין מדוע אנשים רוצים לקבל עליו יותר מכפי שהיו מוכנים לשלם על בית זהה שלא גרו בו ולא נקשרו אליו.

אפקט הבעלות מציע גם הסבר מדוע השינויים בשוק הנדל"ן מתרחשים באטיות ועל פני תקופות זמן ארוכות. בתקופות של ירידות בשווי הבתים, למוכרים לוקח זמן להתרגל לעובדה שלא יוכלו לקבל על הבית את המחיר שאותו שילמו. לא רק זאת - אם בפרק הזמן שחולף בין ביקור של קונה פוטנציאלי אחד לבא אחריו המחיר ממשיך לרדת, הם שוב צריכים להפנים את המחיר החדש. את התופעה הזאת רואים כיום גם בשוק הנדל"ן האמריקאי, שהמחירים בו יורדים כבר קרוב לשנתיים - והתהליך עדיין לא הגיע לסופו. בישראל הגיעו מחירי הנדל"ן לשיא ב-1996, ולאחר מכן השוק דעך והלך במשך כ-7-8 שנים, לפני שהחלה בו ההתאוששות.

בשוק המניות, לעומת זאת, אפקט הבעלות קל יותר, וגם תהליך ההיפטרות מהנכס קל ומהיר יותר. בנוסף, חלק גדול מהמשקיעים הם משקיעים מוסדיים מקצועיים, שפחות קשורים רגשית למניות שהם קונים. זו גם אחת הסיבות לכך ששוק המניות מהיר ותזזיתי יותר, ושינויי המחירים בו חריפים הרבה יותר.