ראיונות עם נשים מנהלות מתחום ההיי-טק נוטים להפוך לא פעם למפגש מתסכל במיוחד: אף שמדובר בנשים מבריקות ומצליחות על פי כל קנה מידה אובייקטיווי, הניסיון להוציא מהן אמירה משמעותית ומעניינת משולה להכאה בסלע נטול טיפת מים.
אשת היי-טק סטנדרטית תרגיש מאוד בנוח לדבר על המוצר, ומאוד לא בנוח לדבר על עצמה. היא מומחית גדולה בכל מה שקשור לתפקידיה, אבל מומחית קטנה מאוד בכל תחום משיק. על תקרת הזכוכית היא שמעה, אבל אישית לא נתקלה בה אף פעם, וכל ניסיון לדבר על משהו שאינו קשור להיי-טק באופן מובהק נתקל בדרך כלל במשיכת כתפיים קלה ועצבנית.
תכונה אחת עוברת כחוט השני בין כולן: הן ממוקדות מטרה באופן מעורר התפעלות. אישיות תוססת ומעניינת, לעומת זאת, לא ברור אם יש שם. גם השיחה עם נטלי קרמר - מנהלת קבוצת התוכנה של חברת מודו ואחת הנשים הצעירות (29) הנחשבות להבטחה הגדולה של ענף ההיי-טק הישראלי - הלכה באותו מסלול. המטרה ברורה, הדרך סלולה, אמירות שחורגות מקלישאות מכאיבות - יוק.
בת טיפוחים של מורן
כבר ב-2005 נהפכה קרמר לאחת מבנות טיפוחיו הפחות מוכרות אך יותר חזקות של דב מורן, מייסד ומנכ"ל אם-סיסטמס והוגה הדיסק-און-קי. כשהיתה מנהלת צוות תוכנה צעירה בחברה עצר אותה מורן במסדרון כדי לשאול לדעתה המקצועית בנושא מסוים. היא ענתה בביטחון. זו היתה תחילתה של ידידות מופלאה.
אחרי שאם-סיסטמס נמכרה ב-2006 לחברת סנדיסק העולמית, עזב מורן כדי להקים את הפרויקט האישי הבא שלו. הסכם העזיבה אישר לו לקחת שבעה אנשים בלבד. מיותר לציין שעובדים רבים רצו להיכנס לרשימה היוקרתית - נטלי קרמר היתה אחת המאושרות שהצליחו.
מפברואר 2007 היא עובדת במודו ומנהלת את לב הפעילות שמתיימרת לשנות את פני העולם הסלולרי. היא מעריצה את מורן וחושבת שהרעיון שהיא מטפחת הוא לא פחות מ"גאוני". מורן מצדו, לוחשות השמועות, צופה כי קרמר תגיע הכי גבוה שאפשר. גם המילה מנכ"ל אינה מילה גסה כשמדובר בקרמר.
במהלך השיחה מתגלה קרמר כבחורה חביבה שקוראת לעצמה חננה, אבל מסתייגת מהמושג גיק. שאלות אישיות לא מפחידות אותה, אבל היא מתעקשת באלגנטיות שלא לנדב יותר מדי פרטים. היא נטולת ציניות ומקפידה לתאר עצמה כחלק אינטגרלי מצוות גדול. "שהראיון הזה לא יהיה כולו נטלי", היא מבקשת בשיחה מקדימה, ומציעה שהתמונה שתלווה אותו תכלול את כל 50 האנשים שעובדים תחתיה במודו.
"אנחנו עושים פה מהפכה", היא מפטירה בלי שמץ של ציניות, ביקורת או תהייה. גרף המכירות, שיתפרסם רק בסוף 2008, יוכיח אם צדקה, ואם כל אותם פסימיסטים המנבאים למודו הצעירה אכזבה קשה עד התרסקות, אכן יאכלו את הכובע.
בינתיים, עד שהצרכנים בישראל או באיטליה - המדינות בהן ישווק המודו לראשונה - יחליטו אם לשלוף את הארנק, העובדים בחברה עושים חיים. המשרדים בכפר סבא צבעוניים ונעימים, הפרקט בוהק וסלסלות התפוחים בכל מקום משדרות בריאות. הגיל הממוצע של עובדי החברה אינו גבוה. 12% מהצוות של קרמר הן נשים ("כי אין מספיק נשים שלומדות הנדסת חשמל"), וערבים או אתיופים לא תמצאו שם ("אבל אם יגיעו טובים ניקח אותם").
"אנחנו צופיפניקים", אומרת קרמר. "קצת יורדים אחד על השני, עובדים קשה אבל משתעשעים". ישיבת הצוות שלה נפתחת למשל בשאלה אישית לא מקצועית, במטרה להכיר אחד את השני מזווית אחרת, לדוגמה: מתי היית בפעם האחרונה בבית חולים. מגניב.
"אני במודו בגלל הערכים"
קרמר נולדה לבית של שני הורים קרייריסטים, ולמדה מוקדם מאוד שאמא יכולה לעשות הכל. היא מעולם לא החסירה שיעור בבית הספר: ההורים דווקא הציעו לה מדי פעם להישאר בבית, אבל היא סירבה בתוקף.
מסיבות דיסקו פרועות מעולם לא היו העניין שלה, "כי אני לא בן אדם פרוע". את הפרפקציוניזם והצורך להצטיין גילתה כבר בגן. "למדתי לכתוב ולא הצלחתי עם האות ד'", היא מספרת. "עולמי חרב עלי, והורים הבינו שיש להם בעיה".
בתיכון למדה מתמטיקה וכימיה ("חשבתי שמחשבים זה עניין לחנונים") והיתה מדריכה וראש גדוד בצופי ים בתל אביב. "קיבלתי שם ערכים כמו עבודת צוות, שותפות, חברות וקבלה והבנה של האחר", היא אומרת. "בגלל זה אני גם במודו. יש פה ערכים". בצבא שירתה ב-8200, אם כי לא בתחום המחשבים וגם לא בתפקיד פיקודי. משם הלכה לאוניברסיטה והלאה לתעשייה.
יכולתו הפנומנלית של דב מורן לשכנע את אנשיו כי הם נמצאים במקום העבודה הטוב ביותר בעולם ניכרת גם כאן. המשפט "אני עובד במודו", כך מספרת האגדה, נהפך לשורת פתיחה בפאבים של רמת החייל.
"כולם רוצים לעבוד פה, מה שמאפשר לנו לבחור את הטובים ביותר", אומרת קרמר. לדבריה, למרות הביקוש הגדול, התחרות על העובדים המצטיינים מורכבת במיוחד. כיום היא מחפשת עוד 15-10 לצוות שלה, ומתקשה לאייש את השורות.
הקריטריונים דורשים התאמה לרוח הנושבת במקום: חשיבה אחרת ויכולת בלתי מתפשרת לעבוד עם אנשים אחרים. "לעולם לא אקח לעבודה אדם קשה", אומרת קרמר. "אנחנו מחויבים פה לעבודת צוות ומי שיוציא את תסכוליו על אנשים אחרים לא יהיה פה. הגיעו לכאן גם גאונים טכנולוגיים, אבל אם הם לא יכלו לתרום לאווירה הפרודוקטיווית הם לא התקבלו. אנחנו מאוד מחויבים לאמירה 'קודם האנשים'".
איך את יודעת בראיון עבודה שמדובר בעובד שמתאים למקום?
"אני שואלת אותו מה הרגיז אותו במקום העבודה הקודמת או באילו קשיים הוא נתקל. אם הוא עושה מדברים קטנים סיפור גדול - הוא לא מתאים".
פיטרת פעם מישהו מכיוון שהוא לא היה מספיק נחמד?
"פיטרתי מישהו על רקע של חולשה מקצועית. זה היה קשה".
כמנהלת שמקבלת עשרות אנשים לעבודה, את מאמינה באפליה מתקנת?
"אין פה דבר כזה. הטוב יתקבל. מעולם לא נתקלתי בתקרת הזכוכית, אבל אני יודעת שהיא קיימת במקומות אחרים, בתחומים רחוקים מהיי-טק. ברור לי שכיום אולי קל לי, אבל כשיהיו לי ילדים יהיה קשה יותר. עם זאת, אני בטוחה שאפשר לגדל משפחה ולנהל קריירה במקביל".
את מנהלת גם אנשים מבוגרים ממך.
"נכון, ואף פעם לא נתקלתי בבעיה. כל זמן שכולנו פועלים במקצועיות הכל בסדר".
יצרתם בשוק הרבה מאוד ציפיות לקראת המוצר החדש שאת אחראית על פיתוחו. זה לא מלחיץ?
"אני לא אדם שנלחץ בקלות, אבל אני מודה שסבלתי גם מלילות ללא שינה. אנשים יגידו עלי שאני נורא נלהבת ונותנת את הנשמה, אבל הצד הפחות חיובי הוא שאני לוקחת ללב כשדברים פחות מצליחים".
את מסירותה למקצוע היא מדגימה בסיפור קצר: "פעם נסעתי באיילון וראיתי שלט חוצות גדול עם הכיתוב 'מצעד הגאווה'. מצעד הג'אווה? (שפת תכנות), חשבתי לעצמי וחלפו כמה שניות עד שהבנתי מה כתוב שם באמת. אז הבנתי שאם זו הקונוטציה הראשונה שעולה לי בראש - אני חננה בבעיה".
עם יתרון הראשוניות לצדה, מודו יוצאת לקרב עם ענקיות הסלולר
אולי זו הסוסיתא שאחראית לרגשי הנחיתות של הישראלים בנוגע ליכולת של מדינתם להציג לעולם "ברזלים" ראויים לשמם - ולא רק תוכנה וידע. זאת, על אף שבתחום הצבאי היא עושה זאת כבר עשרות שנים, מהלביא והמרכבה ועד עמוס.
לא פעם ולא פעמיים נתקלתי בראיונות עם אישים בתעשיית ההיי-טק החוזרים ומנמיכים את הציפיות בנוגע ליכולת של ישראל להתחרות עם חברות ענק כמו נוקיה. למה בעצם? הרי פינלנד היא בסך הכל עוד מדינה בקצה העולם, עם שפה מוזרה שלא מדברים בשום מקום אחר ו-5 מיליון תושבים. אבל כעת המצב עשוי להשתנות: מודו - הבייבי החדש של דב מורן - הוא הסלולרי הישראלי הראשון שמתיימר להתחרות ראש בראש גם עם נוקיה.
בשנים האחרונות אנו עדים להפיכתו של הסלולרי ממכשיר המיועד לדיבורים, למפלצת מולטימידה ניידת. המייצג הבולט ביותר של מגמה זו הוא האייפון. הרעיון הנמצא בבסיס המודו הפוך לחלוטין: לזקק את הפונקציות הבסיסיות ביותר של הסלולרי ולדחוס אותן לתוך מכשיר קטן וקומפקטי.
למודו מסך קטן ופחות מקשים מאשר בסלולרי רגיל. לדברי נטלי קרמר, מנהלת קבוצת התוכנה בחברה, בתחרות כתיבת הודעות טקסט הצליחו משתמשי המודו להדביק את הפער מול משתמשי המכשירים הרגילים לאחר שעה קלה של אימונים. בשניות הבודדות שבהן שוחחתי במודו היתה איכות הקול נחותה לעומת מכשיר הנוקיה הפשוט שבצד השני. עם זאת, זה לא היה מפריע לי להעדיף את הצעצוע הבלתי מורגש הזה על פני כל סלולרי רגיל שמכביד על הכיס.
המימדים הם רק קצה הקרחון של המהפכה המובטחת. סביב המודו מפתחת החברה - בשיתוף פעולה עם יצרניות חיצוניות - סט מגוון של מכשירים אלקטרוניים המכונים ג'אקטים, שהמודו אמור להתחבר אליהם באופן פיסי, באמצעות חריץ. הג'אקטים הם מכשירים טיפשים - את כל תכונותיהם הם מקבלים מהמודו. עובדה זו הופכת אותם זולים: מחיר המשוער של ג'אקט ינוע בין 20 ל-60 דולר. סלקום אמורה להציע כבר בסוף 2008 חבילה של מודו ושני ג'אקטים, כחלק מהאסטרטגיה לפיה המודו לא יימכר בנפרד.
סוג אחר של מכשירים בהם ישתלב המודו מכונה מייט. למכשירים אלה יהיה חריץ למודו, אך הם יהיו בעלי זכות קיום משל עצמם. מייט אחד עשוי להיות מסגרת דיגיטלית להצגת תמונות שמשמשת גם כדיבורית, ושואבת מהמודו תמונות וקטעי וידיאו אותם היא מציגה על גבי מסך גדול. מייט אחר עשוי להיות פאנל של רדיו-דיסק, השולף קבצי מוסיקה מהמודו ומנגן אותם במערכת של המכונית.
לדברי קרמר, בימים אלה מתנהלים מגעים עם אחת מיצרניות קונסולות המשחקים הגדולות בעולם, כדי שזו תייצר מייטים שיתחברו למודו. תפקידו המרכזי של הצוות שבראשו עומדת קרמר הוא פיתוח האמצעים בהם מודו אמור לתקשר עם מגוון כה רחב של מכשירים.
החזון של מורן הוא כי מודו ישמש גשר בין תעשיית האלקטרוניקה לעולם הסלולרי: לא עוד יצרניות סלולר שמפתחות מכשירים שעושים הכל, אלא סלולרי אחד שנודד בין מכשירים אלקטרוניים שונים - ממכשיר מדידת דופק לחדר כושר ועד למכונת הכביסה. אבל האין מודו בסך הכל "סלולרי קטן שנכנס בתוך מכשיר גדול"? הרי אם נוקיה, סוני אריקסון, סמסונג ומוטורולה רק ירצו, הן יוכלו לפתח מודו משל עצמן. קרמר אינה מודאגת מהעניין. לדבריה, "נושא הקניין הרוחני של מודו מוגן היטב".
בין אם חברות אחרות יעתיקו את הרעיון או לא, אף אחד לא יוכל לקחת למודו את יתרון הראשוניות. אם רק תשכיל להתנהל נכון מבחינה עסקית - ובעניינים אלה דב מורן הוא מומחה לא קטן - סיכויי ההצלחה של מודו אינם קטנים, למרות התחרות הבלתי נמנעת.
במוד של צופים: נטלי קרמר, מנהלת קבוצת התוכנה בחברת מודו: "עובדים קשה אבל משתעשעים"
טלי חרותי-סובר
21.7.2008 / 8:20