רוצים אשראי זול? ותרו על פרטיות

סכום המשכורת החודשית שלכם; כמה כסף הוצאתם בכרטיס האשראי ב-12 החודשים האחרונים; ומתי פרעתם את הלוואת המשכנתא שלכם. מה דעתכם שכל המידע הזה יסתובב בקרב חברות במשק הישראלי? אם הרעיון מעביר בכם חלחלה, כדאי שתלמדו שזהו בדיוק המצב בארה"ב.

האמריקאים מאפשרים לסחור במידע על הנתונים הפיננסיים של כל אזרחי ארה"ב. לא רק, אלא שהם מאפשרים לעשות זאת על ידי חברות פרטיות. בארה"ב יודעים שהעובדה שהמשכורות, האשראי וההוצאות החודשיות חשופים בפני חברות עסקיות - פוגעת בפרטיות האזרחים. אבל בארה"ב רואים גם את הצד החיובי של העניין, המתבטא בתחרותיות: בתמורה, האזרחים זוכים להיות מחוזרים על ידי עשרות ספקי אשראי צרכני, השולחים לתיבת הדואר של האזרח האמריקאי משלם החובות הצעות מפתות לאשראי זול.

האמת היא שקצת הגזמנו. האמת היא שלצד המודל האמריקאי קיים גם המודל האירופי, שבו מידע על ההוצאות בכרטיסי האשראי ועל המשכורת נשמר מוגן אצל אזרחי היבשת. האמת היא שבאירופה גם לא מאפשרים לחברות פרטיות לקבל את המידע הפיננסי של האזרחים סתם כך, אלא סוכנויות ממשלתיות - בחלק מהמדינות אפילו הבנק המרכזי בעצמו - מפקחות על הוצאות המידע הפיננסי ומוודאות שרק חברות מורשות שקיבלו אישור מיוחד מקבלות את המידע הזה. בכל מקרה, גם האירופאים מאפשרים לסחור במידע הבסיסי של היסטוריית החזר ההלוואות של אזרחיהם, ביודעם כי זהו התנאי ההכרחי לקיומה של תחרות אשראי.

פרטיות או תחרות, זהו שם המשחק. מי שרוצה לשמור בסוד את העובדה שהוא מנהל היטב את חשבון ההוצאות המשפחתי שלו, ותמיד פורע הלוואות בזמן, לא יזכה שיתחרו עליו. לעומת זאת, מי שמוכן שהעובדה שהוא פורע חובות כסדרם תיוודע ברבים, יוכל לקטוף גם את הפירות על כך - הוא יוכל להקטין במידה ניכרת את ההוצאות שלו על החזר אשראי לבנקים, ולזכות לראות סוף סוף תחרות על האשראי שמציעים לו.

בעגה המקצועית קוראים לכך "מידע חיובי". כלומר, מידע על אנשים חיוביים, שמנהלים את חשבון הבנק שלהם בצורה חיובית ופורעים חובות כסדרם. הרוב המוחלט של האוכלוסייה שייך לקבוצה הזו, אבל הרוב המוחלט של האוכלוסייה גם לא זוכה ליהנות מכך - כי בישראל מידע חיובי הוא סוד מוחלט בהחלט. המידע החיובי הזה הוא כיום נחלתכם, כמי שפורעים חובות בזמן, ונחלת הבנקאי שלכם ותו לא. בכך, רק הבנקאי שלכם יודע שאתם לקוחות מצוינים ששווה לעשות אתם עסקים, ולכן רק הוא נמצא במצב שבו הוא יכול להציע לכם הצעות לאשראי. מכיוון שהבנקאי שלכם נמצא לבדו במשחק האשראי מולכם, הוא כמובן אינו נותן לכם ליהנות מההתנהגות המופתית שלכם. הבנקאי מנצל את היותו מונופול אשראי מולכם, כדי להציע לכם אשראי יקר בהרבה מכפי שהייתם צריכים לשלם - לו עוד ספקי אשראי היו מתחרים עליכם.

רק שספקי אשראי אחרים אין, כי אף ספק אשראי אחר אינו יודע בוודאות שאתם לקוחות כל כך טובים, ולכן אף ספק אשראי אחר אינו יכול לקחת את הסיכון של להציע לכם אשראי זול ומפתה. זול בהרבה מזה שמציע לכם הבנקאי שלכם.

לו הייתם מאפשרים להעביר את המידע החיובי שלכם הלאה, ספקי האשראי כבר היו צובאים לפתחכם. אבל אתם אינכם מאפשרים זאת. ליתר דיוק, כנסת ישראל אינה מאפשרת זאת, לאחר שב-2002 היא נכנעה ללחץ הבנקים - וחוקקה חוק לפיו רק "מידע שלילי" מותר להעברה. משמע, רק מידע על לקוחות שפיגרו בהחזר חובות, או נקלעו לפשיטת רגל, או סתם נוכלים, מותר לפרסום. אף ספק אשראי לא מעוניין לעבוד עם נוכלים או עם פושטי רגל, כך שהרבה תחרות על האשראי הצרכני לא יוצאת מהמידע הזה.

התוצאה היא ש-6 שנים לאחר שנחקק חוק נתוני האשראי בישראל - אין תחרות על האשראי הצרכני. התוצאה היא שעד עתה למי שזקוק לאשראי אין אף כתובת לפנות אליה פרט לזו של הבנקאי שלו - בזרוע של אותו בנקאי כפקיד בבנק, או כפקיד בחברת כרטיסי האשראי ששייכת לבנק. הכתובת החלופית היחידה לאשראי בבנקים היא זו של השוק האפור, ולשם אף אחד לא באמת רוצה להגיע.

העובדה שהשוק האפור הוא הכתובת החלופית היחידה לבנקים בישראל בתחום האשראי הצרכני, היא התוצאה של מסע ההפחדה של הבנקים מ-2002, לפיו העברת מידע חיובי תביא לכך שה"אח הגדול" יידע את כל הפרטים הפיננסיים של האזרח הישראלי (או שמא מידע על האוברדראפט שלנו ידלוף לדודה מחדרה?). במחיר ההפחדה הזו קיבל האזרח הישראלי את הפרטיות שלו מוגנת כמו בבונקר אטומי, אבל גם התחרות על האשראי הצרכני קבורה עמוק עמוק בתוך האדמה.