חברת תעודות הסל אינדקס שיגרה אתמול הודעה בפורמט חדש לבורסה. ההודעה מבשרת על מהפכה של ממש בענף תעודות הסל הישראלי, המנהל 36 מיליארד שקל. אינדקס פירסמה דו"ח המפרט את הנכסים שמחזיקה כל אחת מתעודות הסל שלה. כעת יכולים המשקיעים לפתוח את הדו"ח ולהבין מהם הנכסים המגבים את תעודת הסל שרכשו.
באופן מפתיע, המהלך של אינדקס נעשה באופן עצמאי ואינו מחויב מטעמי רגולציה. כיום מתחייבות תעודות הסל בפני המשקיעים לתת להם את התשואה של מדד מסוים, אך אינן חייבות לחשוף את הנכסים בהם הן מושקעות. כל עוד מספקות התעודות את התשואה אליה התחייבו, הן רשאיות לשים את כל כספן גם במניה אחת.
המניע ליוזמה של אורי בן דב, מנכ"ל אינדקס, אינה פילנתרופית. המהלך נובע מהשוק התחרותי של תעודות הסל, והניסיון ליצור יתרון. בן דב עצמו סבור כי מדובר בבשורה למשקיעים. "עד היום אף אחד לא עידכן את המשקיעים לאן הולך הכסף שלהם", הוא אומר. "אני בא ומודיע היכן מושקעים הכספים בכל אחת מהתעודות באינדקס, בדיוק כמו שקונים קרן נאמנות וקופת גמל. שם, המשקיע יכול לראות בסוף החודש איפה הכסף שלו מושקע".
בתעודת סל בכל מקרה יש התחייבות תשקיפית של המנפיק להעניק את תשואת המדד, התחייבות שאינה קיימת בקרנות ובקופות.
"אז מה? ואם החברה תקרוס? זה שהחברה התחייבה לתת לך את המדד זה נורא נחמד. גם חברות נדל"ן שגייסו הון התחייבו לתת את הריבית על האג"ח, וחלק מהן לא יחזירו את הכסף, גם אם הן באמת רוצות. גם מנפיקות תעודות הסל רוצות, והסיכון אצלן נמוך הרבה יותר כי הן משקיעות במדדים ובמניות. אבל מה אם טעיתי? מה אם ההתכסות היתה שגויה או שסוחר מתחיל עשה טעות? אם מערכת המחשוב שלי קורסת, למשל, ואני מנהל 10 מיליארד שקל, אני יכול להפסיד בזמן קצר 50 מיליון שקל.
"אפילו התשקיף מצהיר כי 'קיים סיכון כי בעת פירעון של תעודות הסל מחזיקי התעודות לא יקבלו את המניות ו/או האג"ח המרכיבות את המדד על פי משקלן או את שוויו המדויק של סל המניות, וזאת בין היתר אם פעולות הכיסוי בהן תנקוט החברה יגרמו לכך שלא יהיה בידה לפרוע את מלוא התחייבויותיה למחזיקי תעודות הסל'".
אבל לחברות יש הון עצמי וגב פיננסי מהחברות האם.
"ההון העצמי הנדרש נמוך מאוד. כיום מדובר ב-36 מיליון שקל בלבד. בנוגע לחברה האם, אפשר להניח זה שאם החברה הבת תקרוס היא תעזור לה, אבל זה לא תמיד עובד. קרו הרבה מקרים שחברות מסוימות נכנסו לתהליכי קיפאון מול הבנקים והבעלים אמרו 'לא מעניין אותי החברה'. למה האחים עופר לא מצילים את טאואר? למה משפחת רקנאטי לא הצילה את חברת הכבלים תבל? הם ויתרו על החברה, כשברור שהם יכלו לשים את הכסף.
"גם אם תהיה תמיכה, למה להסתמך על זה? אם משקיע קונה נכס הוא צריך להניח שלא יהיה לו גיבוי מחברת האם שלו. אולי באותה תקופה לא יהיו לה נכסים ולא תהיה לה נזילות".
בן דב מציין שעיתוי המהלך אינו מקרי. בשבועות האחרונים התחרות בין מנפיקות תעודות הסל עברה הילוך, ומנפיקות רבות הודיעה על הפחתות בדמי הניהול. "מה שקורה היום בענף זה טירוף", הוא אומר. "המתחרות עסוקות בהקזת הדם אחת של השנייה דרך מלחמות מחירים. בענף שבו הרווחיות נשחקת, הגופים עלולים להתפתות לקחת יותר סיכונים כדי לפצות על ההתכווצות בשולי הרווח".
איך למשל?
"דרך התכסות לא מלאה, או התכסות דרך מכשירים קורלאטיווים לנכס הבסיס, שנחשבים לקצת יותר מסוכנים. לי אין בעיה לפרסם את הנכסים, ואם למתחרים שלי אין מה להסתיר גם להם לא תהיה בעיה. אם כל החברות יפרסמו גם הרשות תרד מאיתנו, וזה יוריד מהענף הרבה לחץ".
ממה מודאגים ברשות?
"ממצב שתהיה חדלות פרעון בתעודות הסל".
פער של 1.5% מהמדדים
מעיון בדו"חות של אינדקס עולה כי במדדי האג"ח המקומי החברה מתכסה באג"ח במשקל זהה לזה שבמדד. כך גם לגבי מדדי המניות המקומיים - בהם הסטייה באחזקת המניות אינה עולה על 1.5%. התעודה העוקבת אחר מדד המעו"ף מתכסה בחוזים עתידיים בשווי ההתחייבות, וכך גם לגבי כל מדדי המניות הזרים. אף שבן דב מצהיר כי המטרה שלו היא שהמתחרות בענף "יישרו קו", הוא לא רואה את זה קורה בקרוב.
"אני מאמין שאני אשאר הרבה זמן לבד", מצהיר בן דב. "אולי אם המוסדיים ילחצו על החברות הן ייאלצו להיחשף, אבל יש הרבה חברות ששומרות על הסודות שלהן כמוסים ומשיקולים תחרותיים הן לא ירצו לחשוף את מצבת הנכסים. ובנוסף, יכול להיות שהחברות לא תמיד מכוסות כראוי".
הציבור שונא סיכון
לדברי בן דב, אם הציבור היה מבין את הסיכון שהוא לוקח כשהוא מתפתה לקנות את החברות שמפרסמות הכי הרבה, הוא לא היה נוהג כך. "הציבור שונא סיכון הרבה יותר ממה שהוא תאב בצע", טוען בן דב. "בעידן שבו חרמון מוחקת 8% בחודש לעמיתים, גופים פיננסיים קורסים ואיש לא בטוח אם אג"ח קונצרניות יחזירו את הכסף, זה הזמן להסביר לציבור - 'תעודות סל הן לא מה שחשבתם'.
"נכון שיש התחייבות שהתעודה עוקבת אחרי המדד, אבל המנפיק לא חייב להשקיע בדיוק בפוזיציה של המדד. בתשקיף של תעודת סל המשקיעה בהודו וסין, למשל, לא כתוב באיזה נכס מדובר. למה לי להתחייב? אני משאיר את האופציות פתוחות.
אולי מחר מישהו יציע לי לקנות איזה Note (ני"ע שמנפיק גוף פיננסי על נכס בסיס ומתחייב לספק לרוכש את תשואתו; ש"מ) על הודו עם עוד 2% תשואה, ואני אתפתה לקנות את המכשיר. כמו שהדס התפתו לשים את הכסף בליהמן ברדרס, וקיבלו הפחתת אופק דירוג. הרי בליהמן רדפו אחרי כולם בשוק, יש להם בעיית נזילות.
"זו בדיוק הסיבה לדו"ח הזה. אני לא בטוח שהמשקיע יעדיף לקבל ריבית של 2.6% או 2.5% ולקחת סיכון שכל הקרן שלך תמחק. היד של מנהל תעודות סל קלה על ההדק של הגדלת הסיכון, מתוך מטרה להגדיל את הרווחיות. אם כל הסיפור הזה היה תלוש הרשות לא היתה כל כך מפחדת מהענף. כיום יש בנקים בהם כאשר היועץ מחפש תעודת סל קופץ לו חלון שמתריע - 'נייר ערך בסיכון גבוה'.
"אני לא אומר לאנשים 'תפסיקו לקנות תעודות סל', ממש לא. זה מוצר מצוין. אבל תפנימו את העניין של חשיפה למנפיק ותפזרו את ההשקעה. הרי מדובר באותו מוצר, אין סיבה שלא תפזרו את הכסף".
אתה מצפה ממשקיע קטן שיש לו 10 אלף שקל להשקיע במדד מסוים שיפזר את הכסף?
"אולי משקיע עם 10,000 שקל לא יכול לפזר, אבל יש גופים מוסדיים שמשקיעים מיליארדים וגם הם לא מפזרים. אגב, גם משקיע קטן יכול לפזר. כיום פקודה מינימלית בתעודת סל היא 2,000 שקל.
אולי העמלות הופכות את הפיזור הזה ללא כדאי, אבל זה מקרה קיצון. גם אם הדו"ח הזה יעזור ל-50%מהמשקיעים, עשיתי את שלי. אני לא יכול לעזור למשקיע עם 2,000 שקל לפזר את ההשקעה בחמש תעודות שונות".
לידיעת הציבור: תעודות הסל מסוכנות
שרית מנחם
22.7.2008 / 9:30