מפסק הדין של השופטים נילי ארד, שמואל צור וורדה וירט-ליבנה עולה כי באוקטובר 2002 נפצע העובד יאנג קפינג קשה בזמן עבודתו, כשמלגזה התהפכה ומחצה אותו. כשהגיע אמבולנס למקום, התנער הבעלים של החברה, אייל טסה, מכל קשר עם העובד, בטענה שהוא אינו מכירו, וסירב למסור כל פרט מזהה אודותיו.
קפינג שכב בבית החולים ללא שם ופרטים מזהים, כשהוא סובל מפציעת ראש, בלא שאיש מהחברה יבוא לבקרו או ידרוש בשלומו. בתום עשרה ימי אשפוז קפינג ברח מבית החולים, מחשש כי יחויב בתשלום דמי האשפוז.
באפריל 2004 הגישה המדינה לביה"ד האזורי בתל אביב כתב אישום נגד טסה בגין העסקת עובד זר ללא היתר, ללא ביטוח רפואי וללא חוזה הכתוב בשפה שאותה העובד מבין. ביה"ד האזורי גזר על החברה קנס של 50 אלף שקל, ועל טסה עצמו קנס בסך 15 אלף שקל.
פרקליטות המדינה עירערה על קולת העונש, אך טסה טען שהעובדה ששמו של העובד לא היה ידוע לא פגעה בטיפול. הוא גם טען כי לאחר אשפוזו חזר העובד למגורים שהעניקה לו החברה וקיבל שכר עבור התקופה שבה היה מאושפז.
השופטים ארד, צור ווירט-ליבנה קבעו כי מהגרי העבודה הבאים לישראל הם החלשים שבחלשים ,ויש להגן עליהם מפני מעסיקים הנוהגים בהם כחפץ המשמש להבאת רווחים ולא כבני אדם שיש לשמור על כבודם ועל שלומם. השופטים קבעו כי בכך שהפקיר את העובד הפצוע הוסיף המעסיק חטא על עבירה מוכחת של היעדר ביטוח רפואי לעובד. השופטים קיבלו את ערעור המדינה וקבעו כי חברת טסה יבוא ושיווק עץ תיקנס ב-150 אלף שקל, וטסה עצמו ישלם קנס בסך 45 אלף שקל.
מעסיק הזניח עובד פצוע - וישלם קנס של 195 אלף שקל
חיים ביאור
22.7.2008 / 9:34