מדד ת"א 75 הוא מרכז הבורסה הישראלית ונסחרות בו חברות מובילות בתחומי הביטוח והפיננסים, התעשייה והמסחר, הנדל"ן וההשקעות. ההנחה היא שהוא משקף בצורה כמעט מלאה את המשק בישראל. אך רוב המדדים בבורסה הניבו תשואה גרועה בעשור האחרון.
מילא השנים האבודות של מי שכבר השקיע, השאלה היא מה לעשות עם הכסף בהמשך. כלומר, האם השקעה במניות לטווח ארוך היא באמת ההתנהגות הנכונה, או שאולי עדיף לשים את הכסף באפיקים סולידיים?
זו שאלה מעניינת בהתחשב בכך שמי שהשקיע במדד ת"א 25, עשה בכל זאת תשואה חיובית נאה. מדד ת"א 25, המדד החשוב והיוקרתי בבורסה, הניב תשואה ריאלית חיובית של 100% מתחילת העשור.
מה ההסבר לפער בין המדדים? בחינת המספרים של ת"א 25 מגלה כי הוא לא שונה בהרבה ממדד 75. ממש כמו אחיו הקטן, גם הוא מורכב ברובו ממניות שנתנו תשואה גרועה. למעשה, רק שלוש מניות הובילו את ת"א 25 לתשואה ריאלית של 100%, וכל השאר קילקלו או לא השפיעו. מדובר בכי"ל, החברה לישראל וטבע.
מאז ינואר 2000 עלתה מניית כי"ל בערך פי 20, החברה לישראל עלתה פי 10 וטבע פי 5. כך שכי"ל (שמשקלה הממוצע במדד מוערך ב-5%) נתנה לת"א 25 כ-100%; החברה לישראל, עם משקל מוערך של כ-4%, נתנה 40%; וטבע, שמשקלה כבר זמן רב הוא המקסימלי (9.5%), נתנה למדד כ-50%. כלומר, שלוש המניות האלה העניקו כמעט 200% למדד ת"א 25. איך ירדנו ל-100%? המניות האחרות קילקלו. מניית אי.די.בי, למשל, הניבה תשואה שלילית של 50%. דסק"ש עשתה מינוס 40%.
אחת התיאוריות שהתפתחו בשנים האחרונות, ושחיזקה את הרעיון של השקעה בשוק המניות, היא התיאוריה שעל בסיסה צמח והתנפח שוק תעודות הסל. הרעיון הוא שניהול השקעות אקטיווי, כלומר בחירה ספציפית של מניות, אינו יכול לנצח את המדדים לאורך זמן, ולכן עדיף להיצמד לסל קבוע של מניות. לפחות לפי המספרים של הבורסה מאז ינואר 2000, יש בתיאוריה הזאת בעיה.
אז מה המסקנה? כדי לצלוח את עשר השנים הבאות עם תשואה נאה כדאי למצוא את טבע וכי"ל הבאות, או לפחות לאתר את המדד שבו הן נסחרות.
מ-0 ל-100 בשלוש מניות
רותם שטרקמן
22.7.2008 / 11:15