>> לדברי ד"ר מיכאל שראל, הכלכלן הראשי של הראל, הבעיות בכלכלה האמריקאית לא צריכות לעניין אותנו או את העולם יותר מדי. שראל מוטרד בעיקר מעליית המחירים בישראל.
"אחרי המיתון הכבד של תחילת העשור הגיעו ב-2003 שנים של צמיחה מהירה. מאז, אנחנו רק צומחים וצומחים - עם שיעור צמיחה ממוצע של 5%. האינפלציה מרימה ראש והיא נובעת לא רק מעליות המחירים בעולם. בשלושת החודשים האחרונים יש עלייה בכל סעיפי המדד, כולל חינוך, בריאות ותקשורת. סעיפים אלה לא קשורים אך ורק לעליות המחירים בעולם והעלייה בהם נובעת מעודף ביקושים - תוצר של הצמיחה המהירה שנרשמה פה".
שראל מסביר כי למרות עליות המחירים, לציבור הישראלי היה נוח להסתגל להתייקרות: "בשנים האחרונות בוצעו כמה הפחתות משמעותיות גם במסים ישירים וגם במסים עקיפים. גם אם אנחנו לא מרגישים גידול בשכר שמפרסמת הלשכה המרכזית לסטטטיסטיקה (שכר ברוטו, לפני הפחתות מיסים ר"ס), השכר נטו עלה.
"בעקבות העלייה בהכנסה הפנויה, לאנשים יש הרבה יותר כסף בכיסים. כך הרבה יותר קל להעביר את העלייה במחירי המוצרים המיובאים כמו נפט ומזון לצרכנים במכולת, שנוטים פחות להסתכל על תווית המחיר".
שראל מצביע על כך שבשנה האחרונה היתה ירידה חדה בשער החליפין, אך בגלל הביקושים בישראל המחירים של מוצרים מיובאים כמו אורז או מכוניות - שהיו אמורים לרדת בגלל התחזקות השקל - נשארו גבוהים.
יש נימה של ביקורת כשאתה מדבר על הלחצים האינפלציונים המקומיים. האם המדיניות של בנק ישראל נכונה?
"קשה להאשים את בנק ישראל בהתנהלות לא נכונה. ב-2007 המשק עדיין לא הגיע לשיא התפוקה שלו, ובמצבים כאלה אין אינפלציה. לכן, המדיניות המוניטרית שהונהגה עד סוף 2007 היתה סבירה. ואולם בתקופה האחרונה, כשבנק ישראל מפחית את הריבית על רקע ציפיות לאינפלציה, הוא למעשה מגביר אותה.
הפחתת הריבית בסוף מארס השנה בכ-0.5% היתה טעות. פישר לקח פה סיכון של העלאת הציפיות לאינפלציה. עלייה בציפיות תדרוש בסופו של דבר עלייה גדולה הרבה יותר בריבית מזו שהיתה נדרשת אם הבנק לא היה יוצר ציפיות אלה".
רלוונטיות דועכת
לשראל יש ביקורת על המדיניות של בנק ישראל ועם זאת, הוא מציין, השפעתו של הבנק על פרמטרים כלכליים במשק פוחתת והולכת. נקודה נוספת שעליה מצביע שראל היא הרלוונטיות הדועכת של מדיניות בנק ישראל: "מדיניות הריבית של בנק ישראל משפיעה על הביקושים המקומיים, ועל ההשקעות והצריכה המקומית בטווח זמן של שנה-שנתיים. ואולם בתקופה האחרונה ההשפעה שונה.
"בעבר הלא רחוק שינויי הריבית השפיעו בחוזקה גם על שערי החליפין של השקל מול הדולר ועל הפעילות של נותני שירותים ששכרם צמוד לדולר כמו אולמות שמחה, עורכי דין ומשכירי דירות. אבל בשל שחיקת הדולר, נותני שירותים עוברים לשקלים, והקשר הזה כמעט ונעלם. וכך, שער החליפין כבר משפיע פחות על המחירים במשק".
האם בנק ישראל יעלה את הריבית מעל ל-3.57%?
"בנק ישראל החל להפנים את העובדה שהאינפלציה הרימה את ראשה - אך לא הפנים אותה עד הסוף, אבל עכשיו הסימנים מגיעים. מדד הדיור, שהוא 21% ממדד המחירים, לא עלה בשנתיים האחרונות בגלל ההצמדה של מחירי השכירות לדולר - למעשה הוא אפילו ירד. מחירי הדיור נשחקו יחסית למחירים האחרים במשק. מפברואר עד מאי היתה עלייה במחירי הדיור למרות ירידה בדולר, זו התחלה של תהליך פיצוי על השחיקה בשנתיים האחרונות.
"עד סוף השנה צפויה האינפלציה להיות כ-5%, נתון שימשיך לעודד ציפיות אינפלציוניות. בנק ישראל לא ירצה כמובן להגיע למצב כזה - ולכן יאלץ להמשיך ולהעלות את הריבית - שתעלה להערכתי עד סוף השנה בכ-0.75% לפחות. שיעור ההעלאה הדרוש בשנה הקרובה הוא 1.5%. גם אם זה לא יקרה השנה, הוא יגיע לזה".
מה בנוגע למדיניות הפיסקלית, האם אתה מאמין שיש לשמור על יעד הגידול הנוכחי בהוצאה בגובה 1.7%?
"זה יעד נכון. צפויה האטה בצמיחה ועלייה מתונה הרבה יותר בגביית המסים. העלאת ההוצאה מעבר ל-1.7% תגדיל את הגירעון מעבר לתוצר של 1%, מה שיפגע בדירוג המדינה".
איך תושפע הצמיחה בעולם בעקבות ההאטה האמריקאית?
"ההשפעה האמריקאית עלינו מתבטאת בעיקר ביצוא לארה"ב. ואולם, הפעם אנו לא צפויים להיפגע מאוד. בניגוד למשבר ב-2000 - שבו עיקר הפגיעה היתה במגזר ההיי-טק, המשבר כיום משפיע על מגזר הנדל"ן ומוצרי הצריכה המיובאים בעיקר מהמזרח. לכן, מצבה של ישראל - המייצאת לארה"ב בעיקר חברות ומוצרי היי-טק - צפוי להישאר שפיר ביחס למשבר שחווה ארה"ב".
גם במזרח אסיה לא צופה שראל פגיעה חמורה מדי בעקבות המשבר האמריקאי. הוא טוען כי הצמיחה במזרח מבוססת בין השאר על ביקושים מקומיים חזקים, בעיקר בסין, ומצביע על כך שיפאן מייצאת כיום לסין יותר משהיא מייצאת לארה"ב. "בעבר בעיה אמריקאית היתה בעיה גלובלית, אך כיום בעיה אמריקאית היא פשוט בעיה אמריקאית".
"הבעיה האמיתית: הנפט"
מחיר הנפט, לעומת זאת, מטריד מאוד את שראל: "זו הבעיה האמיתית של העולם. התיקרות הנוזל השחור גוזרת עלייה במחירי הסחורות. אני לא מבין איך הנפט יכול להגיע למחיר של יותר מ-130 דולר, אבל אמרתי דברים דומים גם כשמחירו הגיע ל-100 דולר. כיום אני מבין שמחיר הנפט יכול להמשיך ולעלות רק אם יש שוק בצד ההיצע או התפוצצות בעיראק. בהנחה שאין זעזוע כזה, סביר להניח שתהיה ירידה בביקושים שתגרום לירידה במחירי הנפט".
"בטווח הקצר הגמישות בצריכת הנפט אל מול עלייה במחירו קטנה מאוד, והצרכנים ממשיכים לצרוך אותו באותה צורה, אך בטווח הארוך הגמישות גדולה מאוד. ניתן לראות את זה לדוגמה במכוניות שנרכשו בשנות ה-70, שצרכו פחות נפט. בטווח הארוך המחיר הכלכלי של הנפט יהיה נמוך מ-80 שקל לחבית".
שראל מתרגם את התחזיות להמלצות השקעה: מאחר שבשנה הקרובה האינפלציה תהיה גבוהה יותר מכפי שהשוק צופה, ההמלצה היא אג"ח צמודות לטווח של שנה עד שנתיים. אופציה נוספת היא אג"ח שקליות שאינן צמודת לטווחי פדיון ארוכים של תשע שנים ויותר. בסופו של דבר מאמין שראל כי "הציפיות לאינפלציה בטווח הארוך צפויות לרדת".
לדבריו ניתן להקטין את הסיכון באפיק השקלי על ידי רכישת מטבע חוץ. "זעזועים ביטחוניים או פוליטיים מלווים גם בפיחות של השקל, ולכן, חשיפה מטבעית תעניק למשקיע גידור במקרה שכזה", הוא מסכם.
"בבנק ישראל עוד לא הפנימו עד הסוף שהאינפלציה הרימה את ראשה"
רותם סלע
23.7.2008 / 7:55