>> מנדי לייטון-בלישה התגייסה לצבא בריאה. שבר הליכה פשוט, שהמשיך בניתוח קטן שהסתבך, התפתח לסינדרום עצבי קשה - הגדרה קלינית יבשה לגיהנום שעובר עליה מדי יום, וכולל שילוב של כאב עצבי, שרירי ומפרקי, שלא עוזב אותה גם בלילה.
"גם כשאני ישנה אני מתעוררת עם תחושת תשישות איומה", מספרת לייטון-בלישה, המכהנת כיום כיו"ר העמותה למאבק בכאב. מדי יום היא נוטלת יותר מ-20 כדורים שונים. "התרופות לא מעלימות את הכאב, אלא מקהות אותו", היא אומרת, "הופכות אותו מריבוע לעיגול. והעיגול הזה הוא ההבדל בין תפקוד לאי תפקוד".
חוויות דומות עוברות על כמיליון ישראלים הסובלים מכאב כרוני - כאב הנמשך ברצף יותר משלושה חודשים, ולעתים אף שנים ארוכות. "הפגיעה באיכות החיים שלהם קשה. הם נהפכים מבודדים, עצבנים וחרדים", מסביר ד"ר איתי גור אריה, יו"ר איגוד הכאב ומנהל יחידת הכאב בשיבא. "כדי להבין את החוויה שהחולים האלה חווים צריך להיזכר בכאב שיניים של כמה שעות או ימים, ולדמיין שהוא נמשך עשר שנים. זו החוויה של החולים האלה, וחלקם מגיעים עד אובדן השפיות".
לפני ארבעה חודשים זכו חולי הכאב הכרוני לבשורה נהדרת: ועדת סל התרופות קיבלה פה אחד החלטה דרמטית, שלפיה התרופות החדשות והיקרות לטיפול בכאב עצבי (ליריקה, סימבלטה וגבפנטין) ובכאב מתפרץ בחולי סרטן (אקטיק) יוכנסו לסל בתקציב עצום של 50 מיליון שקל, וללא הגבלה. מהלך זה ייעשה על חשבון תרופות הנחשבות מאריכות חיים וכן תרופות אחרות. יו"ר הוועדה, פרופ' מנחם פיינרו, נימק את ההחלטה: "טיפול בכאב הוא הבסיס של הרפואה והמהות שלה. כאב הוא הסבל הגדול ביותר".
חולי הכאב הכרוני היו מאושרים. סוף סוף זכתה המחלה שלהם להכרה ממסדית וחברתית שלה היו כמהים. ואולם למרות ההכרה ההיסטורית בכאבם, וההקלה שלה זכו, הבעיות שלהם עדיין רחוקות מפתרון מלא.
המחיר הכלכלי
סקר אירופי ענק בנושא כאב, שנערך לפני כמה שנים וכלל גם את ישראל, חשף עד כמה נרחבת התופעה במקומותנו. כמיליון ישראלים (17% מהאוכלוסייה) הגדירו עצמם כסובלים מכאב כרוני, 67% מהם דיווחו כי הם חשים את הכאב כל יום או כל הזמן, ורבים דיווחו על בדידות, קושי להתרכז ולתפקד ודיכאון.
מעבר לסבל הקשה, לכאב הכרוני יש כמובן גם השלכות כלכליות, בעיקר בכל הקשור לאובדן ימי עבודה. יותר משליש (39%) מהסובלים מכאב כרוני דיווחו כי הכאב משפיע על התעסוקה שלהם, ורבע מהם דיווחו כי איבדו את מקום עבודתם כתוצאה ממצבם. בממוצע, איבדו הסובלים מכאב כרוני 18 ימי עבודה בשנה. לפי עבודות כלכליות בולטות שנעשו בעולם, ההוצאה השנתית על טיפול באדם אחד הסובל מכאב מתמשך היא 19 אלף דולר.
"במשך שנים התפישה היתה שכאב הוא סימפטום משני למחלה הבסיסית - מנגנון שנועד להודיע לנו על בעיה - ולכן אין צורך לטפל בו בנפרד, כי ברגע שנרפא את המחלה הוא ייעלם", מסביר גור אריה. "בעשורים האחרונים התחילו להבין שיש שני סוגים של כאב: הכאב החד והכאב הכרוני. הכאב החד באמת יעבור אחרי ההחלמה מהפגיעה שגרמה לו. לעומת זאת הכאב הכרוני, שנמשך תקופה ארוכה יותר, לא תמיד קשור ישירות למחלה, ופעמים רבות הוא ימשיך להתקיים גם לאחר שהמחלה תיעלם. לחלופין, מדובר בכאב הנובע ממחלות שאינן ניתנות לריפוי".
מחסור במומחים
למרות הנזק הכלכלי שנגרם לחולים בכאב כרוני והסבל הקשה שעובר עליהם, מפתיע ומדאיג לגלות כי מערכת הבריאות רחוקה מהתמודדות נאותה ומספקת עם הבעיה. בישראל יש רק 100 רופאים המגדירים עצמם כרופאי כאב, מתוכם רק 10-15 מגדירים את רפואת הכאב כתחום עיסוקם היחיד, ועשרה רופאים בלבד הם מומחים לכאב שעברו את ההתמחות בחו"ל. בהתאם לכך, בסקר מקיף שנערך בישראל התגלה כי רק 5% מהסובלים מכאב כרוני פגשו מומחה לכאב. רובם התייעצו עם רופא המשפחה שלהם, וחלק קטן מהם התייעץ עם אורתופדים ונוירולוגים.
הסיבה למיעוט המומחים בתחום, היא שאין אפשרות להתמחות בכאב בישראל. "רק באחרונה המליצה המועצה המדעית של ההסתדרות הרפואית לשר הבריאות לאשר התמחות-על (התמחות נוספת לרופאים מומחים) בכאב. בינתיים הדבר מעוכב במשרד הבריאות, שאמור להעביר את העניין לאישור הכנסת", אומר גור אריה. הוא עצמו עבר התמחות בתחום באוניברסיטת הרווארד בארה"ב.
לפי המלצת ההסתדרות הרפואית, החוק יאפשר לכל רופא מומחה, מכל תחום, להתמחות ברפואת כאב. הגדרה זו רחבה יותר מהמקובל במדינות אחרות, שבהן רק רופאים ממקצועות רפואיים מסוימים יכולים להתמחות בכאב.
"רוב האנשים המתעסקים כיום בכאב בישראל הם רופאים מרדימים, שמספרם מועט - והדבר גורם למחסור גדול ברופאי כאב", מסביר גור אריה. "כשהחוק החדש יעבור הוא יגדיל באופן משמעותי את היצע הרופאים ואת מומחיותם שכן כל רופא יתמקצע בטיפול בכאב בתחומו".
ממשרד הבריאות נמסר בתגובה: "עבודת החקיקה האמורה לאשר התמחות בכאב בישראל נמצאת בטיפול. אנו מקווים שהליך החקיקה יסתיים בקרוב".
שמונה חודשי המתנה
עד שיוסדר עניין ההתמחות, אחת התוצאות המיידיות והקשות של המחסור ברופאי כאב הוא תורים ארוכים למרפאות הכאב בבתי החולים, שרק בהן ניתן לבצע חלק מהפעולות הפולשניות והמורכבות הנדרשות בטיפול בכאבים.
בבדיקה מדגמית שערך TheMarker נמצא כי חולה המעוניין לקבוע תור במרפאת הכאב בבילנסון ייאלץ להמתין חודשיים וחצי, באיכילוב ההמתנה היא שלושה חודשים, ברמב"ם - חודש וחצי ובסורוקה ההמתנה נמשכת שמונה חודשים. בבתי חולים אחרים המצב טוב יותר: בשיבא ובהדסה נקבע התור ליום המחרת, ובבתי החולים אסף הרופא, השרון, שערי צדק והעמק נקבע התור בטווח של שבוע עד שלושה שבועות. לדברי גור אריה, לפעמים גם לאחר שמסתיימת תקופת ההמתנה לתור, ייאלץ החולה להמתין כמה שבועות נוספים עד לקבלת הטיפול.
"כשאדם לא ישן בלילות ולא מתפקד מרוב כאב, זמן ההמתנה לרופא הוא קריטי", אומרת לייטון-בלישה. "גם מבחינה בריאותית הזמן הוא גורם מכריע. במחלת כאב עצבי, חיוני לקבל טיפול נכון בחודשים הראשונים לאחר התפרצותו - אם זה לא קורה, גדל הסיכוי שהכאב ייהפך לכרוני. טיפול נכון הניתן בזמן מגדיל באופן משמעותי את הסיכוי להירפא".
מעבר לבעיית התורים, המחסור ברופאים מומחים בישראל גורם לכך שהטיפול הניתן לחולים לא תמיד מקצועי מספיק. לדברי לייטון-בלישה, עד שלא תוסדר ההתמחות בתחום כל רופא יכול פשוט לשים שלט על הדלת: "מומחה לכאב", מבלי שעבר כל הכשרה.
"הרמה של מומחי הכאב בקופות החולים לא גבוהה מספיק, ויש שם גם רופאים שמומחיותם מוטלת בספק", מוסיף גור אריה. "זה שמישהו עבר השתלמות של חודשיים במרפאת כאב בזמן ההתמחות שלו או למד להזריק, לא הופך אותו למומחה. ואולם בעוד שבקופות החולים יש בכל זאת סינון ופיקוח מסוימים, בשוק הפרטי התחום פרוץ לגמרי".
עוד אומר גור אריה: "חשוב להכשיר את רופאי המשפחה ולהגביר אצלם את המודעות לכאב, כי בסופו של דבר הם אלה שנותנים את המענה הראשוני לחולים".
המחסור ברופאים מומחים מורגש היטב בקרב החולים. בסקר האירופי השיבו 73% מהחולים בישראל כי הם אינם שבעי רצון מהטיפול שהם מקבלים. 41% אמרו כי הם חשים שהרופא שלהם היה מעדיף לטפל במחלתם ולא בכאב, ו-35% דיווחו כי הרופא אף פעם לא שואל אותם על הכאבים שלהם.
ד"ר יורם מור, מומחה בשיקום ורופא כאב, האחראי על התחום בשירותי בריאות כללית, מסכים שלרופאים רבים חסר ידע בתחום. מור סבור כי מי שצריך להתמקצע בתחום הכאב הם רופאי המשפחה, שמכירים את החולה לעומק. לפני חמש שנים הוא הקים בית ספר לכאב המיועד לרופאי משפחה.
"מדובר בתוכנית הכשרה של שנתיים, שבהן הרופאים מתמקצעים בתחום הכאב", מספר מור. "כמה מהם הופכים ל'נאמני כאב', המוסמכים לייעץ בעניין לשאר הרופאים במחוז. זו השנה החמישית שהפרויקט פועל, והמטרה היא לעשות מהפכה בטיפול בכאב - לחסל את חוסר הידע של הרופאים ולאפשר לחולים תפקוד ואיכות חיים טובים יותר".
"הלוואי שהיה לי סרטן"
חולי הכאב סובלים גם מבורות ומיחס מזלזל מהסביבה. "אנשים עם כאב כרוני שמגיעים לקבוצות תמיכה אומרים משפטים כמו: 'הלוואי שהיה לי סרטן, אז אולי היו מתייחסים אלי ברצינות'", אומרת לייטון-בלישה. "מי שלא חווה את זה - לא מבין. אנשים משווים את הכאב הכרוני לכאבי ראש או גב שיש להם מדי פעם, ומתייחסים אל החולים בחוסר אמון - כאילו הם מפונקים או מגזימים. חולה כרוני יכול להיראות הכי בריא בעולם, אבל להרגיש כאבי תופת. אנשים מתקשים לתפוש את זה ולהיות אמפתיים לאורך זמן".
בסקר שנערך בישראל דיווחו 54% מהסובלים מכאב כרוני כי הם מרגישים בודדים, 60% מהם אמרו כי הם חשים חסרי אונים, 16% אובחנו כלוקים בדיכאון כתוצאה מהכאב, ואחד מכל ארבעה (26%) אמרו שלפעמים הכאב כה קשה עד שהם מעדיפים למות.
ואולם למרות הקשיים, העוסקים בתחום מגלים גם אופטימיות, בעיקר בזכות המומנטום שנוצר בוועדת הסל. "החלטת הוועדה הופכת את ישראל לאחת המדינות המתקדמות בעולם מבחינת האמצעים העומדים בפני הרופא לטיפול בכאב העצבי", אומר גור אריה. "ברגע שהמודעות לעניין תעלה, ויותר רופאים יתמחו בתחום ויעסקו בו, סביר להניח שתהיה קפיצת מדרגה בטיפול בכאב ובהבנה שאיכות החיים חשובה לא פחות מדברים אחרים".
שלושה סוגים של כאב כרוני
1. כאב עצבי - אחד מסוגי הכאב הכרוני הנפוצים והקשים ביותר. הכאב העצבי עלול להיגרם כתוצאה מפציעה, ניתוח או אפילו מחלות הנחשבות קלות כמו וירוסים. "הרפואה המודרנית לא יודעת לתקן עצבים, ולכן מהרגע שנגרם להם נזק האדם עלול לסבול מכאב במשך שנים", אומר ד"ר איתי גור אריה.
"לעתים הכאב העצבי מגיע לדרגות כאלה שהחולה לא יכול לשאת שום מגע. אפילו מגע של רוח, מים במקלחת או חזייה הופכים לכאב חד, שורף או דוקר, וגם כשאין מגע, הכאבים לא נעלמים", מוסיף גור אריה. "הכרתי חולה שעצביו נפגעו בתאונת אופנוע, והוא הגיע למצב קשה כל כך, שכדי לנסות להקל על כאבו הוא היה מכבה סיגריות על היד".
מכאב עצבי יסבלו אחד מכל חמישה חולי סוכרת, כמחצית מחולי האיידס, כשליש מחולי הסרטן וחולים רבים אחרים שנותרים ללא אבחנה.
2. כאב מתפרץ - סוג נפוץ של כאב בקרב חולי סרטן. הכאב המתפרץ מתבטא בהתקפים חדים, שמופיעים לפתע ויכולים להימשך בין 5 דקות ל-4 שעות. מחקרים מראים ש-64%-86% מחולי הסרטן סובלים מכאב מתפרץ. "זה כאב בלתי נסבל שמשתלט על הכל. עד שהתרופה לטיפול בכאב מתפרץ נכנסה לסל, חלק מהחולים האלה היו מתאשפזים בימיהם האחרונים רק כדי לקבל מורפין באינפוזיה", אומרת מנדי לייטון-בלישה.
3. כאב בשריר השלד - הכולל את הגב, המפרקים, השרירים, הרצועות וכל הרקמות הרכות. לדברי ד"ר יורם מור זהו סוג הכאב הנפוץ ביותר. סקר שערכה באחרונה גיאוקרטוגרפיה עבור חברת התרופות שרינג פלאו, בקרב ציבור המבוגרים הסובלים מכאבים אלה, העלה כי הכאב הנפוץ ביותר הוא (בגב 61%). אחריו מדורגים כאבי הברכיים (39%), האגן (25%) ומפרק הירך (24%). 60% סובלים מהכאב יותר מחמש שנים.
כאבים כרוניים: 10 מומחים למיליון כואבים
רוני לינדר-גנץ
23.7.2008 / 8:18