רשת מציגה: סקס, שקרים ופוליגרף

"הפוליגרף" הוא ניסיון נואש של רשת, הזכיינית החבולה מכולן, לייצר אחוזי רייטינג זהים לאלה של "כוכב נולד" ו"הישרדות"

סמי פרץ
24/07/2008

הילדים צפו בטלוויזיה ואני ישבתי מול המחשב לא רחוק מהם. לפתע נשמע קולו הסמכותי של גדי סוקניק שואל מאן דהוא: "האם שילמת פעם על סקס?" הקטן, 7, שאל מיד את הגדולה, 11 - "מה זה סקס?" היא התנערה ממנו ומילמלה משהו, ואז החליט האב האחראי לעשות מעשה ולבקש שיחליפו ערוץ. הם אמנם מורגלים בצפייה בערוצים המסחריים בשעה תשע בערב, אבל יש גבול גם לוולגריות שאליה אנחנו מוכנים לחשוף את נפשם הרכה.

היום הוא ישאל מה זה סקס, מחר יבקש הסבר מדוע זה בתשלום, ומחרתיים לך תדע מה הוא יעשה עם דמי הכיס שלו. הודות לגדי סוקניק ומנכ"ל רשת יוחנן צנגן, נקבע גבול ברור לחופש הגדול: "כוכב נולד" כן, "הפוליגרף" - לא. אני הסתפקתי בהצבעה עם השלט, אבל היו כמה הורים קצת יותר אכפתיים שפנו למועצת הרשות השנייה כדי שזו תתערב ותכפה על רשת לדחות את שעת השידור.

"הפוליגרף" הוא ניסיון נואש של רשת, הזכיינית החבולה מכולן, לייצר קילר אפליקיישן שיסחוט אחוזי רייטינג זהים לאלה של "כוכב נולד" ו"הישרדות". מין תוכנית שהופכת לחלק מסדר היום הישראלי ולנכס צאן רייטינג. הרעיון וולגרי ופשוט: שואלים אנשים על כל הסודות הקטנים והמלוכלכים שלהם, בעיקר סביב סקס בבית ומחוץ לבית, בשעה שמכונת אמת בודקת אם הם משקרים.

רשת הלכה על תעלול נפוץ בעולם הפרסום: לייצר פרובוקציה שתהפוך את התוכנית למדוברת מעצם הפרובוקציה ולא בזכות הערך שהיא מביאה. מופעי התערטלות נפשיים לא קלים נהפכו זה מכבר לחלק בלתי נפרד מתפריט המציצנות של תוכניות הריאליטי, אבל בפוליגרף זה פשוט בוטה ודוחה - ועל כן סר טעם לחלוטין. לכן התעורר מאבק בין מועצת הרשות השנייה לבין רשת, שבסיומו הוחלט לדחות את שעת שידור התוכנית מ-21:00 ל-22:00 מתוך תקווה שעד אז הילדים ילכו לישון ויחמיצו את המידע המהותי שמספקת התוכנית.

האמת המטרידה

העובדה המטרידה בכל הפרשה הזאת אינה הבוטות לכאורה של התוכנית, לא המעורבות של מגיש חדשות ועיתונאי מכובד כמו סוקניק בתוכנית שכזו וגם לא המאבק שניהלה רשת נגד מועצת הרשות השנייה. כל אלה לגיטימיים במסגרת חופש העיסוק והצורך של חברה מסחרית לייצר רווחים. מה שהכי מטריד בסיפור הזה הוא התגובה של רשת על מעורבות הרשות השנייה: "התערבותה של הרשות בקביעת לוח השידורים היא תקדים מסוכן של צנזורה על תכנים והיא חורגת מסמכותה. אין ספק שבספרי ההיסטוריה של הטלוויזיה תיכתב תחת הערך 'הפוליגרף' הרחבה על התערבות בוטה של הרגולטור בשיקולים מערכתיים ולאו דווקא דיון כזה או אחר בתכני התוכנית".

במקום לקבל את דין הצרכנים, שהעדיפו לדחות את שידור התוכנית לשעות מאוחרות, מנסה רשת להתהדר בתדמית של לוחמת חופש הביטוי. רשת שואלת כאן בלי בושה מושגים מעולם העיתונות האמיתית שבה אכן חושפים שחיתויות ומנהלים מאבקים לטובת הציבור, ומשתמשת בהם כדי להציג את הרגולטור כצנזור שחורג מסמכותו ויוצר "תקדים מסוכן של צנזורה".

ברשת לא התביישו להחליף את המונח "שיקולים מסחריים" ב"שיקולים מערכתיים". אין ספק ש"מערכתי" נשמע מכובד ומהוגן יותר ממסחרי, וזה בדיוק מה שרשת רוצה שנחשוב - אבל כמה שטויות יכולות להיות בהודעה אחת? ומדוע גדי סוקניק, עיתונאי שמבין משהו בצנזורה, בחופש הביטוי ובזכות הציבור לדעת, משתף פעולה עם תגובה הזויה שכזאת?

אפשר לקבל את העובדה שרשת בחרה במסלול של בידור וולגרי וזול להמונים - במקום לייצר תוכניות תחקירים - כדי לייצר רווחים לבעלי מניותיה, אבל בלתי מתקבל על הדעת שרשת תצטייר כמי שנאבקת על חופש הביטוי. בואו נראה את רשת ממציאה פורמט של תחקירים וחשיפת שחיתויות בקרב בעלי ההון הגדולים. בואו נראה את רשת חושפת מחדלים שלטוניים ועוולות חברתיות קשות. ואז אם מועצת הרשות השנייה תנסה למנוע את הפרסום, תוכל רשת לטעון לצנזורה על תכנים ולשיקולים מערכתיים. עד אז שיתרכזו שם בייצור רייטינג מהבלים ולא ינסו לנכס לעצמם עקרונות של עיתונות לוחמת.

אחת הבעיות בדיון הציבורי סביב התכנים שמגישים בערוצים המסחריים היא בלבול היוצרות המוחלט בשאלות מהותיות כמו חופש ביטוי, צנזורה ואפילו הומור. הטעם הרע של רבות מהתוכניות בערוצים הללו מקטלג כל מי שחושב שמדובר בתכנים דוחים ובלתי ראויים כשמרן, מתחסד, חסר הומור או סותם פיות. לעומתו, מי שמייצר את התכנים האלה הוא ליברלי, נועז, צעיר, חצוף ובעל הומור שחבל על הזמן. אפשר לחיות עם הקיטלוג הזה בשלום, אבל מדוע הנועזות והחוצפה מתבטאים רק ביכולת לדבר על סקס ושקרים בפריים טיים? לאן נעלמות התכונות הנשגבות האלה כשצריך לנהל מאבקים ציבוריים ולהילחם בגורמים דורסניים ואינטרסנטיים? היכן האומץ הציבורי ואש הקרב כשצריך לפעול למען צרכנים עשוקים?

רשת עשתה שירות גרוע לטלוויזיה המסחרית בעקבות "הפוליגרף". היא הוכיחה שלמרות המאבק שמנהלים הערוצים המסחריים נגד קיומה של הרשות השנייה, עדיין יש לה הצדקה. בניסיונה לבדוק את הגבולות של המדיום הטלוויזיוני, רשת סיפקה לרשות השנייה תפקיד חשוב במארג הכוחות של הטלוויזיה המסחרית והישג נכבד לנפנף בו.

הפרובוקציה של רשת נכשלה, וכעת יש לשלוח את סוקניק וצנגן לפוליגרף ולשאול אותם: האם אתה באמת מאמינים שהתוכנית שרקחתם היא אבן דרך חשובה במאבק על חופש הביטוי? לא נתפלא אם מכונת האמת תתפרק באותו רגע לרסיסים.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully