בג"ץ מבקר בחריפות את הנהלת בתי המשפט: פעלה בחוסר הגינות כלפי השופטת מיכל שריר

במארס 2007 הגישה שריר עתירה תקדימית לבג"ץ נגד הנהלת בתי המשפט והשופטת בקנשטיין, בעקבות העברתה לתפקיד שופטת בבית משפט השלום בתל אביב. בעתירה ביקשה שריר, באמצעות עורכי הדין אלי זהר, צבי בר-נתן ואלעד ברדוגו, להוציא צו נגד ההחלטה להדיחה מתפקידה כסגנית נשיא בית משפט השלום בהרצליה, ולהורות על השבתה לתפקיד.



לטענת שריר, הנהלת בתי המשפט ובקנשטיין הפרו את חובתם לשקול רק שיקולים ענייניים בכל הנוגע למינוי שופטים, והעבירו אותה מתפקידה בלא כל נימוק ממשי ומתוך שיקולים אישיים וזרים.



לפי העתירה, בינואר 2006 הודיעה בקנשטיין לשריר, בהודעת דואר אלקטרוני בת כמה שורות, על הדחתה מתפקידה והעברתה לתפקיד שופטת בבית המשפט השלום בתל אביב. זאת, כך נטען, מבלי ששריר יודעה שמונה סגן נשיא תחתיה, מבלי שהוצג בפניה כל נימוק להדחתה ומבלי שניתנה לה זכות להגיב לטענות נגדה.



רק כשנה לאחר מכן קיבלה שריר מכתב מנומק מבקנשטיין, שבו פורטו הטענות כלפיה. במכתב טענה בקנשטיין כי סיבות העברתה מתפקידה של שריר הן עיכוב ממושך במתן פסקי דין, תלונות על יחסי האנוש שלה ובקשתה לצאת לחופשת שבתון לצורך השלמת לימודים אקדמיים, שכונתה "דחיית ענייני בית המשפט בפני אינטרסים אישיים".



שופטי בג"ץ אליעזר ריבלין, אדמונד לוי ויורם דנציגר המליצו להנהלת בתי המשפט להחזיר את שריר לתפקידה, אך המגעים בין הצדדים לסיום הסכסוך בפשרה לא צלחו - ואתמול פירסם בית המשפט פסק דין בעתירה.



לבסוף נדחתה העתירה בשל מערכת היחסים העכורה בין הצדדים, שמקשה על החזרת שריר לתפקידה הקודם, וכן בשל הפגיעה שתיגרם לסגן הנשיא המכהן של בית המשפט השלום בהרצליה, השופט מאיר שנהב (שלא צורף לעתירה). ואולם בית המשפט קבע כי לא בכך העיקר, וכי תוצאה זו אינה פוטרת את הנהלת בתי המשפט מהחובה לחפש פתרון הולם לבעיה שנוצרה בעניינה של שריר, "ולהפיק לקחים באשר לכללים הנוהגים במינויים או בהעברתם מן התפקיד של שופטים בעלי תפקיד ניהולי".



שמעה על ההדחה מהמזכירות



"נדרשים אנו זו הפעם למחלוקת שעילתה בתוך הבית פנימה", כתב השופט לוי בפתח החלטתו. "על כך יש להצר עד מאוד, שכן המעט לו היית מצפה ממערכת בתי המשפט הוא כי תנהג הקפדה יתרה, הגינות ודרך ארץ, כמתחייב מן המסד הערכי בו נטועים יתדותיה ומן הערכים שמבקשת היא, מעשה יום-ביומו, להנחיל לאחרים".



לוי מתאר את הדרך הקשה שבה גילתה שריר את עובדת מינויו של סגן נשיא לבית המשפט תחתיה: "באוגוסט 2005, בבואה לבית המשפט, גילתה השופטת שריר כי לוח הדיונים שלה ריק וכי כל התיקים בהם טיפלה חולקו בין שופטי בית המשפט. מעובדי המזכירות היא שמעה על מינויו של סגן נשיא תחתיה. אפילו עורכי הדין המופיעים בפני השופטת ידעו על סיום תפקידה קודם שלה נודע הדבר. וכפי שקורה לא אחת במצבים מעין אלה, מאמציה לברר את פשר השינוי הפתאומי מול הגורמים הרלוונטיים נתקלו בחומה של אטימות או, גרוע מכך, בתגובה מיתממת".



השופט לוי הביע את תמיהתו מכך שההנמקות למהלך התגלו על ידי הנהלת בתי המשפט רק עם יציאתה של שריר לחופשה, ולא הובאו לידיעת הגורמים הממונים מבעוד מועד. ברומזו להתנהלותה של הנשיאה בקנשטיין קבע השופט: "בית המשפט אינו נחלתו הפרטית של איש, חשוב ומרכזי ככל שיהיה. אין אדם המוסמך לנהוג בו כרצונו".



בסופו של דבר קבע לוי כי אינו מוציא צו להחזרתה של שריר לתפקיד, זאת משום ש"מערכת היחסים שבין הגורמים המעורבים כה העכירה, לבלי תקנה". הנהלת בתי המשפט חויבה לשלם לשריר שכר טרחת עו"ד, בסכום של 25 אלף שקל. (בג"ץ 2561/07)