פסק הדין, המתפרסם כאן לראשונה, ניתן ב-12 במאי השנה על ידי השופט משה דרורי לאחר כשבע שנים של דיונים, שבהם העידו עשרות מומחים ונרשמו כ-3,000 עמודי פרוטוקול. השופט דרורי קבע במסגרתו כי מעקב רפואי רציני יותר של הפרופ' מור יוסף היה מאפשר לגלות את המום בעמוד השדרה של העובר, אשר גרם לפגיעתו המוחית ולנכותו הקשה: "גישתו של מור יוסף לממצאי בדיקת האולטרסאונד היתה גישה שאננה שנופלת מסטנדרט ההתנהגות של רופא מיילד בכלל ושל מומחה להריונות בסיכון בפרט", כתב. עוד קבע השופט כי לאחר שכבר היה חשד למום אצל העובר, היתה מוטלת על מור יוסף החובה להעלות בפני האשה ובעלה את האפשרות לעשות הפלה, למרות שהאשה כבר היתה בשבוע ה-27 להריונה (בין חודש שישי לשביעי) ולמרות שמדובר במשפחה חרדית.
פרופ' מור יוסף ערך את המעקב אחר ההריון במחלקה הגינקולוגית בהדסה, לפני שמונה למנכ"ל בתי החולים של הדסה בירושלים ב-2001. השופט דרורי הדגיש כי האשה "לא סמכה על מרפאת טיפת חלב, שהיא שירות ציבורי הניתן חינם, ופנתה על חשבונה, לפרופסור מומחה בעל שם, אשר מנהל מרפאה להריון בסיכון בבית החולים הנחשב כטוב בישראל, פרופסור שלימים מונה למנהל בית החולים".
בפסק הדין נקבעה גם הרשלנות של קופת חולים "כללית" ועיריית ירושלים (שהיתה אחראית אז על מרפאות טיפת חלב), אשר אצלם עברה האשה חלק ממעקב ההריון לפני המעקב שעשתה אצל מור יוסף בהדסה, ובמקביל לו. בפסק הדין נקבעה חלוקת האחריות של הנתבעים השונים לרשלנות, ונפסק כי ישולמו להוריו של הילד הנפגע כ-9 מיליון שקלים פיצויים (לא כולל שכר טרחת עורכי דין והוצאות משפט), אשר מתוכם תשלם עיריית ירושלים 2.2 מליון שקלים, קופת חולים כללית תשלם 2.6 מיליון שקלים, והדסה תשלם 1.9 מיליון שקלים. למעשה, בית החולים כבר שילם למשפחה סכום זה, בהסדר פשרה ב-2004. בפסק הדין נקבע גם "אשם תורם" (המוערך ב-15%) של האם לנזק שנגרם לילד משום שלא עשתה את הבדיקות החיוניות שנשלחה אליהן ע"י מרפאת טיפת חלב. בשבועות האחרונים הוגשו ערעורים על פסק הדין לבית המשפט העליון על ידי קופ"ח כללית, עיריית ירושלים והמשפחה, שדורשת את הגדלת הפיצויים.
המשפחה מתגוררת מאז 2001 בארצות הברית עם הילד הפגוע, היום בן 15. נכותו קשה מאוד, הוא סובל מתפקוד שכלי נמוך ומאי שליטה מוחלטת על הסוגרים. כמו כן הוא נותח בעבר וימשיך להזדקק בעתיד לניתוחים רבים, כולל ניתוח לשחזור שלפוחית השתן. את התביעה הגיש בשם המשפחה עו"ד יונתן דיוויס, ב-2001.
לפי פסק הדין, אמו של התינוק היתה בת 19 כשהרתה לראשונה ב-1992 לבעלה, שהיה אז בן 23. האם פנתה לביצוע מעקב הריון במרפאת טיפת חלב בירושלים, אך לא עשתה את הבדיקות שנשלחה אליהן, אשר יכולות היו לאפשר גילוי מוקדם של המום אצל העובר. בפסק הדין נקבע כי הצוות הרפואי בטיפת חלב התרשל בכך שלא ערך מעקב אינטנסיווי ופעיל אחר ביצוע הבדיקות ולא נתן לאשה הסברים מפורשים על חיוניותן. במהלך ההריון ערכה האשה שלוש בדיקות אולטרסאונד במכון של קופת חולים כללית בירושלים, אצל הד"ר ארנסט טאובר. הבדיקות נועדו לאיתור מומים אצל העובר, כולל המום בעמוד השדרה. השופט קבע כי בפענוח הבדיקות פעל הרופא באופן רשלני, ולכן לא התגלה המום הקשה שבו לקה העובר.
בינואר 1993 פנתה האשה, בהמלצת הקרדיולוג מהדסה פרופ' חיים לוטן, למרפאה הגינקולוגית בביה"ח הדסה, שם נבדקה על ידי פרופ' מור יוסף. היא היתה אז כבר בשבוע ה-27 להריון ולדבריה פנתה להדסה בגלל "רצונה במעקב הריון טוב יותר". מור יוסף ציין בתיקה הרפואי כי בשתי בדיקות ההדמיה שעברה התגלו אצל העובר מידות ראש קטנות מן המצופה לגילו. הוא המליץ על בדיקות נוספות, אך המום התגלה רק בבדיקה רביעית, במארס 1993, ושבועיים לאחר מכן נולד התינוק בניתוח קיסרי.
על פי עדותה של האשה, התייחס מור יוסף לראש הקטן של העובר שהתגלה בבדיקות ואמר לה כי הוא "יסגור את הפער אחרי הלידה" וכי "מקסימום הוא יחבוש כובע קטן יותר". השופט כתב כי "מותר לרופא לעודד חולה. ברם, דברי מור יוסף נראים היום, בדיעבד, כלעג לרש, ויש שיאמרו כי דברים אלה מעידים על ביטחון עצמי מופרז".
הדסה טענה במשפט כי באותה עת לא היתה אופציה מעשית לבצע בבית החולים הפלה בשבוע מתקדם כל כך של ההריון. ואולם השופט קבע כי מהראיות שהובאו בפניו ניתן היה כבר באותה עת לבצע הפלה במועד זה בבתי חולים בישראל והוסיף כי על מור יוסף היתה החובה ליידע על כך את האם ובעלה.
מהדסה נמסר בתגובה לפסק הדין כי "האירוע התרחש לפני 15 שנה. מדובר במום בעמוד השדרה שלדעת כל הנוגעים בדבר אי אפשר היה למונעו או לטפל בו. הדרך היחידה ?לטפל' במום היתה על ידי הפסקת הריון יזומה בחודש שביעי. מכיוון שהיולדת היתה אישה חרדית ביותר לא הוצעה אפשרות זאת ועל כך היתה ביקורת בית המשפט. ההערה המיוחדת למור יוסף על דברים שאמר לאישה הם ציטוט מעדותה על מה שכביכול אמר לה. קריאה מלאה של פסק הדין מלמדת דווקא על התייחסות רצינית ועל ניסיונו להרגיע את האישה".
"להמליץ על הפלה גם לחרדיות"
השופט משה דרורי קבע בפסק דינו כי אין זה ראוי שהצוות הרפואי יתייחס מראש למטופלת חרדית באופן שונה ממטופלות אחרות בגלל הנחות מוקדמות על האמונות הרווחות כביכול בקהילה החרדית.
כל הנתבעים במשפט טענו כי גם אם המום אצל העובר היה מתגלה בזמן, ההורים לא היו מוכנים לבצע הפלה בשל השתייכותם למגזר החרדי. מנגד, טענו ההורים כי אם היו מביאים לידיעתם את המום הקשה ממנו סבל העובר הם היו מפסיקים את ההריון.
השופט קבע כי אין להפוך את משפטי הרשלנות הרפואית בתחום ההולדה לדיונים תאולוגיים ואין גם לבדוק את מידת דתיותה של כל אישה שתובעת את רשלנות רופאיה. כמו כן, הוא פסק כי עקרון השוויון בארץ מחייב כי אם מום של עובר לא אובחן על ידי רופא רשלן "יינתן פיצוי ללא קשר לעוצמת הדת של אמו והוריו".
בנוסף, קבע השופט כי לפי התרשמותו מאישיותה ואופייה של האישה, היא לא היתה נכנעת לתכתיבים בעולם החרדי והיתה מבצעת הפלה. הוא קבע גם כי מהעדויות וחוות הדעת שהוצגו בפני בית המשפט עולה כי ביחס להפלות "גם בקרב רבני המגזר הדתי והחרדי הדעה אינה אחידה, וקיימים מקרים, במיוחד כאשר יש סכנה לשלום האם, ואפילו בשל קושי נפשי, בהם אחדים מרבני המגזר החרדי מתירים להפיל". השופט גם ניתח באריכות את סוגיית ההפלות בהלכה ובמשפט העברי וקבע כי יש בנושא זה גישות שונות שחלקן מתירות במקרים מסוימים ביצוע הפלות.
פסק דין: תינוק נולד עם מום בשל רשלנות הפרופ' שלמה מור יוסף
רן רזניק
27.7.2008 / 8:10