גם עם 400 מיליארד שקל - חברות הביטוח לא התרגלו למעמדן כתאגידים פיננסיים

>> ראשי ענף הביטוח חוזרים ואומרים בשנים האחרונות שהגופים שהם מנהלים הם כבר לא חברות ביטוח, אלא תאגידים פיננסיים. בעקבות רפורמת בכר, החברות שנהגו למכור לנו ביטוח לדירה ולרכב בלבד, מנהלות כיום את הכספים לטווח ארוך ולעתים גם לטווח בינוני, מעניקות לנו אשראי ויותר ויותר מעורבות בעולם הפיננסי.



חברות הביטוח עדיין לא הסתגלו למעמד החדש. חלקן מבצעות שינויים מבניים, כולן משדרגות את מערכות המחשב, והרגולטור דוחף אותן קדימה. לאחר רפורמת בכר, כל חברת ביטוח בחרה את האסטרטגיה שלה להשתלבות בשוק. חברת הפניקס רכשה חצי מבית ההשקעות אקסלנס, חברת מנורה קנתה את קרן הפנסיה מבטחים, ומגדל ביטוח ויתרה על הגמל.







בסקירה של הפעילות הפיננסית בחברות הביטוח כדאי לשים לב כי גודל לא תמיד מעיד על רווחיות. לפי הנתונים שהעבירו חברות הביטוח, שנכונים לסוף הרבעון הראשון של 2008, כלל ביטוח של נוחי דנקנר, קבוצת הביטוח השנייה בגודלה בשוק, היא הקבוצה הגדולה ביותר מבחינת ניהול כספים. היא מנהלת בחסכונות קצרים וארוכים 152.3 מיליארד שקל, כולל הכספים שמנהל בית ההשקעות שלה, כלל פיננסים.



עם זאת, כמה מהפעילויות של כלל אינן רווחיות. ניהול כספי הפנסיה של עובדי חברת חשמל - בהיקף של 18 מיליארד שקל באמצעות חברת כ.פ.י - תורם לתוצאות הכספיות של החברה מעט מאוד, אם בכלל. לזכותה של כלל יאמר כי הקבוצה בנויה נכון, ופעילותה מפוזרת בין ביטוח חיים, ענף הגמל, פנסיה, פעילות בחו"ל ובית השקעות הישראלי - פיזור שימנע פגיעה קשה בכלל במקרה של שינוי רגולטורי או ענפי.



לעומת זאת, מגדל, המנהלת 90 מיליארד שקל, לא ממש מצטיינת בפיזור. היא נשענת בעיקר על ביטוחי חיים - שבהם מנוהלים 56% מנכסיה.



הפניקס, חברת הביטוח הרביעית בגודלה בשוק, תופסת את המקום השלישי בהיקף הכספים המנוהלים באמצעות שליטתה בבית ההשקעות אקסלנס, עם 59 מיליארד שקל מנוהלים. הראל של משפחת המבורגר ניצבת במקום הרביעי עם 57 מיליארד שקל מנוהלים.



עסקיה של מנורה מבטחים, חברת הביטוח החמישית בהיקף ניהול הכספים עם 46 מיליארד שקל, גם אינם נהנים מפיזור, ופגיעה בקרנות הפנסיה שלה, שבהן מנוהלים 42.6% מנכסיה, תגרום לה פגיעה אנושה.



חרב פיפיות בביטוח החיים



במשך שנים ארוכות תיפקדו ביטוחי החיים כמדפסת כסף, בעיקר בשל הפוליסות המשתתפות ברווחים. תיקי ביטוחי החיים מורכבים משלושה סוגים עיקריים של פוליסות: הפוליסות הוותיקות מבטיחות התשואה (האוצר הפסיק את מכירתן ב-91'), התיק המשתתף ברווחים (שנמכרו עד 2004), והפוליסות החדשות.



התיק המשתתף ברווחים - כ-90 מיליארד שקל - הוא מקור הכנסה בלתי מבוטל. חברות הביטוח גובות בפוליסות אלה דמי ניהול קבועים בשיעור של 0.6% בנוסף לדמי ניהול משתנים של 15% מהתשואה שהושגה. כדי לסבר את האוזן, חברות הביטוח הגדולות גבו בתקופת העלייה בשוק ההון - מ-2003 ועד סוף החציון הראשון של 2007 - 6 מיליארד שקל מדמי ניהול משתנים בגין הפוליסות המשתתפות.



ואולם מקור הכנסה זה הוא חרב פיפיות. כאשר השווקים יורדים חברות הביטוח אינן גובות את דמי הניהול המשתנים, מה שהופך את התוצאות שלהן לתנודתיות. ברבעונים הראשון והשני של 2008 ההשפעה של היעדר ההכנסות מדמי הניהול המשתנים על התוצאות שהציגו חברות הביטוח היתה קריטית.



אך גם בלי קשר לשוק ההון, נדמה כי מכונת הכסף שנקראת ביטוח חיים נעצרה. בפוליסות החדשות מ-2004 ואילך דמי הניהול נמוכים יותר, והמרווחים של חברות הביטוח בפוליסות אלה קטנים בהרבה מאשר בתיק המשתתף.



עם פתיחת רפורמת הניוד בתחילת 2009, שתאפשר לצרכנים לעבור באופן חופשי בין המסלולים הפנסיוניים, קרנות הפנסיה וביטוחי המנהלים, תגבר התחרות. הרפורמה מאיימת בעיקר על התיק המשתתף, ש-50% ממנו - 40 מיליארד שקל - הן פוליסות מסולקות, שלא מפרישים אליהן כספים באופן שוטף. על סכום זה צפוי לחברות הביטוח מאבק קשה עם ענף הגמל.



מגדל היא חברת הביטוח המובילה בתחום ביטוחי החיים (51 מיליארד שקל), ובעלת התיק המשתתף הגדול ביותר (35 מיליארד שקל). היא זו שגוזרת את הקופות הגבוה ביותר כאשר שוק ההון חיובי, והיא החברה המאוימת ביותר על ידי רפורמת הניוד.



כלל היא החברה השנייה בגודלה בתחום ביטוחי החיים (31 מיליארד שקל), אך היא סובלת מבעיות רבות. ביחס לחברות ביטוח אחרות, התיק שלה נחות והיחס בין היקף הפרמיות שהיא גובה לרווח שהיא מציגה נמוך משמעותית. ב-2007 היה יחס זה 5.3%, לעומת ממוצע של 7.14% בענף. מהערך הגלום שכלל פירסמה בדו"חותיה הכספיים ל-2007, ניתן לראות גם ששווי העסקים החדשים שלה בביטוחי חיים (ללא בריאות) נמוך - 49 מיליון שקל בלבד.



פוליסות ההשקעה נעצרו



אחד השווקים שאליו ניסו חברות הביטוח לחדור לאחר רפורמת בכר הוא שוק החיסכון לטווח בינוני. הדבר נעשה באמצעות חוזי השקעה - פוליסות חיסכון לטווח בינוני המנוהלות על ידי חברות הביטוח במגוון מסלולי השקעה. המוצר נקרא אמנם פוליסה, אבל אין בו מרכיב ביטוחי, ולמעשה מדובר בחיסכון טהור של כספים לטווח בינוני תמורת דמי ניהול.



היתרון העיקרי של פוליסות אלה הוא שמעבר בין המסלולים השונים שלהן אינו נחשב לאירוע מס. החיסרון הוא שכמו מוצרים אחרים של חברות הביטוח עד השנים האחרונות, גם במקרה זה לא מדובר במוצר שקוף, ומכיוון שלכל חברה מסלולי השקעה שונים, החוסך לא יכול להשוות את התשואות ביניהן. החברות גובות על מוצרים אלה 2% מהכסף המנוהל, כאשר 0.5% זורמים לסוכן הביטוח.



פוליסות ההשקעה היו אמורות להתחרות בקרנות הנאמנות ותעודות הסל. בתחילת דרכן הן נחשבו להצלחה ושימשו מקור הכנסה משמעותי לחברות, כשהחברות שפרצו קדימה היו מנורה עם "טופ-פיננס" והפניקס עם "אקסלנס אינווסט". ואולם היקף הנכסים של חמשת חברות הביטוח הגדולות בפוליסות אלה הוא כ-2.5 מיליארד שקל כבר זמן רב - והן מתקשות לצמוח. גם הרגולטור לא רווה נחת מחוסר השקיפות של המוצר וצפוי להתערב בתחום אם יצמח. החברה המובילה בתחום היא הראל, שמנהלת 1.1 מיליארד שקל במוצרי "מגוון". מגדל היא בעלת פעילות זניחה בתחום.







הקנייה המוצלחת בפנסיה



כשמנורה מבטחים קנתה את מבטחים החדשה הורמו הרבה גבות בשל המחיר שהציעה עבורה - 710 מיליון שקל על קרן פנסיה של 11 מיליארד שקל. רבים הופתעו גם ב-2007 מהמחיר ששילמה הראל עבור גלעד. למרות זאת, קרנות הפנסיה נחשבות לרכישות המוצלחות ביותר שביצעו חברות הביטוח.



בשוק הפנסיה קשה עד בלתי אפשרי לצמוח בלי לבצע רכישות. מכיוון שהפנסיה היא מוצר הבנוי על ערבות הדדית, יש חשיבות לגודל הקרן. מתחת למאסה קריטית של מיליארד שקל המנוהלים בקרן, יש גם דרישות רגולטוריות כבדות לביטוחי משנה, מה שמוסיף עלויות לחברות.



קרנות הפנסיה צפויות ליהנות מהשינויים הרגולטוריים שהתרחשו באחרונה בענף - הניוד, פנסיית החובה שתצרף לשורותיהן קהל חוסכים נוסף על פי חוק, ותיקון 3, שהפך את כל החיסכון הפנסיוני לחיסכון קצבתי. מנגד, האוצר צפוי לבטל הטבה של 30% אג"ח מבטיחות תשואה ממנו הן נהנות.



על אף שחלק לא מבוטל מבתי ההשקעות וחברות הביטוח הקטנות ניסו להיכנס לתחום הפנסיה, הקרנות הקטנות לא מצליחות להתרומם ולתפוס נתח שוק משמעותי. לעומת זאת, קרנות הפנסיה הגדולות צומחות בקצב שנתי של 20%.



מבחינת הכנסה לחברות הביטוח, קרנות הפנסיה נחשבות השקעה לא רווחית. מרבית קרנות הפנסיה בישראל מפסידות (למעט שלוש הקרנות הגדולות: מבטחים של מנורה, מקפת של מגדל ומיטבית עתודות של כלל). דמי הניהול בקרנות אלה מוגבלים ל-0.5% מהצבירה ו-6% מפרמיה השוטפת, והתחרות בשוק (בניגוד לשוק הגמל) גורמת להנחות גם על שיעורים אלה.



היתרון של ההכנסות מקרנות הפנסיה הוא שהן לא תנודתיות כמו בביטוחי חיים, מכיוון שמדובר בדמי ניהול מהכסף המנוהל ולא מהתשואה שהושגה עליו. לכן, בתקופות קשות בשוק ההון, דמי ניהול אלה (וגם בגמל) מייצבים את הכנסות החברות.



כל חברות הביטוח הגדולות עברו את המאסה הקריטית של צבירות בגובה מיליארד שקל. הפניקס, החברה הקטנה ביותר בתחום, מנהלת בקרנות הפנסיה החדשות 1.3 מיליארד שקל. עם זאת, בשוק שולטת ללא עוררין קרן הפנסיה מבטחים של מנורה מבטחים, שמנהלת כ-20 מיליארד שקל (ובעלת ערך גלום של כ-2 מיליארד שקל). אחריה צומחות מקפת של מגדל ומיטבית עתודות של כלל.



יציבות בקופות הגמל



בשוק מתקיים דיון בשאלה אם הגמל אינו מוצר שעבר זמנו ואם הרכישות היקרות היו מיותרות. כיום מנהלות חמש חברות הביטוח כ-83 מיליארד שקל בקופות גמל.



אם מישהו רוצה לבחון אם רכישת קופות הגמל וקרנות ההשתלמות היתה כדאית לחברות הביטוח, כל שהוא נדרש לעשות זה לפתוח את הדו"חות הכספיים של כלל ביטוח ולראות כיצד השפיעה הרכישה של קופות דיסקונט על תוצאותיה. דמי הניהול שגבתה כלל על ניהול קופות הגמל היו הכנסה מייצבת ברבעון הראשון 2008.



שוק הגמל ידע זעזועים רבים מתחילת 2008. תיקוני חקיקה מאסיוויים, ירידה בהפקדות כסף חדש ועלייה בפידיונות בשל המצב בשוק ההון. ואולם בניגוד למצב בקרנות נאמנות, הכסף מקופות גמל לא בורח מהר כל כך. בנוסף, זהו מקור הכנסות לא תנודתי כמו ביטוחי חיים. בשביל לפצות על הרכישות היקרות ושידרוג המערכות שנדרש מהן על ידי הרגולטור, החברות הקפיצו את דמי הניהול בקופות הגמל, שעומדים כיום על כ-1.4% מהכסף המנוהל. ההערכות בשוק הן שלאחר העלויות ועלות ההפצה נשאר בידי חברות הביטוח מרווח של כ-0.3%-0.4%.



גם קרנות השתלמות - שהן למעשה קופות גמל שנהפכות לנזילות לאחר שש שנות חיסכון - נהנו מעליית דמי הניהול, וכיום הן נחשבות לנכס בידי חברות הביטוח, מכיוון שהן אפיק החיסכון ההוני היחיד שפטור ממס רווחי הון. בנוסף, חברות הביטוח שמתחילות לפתח התמחות בתחום הגמל, מקבלות לידן ניהול קופות או ניהול השקעות של קופות גמל מפעליות, שלא כפופות להכבדה הרגולטורית הנדרשת מהן.



מיקומו של הגמל בחברות הביטוח מתחלק לשניים. בכמה חברות, כמו כלל והראל, הוא חלק מענף החיסכון ארוך הטווח, ואצל אחרות הוא נמצא בבית ההשקעות, כמו מנורה מבטחים. שני הגופים הגדולים בגמל הם כלל, המנהלת כ-31 מיליארד שקל לאחר שרכשה את קופות דיסקונט, והראל, שרכשה את קופות בנק לאומי ומנהלת כ-18 מיליארד שקל.



מגדל סירבה להיכנס לענף הגמל ולא השתתפה במכירת החיסול של הבנקים, אך רכשה את ק.ה.ל - קרן השתלמות גדולה. כיום פועלת ק.ה.ל כחלק מבית ההשקעות של מגדל - מגדל שוקי הון. פעילות הגמל של הפניקס זניחה, אך החברה נמצאת בהליכי מיזוג עם בית ההשקעות אקסלנס, שנחשב לשחקן עיקרי בתחום הגמל ומנהל 17.1 מיליארד שקל.



מנורה מבטחים מנהלת 7 מיליארד שקל בתחום הגמל, ומתחילת 2008 היא מהגופים המגייסים והצומחים בתחום. ואולם חלק מהקופות של מנורה מבטחים הן מבטיחות תשואה שלא ניתן להצטרף אליהן.



אין צמיחה בבתי ההשקעות



כאשר שואלים בשוק הגמל מי יהיה בית ההשקעות שיתחרה בבית ההשקעות הגדול פסגות, התשובה היא "אחד מבתי ההשקעות של חברות הביטוח". עם זאת, בתי ההשקעות עדיין נחשבים לעקב אכילס של חברות הביטוח. כיום כבר ברור שבעתיד כל חברת ביטוח גדולה תצטרך בית השקעות גדול שישמור על הקשר שלה עם הלקוח.



ואולם הצמיחה של חברות הביטוח בתחום היא עוד מזערית. חברת הביטוח כלל היתה הראשונה שזיהתה את התחום ובית ההשקעות של כלל, כלל פיננסים, היה במשך שנים בית ההשקעות הגדול היחיד שבבעלות חברת ביטוח.



לאחר רפורמת בכר, כל חברות הביטוח זקוקות לבית השקעות, ומי שלא הקימה בית השקעות, כמו כלל, רכשה אחד (הפניקס את אקסלנס) או תרכוש (מנורה מבטחים, הראל).



הבעיה של בתי ההשקעות בבעלות חברות הביטוח היא הגמל. גמל הוא הכנסה יציבה ותזרים קבוע גם בעתות משבר בשוקי ההון. ואולם חברות הביטוח מעדיפות להוציא את הגמל מבית ההשקעות ולהכניס אותו לחטיבה לחיסכון ארוך טווח, שמנהלת את הפנסיה וביטוחי המנהלים. המהלך פוגע באפשרות של בתי ההשקעות של חברות הביטוח להתחרות בבתי ההשקעות הפרטיים, שנהנים מהתזרים היציב של פעילות הגמל. בכלל פיננסים, למשל, הדבר תרם לתנודתיות של התוצאות בעקבות הירידות בשוק ההון.



מבחינת ההכנסות של חברות הביטוח מבתי ההשקעות, הדבר תלוי מאוד בתחומי הפעילות שלו. במגדל שוקי הון, באקסלנס ובמנורה מבטחים פיננסים, בהן יש פעילות גמל, ההכנסות משמעותיות יותר מאשר בבתי השקעות שפועלים בתחומי ברוקראז', ניהול תיקים וקרנות נאמנות בלבד. אגב, מהמאזן של הפניקס לרבעון הראשון של 2008 ניתן לראות כי עיקר הכנסותיה נבעו מפעילות אקסלנס, שבה היא מחזיקה בשיעור של 40% כיום, ולא מפעילות הביטוח.



למרות הבעיות הרבות של כלל פיננסים, בקרב חמש חברות הביטוח הגדולות אין מתחרים בהיקף ובתחומי הפעילויות לכלל, לפחות עד שהפניקס תמזג לתוכה את אקסלנס. כאמור, היקף הפעילות לא בהכרח מעיד על רווחיות, ולכלל פיננסים יש בעיות רבות שמתבטאות בשורת התחתונה, בעיקר בשל העובדה שכמה מפעילויות של בית ההשקעות הן בעלות רווחיות נמוכה. קרנות נאמנות כספיות ותעודות סל הן דוגמה לכך. לאחרונה החל כלל פיננסים לעסוק בניהול כספים בחו"ל באמצעות בית ההשקעות טיטניום שבבעלותו.



בתי ההשקעות של מגדל והראל ביצעו קפיצה משמעותית לאחר רכישת הנכסים הפיננסיים מהבנקים. מגדל שוקי הון קלט לתוכו את קרן ההשתלמות ק.ה.ל, והראל את קרנות הנאמנות פ.י.א, אך עוד לא מדובר בבתי השקעות גדולים. חברת הביטוח מנורה מבטחים מחפשת זמן רב בית השקעות להתמזג אתו ולהתחזק בתחום הגמל והשיווק. שמות שעלו כמועמדים היו אי.בי.אי ודש. עם זאת, אם מנורה מעוניינת לרכוש את דש, עליה לשים לב כי לאחר שרכשה את קרן ההשתלמות למהנדסים יחד עם כספי הגמל שמנהל דש, היא קרובה מאוד לרף שקבע המחוקק לצמיחה בשוק החיסכון ארוך טווח באמצעות מיזוגים - 15%.