בית משפט השלום בתל אביב דחה תביעה של ארבעה נגד בית ההשקעות מוריץ טוכלר בשל התיישנות

השופט יעקב שינמן מבית משפט השלום בתל אביב דחה באחרונה את תביעתם של ד"ר אבי גלון, גדליה בלמן, שמחוני מקמל ונחום תמיר נגד בית ההשקעות מוריץ טוכלר (ששינתה את שמה לישיר בית השקעות) ומשה בוקאי. זאת לאחר שהשופט קבע כי תביעתם התיישנה. מפסק הדין עולה כי בשנת 2000 השקיע כל אחד מארבעת התובעים סכומי כסף הנעים בין 100 אלף שקל ועד 220 אלף שקל בתיק ניירות ערך, שנוהל על ידי חיים נבון מסניף מוריץ ברחובות, עליו היה אחראי בוקאי.



לטענת הארבעה הם רומו והוטעו על ידי נבון, שלדבריהם פעל בניגוד להנחיותיהם, השקיע את כספם בצורה מסוכנת וגרם להם להפסדים. הארבעה טענו עוד כי ב-2001 חתם נבון על הסכם עמם, לפיו התחייב לפצות אותם בסכום ההשקעה, אך כספים אלו לא שולמו להם מעולם. מוריץ טוכלר ובוקאי טענו כי במהלך מרץ 2001 חתם נבון על הסכמי פיצויים נפרדים עם כל אחד מארבעת התובעים. לגירסת מוריץ טוכלר ובוקאי, מסמכי פתיחת תיקי ההשקעות של התובעים העידו שאין כל יריבות אמיתית בין התובעים לבין הנתבעים.



מוריץ טוכלר ובוקאי, הוסיפו כי יש לדחות את התביעה על הסף בשל שיהוי קיצוני בין המועד בו נזקם התגבש למועד הגשת התביעה. נטען כי הנזקים התגבשו עם החתימה על הסכמי הפיצוי במרץ 2001 בעוד התביעה נגד השניים הוגשה באפריל 2008. בנוסף טענו, כי התובעים חתמו על מסמכים המאשרים כי ידוע להם שאין קשר בין נבון לבוקאי, וכי התובעים חתמו על מסמכים הפוטרים את מוריץ ובוקאי מכל חבות או אחריות לתיק ההשקעות.



השופט שינמן קיבל את עמדת הנתבעים, וקבע כי טענות התובעים כלפי מוריץ ובוקאי נובעות ממעשים שבוצעו כבר בעת פתיחת החשבון והחתמתם על מסמכים לצורך פתיחת החשבון, טענות אשר התיישנו. לדברי השופט "לא רק שהתובעים במשך שנים לא עשו דבר להגשת תובענה כנגד הנתבעים, אלא שבמשך כל אותם השנים, התובעים לא טרחו אפילו לפנות לנתבעים במכתב, בגין טענותיהם המועלות בתביעה זו, ובלאו הכי לא דרשו מהם פיצוי בגין הנזקים שנגרמו להם". השופט שינמן מציין כי התובעים לא נתנו הסבר מניח את הדעת למחדליהם במהלך שבע השנים שחלפו, ודחה את התביעה על הסף.