חודש לאחר החלטת הממשלה על ייסודה של חברה ממשלתית מקבילה לייצור חשמל - כמענה לכישלון הרפורמה בחברת החשמל - חושף TheMarker את המודל שלפיו תקום ותפעל "החברה הממשלתית לייצור חשמל", המכונה גם "חברת החשמל השנייה". 85 שנה לאחר ייסודה של "חברת החשמל לארץ ישראל", מקימה ממשלת ישראל חברה-אחות שאמורה ליטול מידיה את המושכות להגדלת ייצור החשמל בישראל החל ב-2012.
עם כישלון המשא ומתן על יישום השינוי המבני בחברת החשמל, הגיעו משרדי התשתיות והאוצר להחלטה לפיה חברת החשמל במתכונתה הנוכחית לא תקים עוד תחנות כוח, למעט אלה הכלולות בתוכנית החירום למשק החשמל (עד 2012), ותחנת הכוח הפחמית הנוספת המתוכננת באשקלון (עד 2015). תחנות עתידיות נוספות יתוכננו באמצעות חברה ממשלתית חיצונית, תוך שיתוף אפשרי של המגזר הפרטי בהקמה ובבעלות עליהן. נוסף על כך הוחלט על הוצאת ניהול המערכת מידי חברת החשמל - צעד משמעותי יותר, משום שזו אמורה בעתיד להיות האחראית להסדרת היחסים בין כל בעלי הרישיונות בשוק, לוויסות ההיצע והביקוש במשק, להסדרת הכנסות החברה ולתכנון פיתוח משק החשמל לטווח הארוך.
על אף שבמשרדי הממשלה כבר החלו באיוש דירקטורים בחברה, עשוי הליך יציקת התוכן לחברה זו - ובריאתה יש מאין - להימשך זמן רב. על פי הערכות, הליך הקמת החברה השנייה ייפסק אם יחודש המשא ומתן מול עובדי חברת החשמל על יישום השינוי המבני בחברה. ואולם בממשלה מפגינים נחישות ליישום הצעד המאיים על המשך קיומה של חברת החשמל בהיקפיה הנוכחיים - ומציגים את המתווה המפורט להקמתה של חברת החשמל השנייה.
תשואה של 11% על ההון העצמי
חברת החשמל השנייה תהיה אחראית להקמה ולהפעלה של חמש תחנות כוח באמצעות גז טבעי (במחזור משולב - מחז"מ) בהספק כולל של 1,800 מגה-ואט, ותפעל להוצאת מכרז B.O.T להקמה והפעלה של תחנת הכוח באגירה שאובה (ניצול הפרשי גובה בנפילת מים לייצור חשמל) שתוקם באתר פרסה בצפון ים המלח (800 מגה-וואט).
בידי החברה יופקד "פרויקט E" - תחנת הכוח הפחמית הבאה האמורה לקום עד 2020 (1,200 מגה-ואט) בטכנולוגיית פחם נקי (IGCC) - ובצדה מתקן להתפלת מי ים. כמו כן, תחויב החברה בהקמת מתקני ייצור חשמל ממקורות אנרגיה מתחדשים בשיעור של 10% (ככל הנראה, באמצעות הקמת מתקנים סולאריים בהיקף של 400 מגה-ואט), וביישום תוכנית התייעלות אנרגטית בקרב צרכניה.
העלות הכוללת של הקמת פרויקטים אלה, בערכים נוכחיים, מוערכת ב-7.2 מיליארד דולר. את המימון מציעה הממשלה להרכיב משליש הון עצמי ושני-שלישים הון שיגוייס באמצעות הנפקת אג"ח. את ההון העצמי תגייס המדינה באמצעות הטלת "מס אחיד" - כלומר, העלאת תעריפי החשמל בשיעור מוערך של 10%, כאשר התקבולים ימונפו לפעולות איגוח בשוק ההון לשם גיוס ההון.
לשם כך, מציע משרד התשתיות את "מודל בנק רוטשילד": ייסוד קרן תשתיות לאומית שתנוהל על ידי הממשלה ותבצע את פעולות האיגוח תוך התבססות על התקבולים העתידיים המהוונים מההיטל. התשואה על ההון העצמי תהיה 11%, ועל ההון שיגויס באג"ח - 6%.
מימון הפרויקטים יתבצע בשתי מסגרות שיפעלו במקביל: הקמת חברה ייעודית (SPC) לכל תחנת ייצור חשמל שתוקם - כשבעבור פעילותה המוגדרת תזכה למימון אד-הוק מהקרן. באופן זה, תאפשר הקמתה של חברת SPC לבודד את האיגוח מפעילות החברה-האם (ומהסיכונים הנלווים לה) - ובכך לזכות בדירוג אשראי גבוה יותר. במקרים אחרים יועבר הכסף שיתקבל מהאיגוח לחברת החשמל השנייה - והיא זו שתהיה האחראית על ההקמה באמצעות חברות-בנות שתקים.
בכל מקרה, חברת החשמל השנייה לא תהיה המקימה בפועל של התחנות, אלא תיעזר במכרזי Turn Key (מכרזים קבלניים רגילים) או B.O.T (הקמה והפעלה על ידי המגזר הפרטי). במשרד התשתיות אין פוסלים את האפשרות שיזמים פרטיים ישולבו בהליך ההקמה של החברות-הבנות, ובלבד ששיעור אחזקתן לא יהיה יותר מ-49% - ולחברת החשמל הוותיקה לא תינתן אפשרות זו.
בעיות חדשות ליצרני החשמל הפרטיים
לא רק חברת החשמל הוותיקה חוששת מהצעד ומהשלכותיו על היקפי פעילותה בשנים הבאות - אלא גם המגזר הפרטי. יצרני החשמל הפרטיים, שכמעט נואשו מהתמודדות עם מונופול הענק, עשויים להיתקל עתה בתחרות קשה מצד חברת חשמל יעילה וזריזה יותר, הנהנית מגיבוי ממשלתי. ניתוח החלופות למכירת חשמל על ידי חברת החשמל השנייה מעלה כי אמנם יש בסיס לחשש זה.
לפי המודל המוצע, יוכל המחז"מ (המופעלת בגז טבעי) למכור את החשמל שתפיק גם לרשת החשמל הארצית, אך גם לצרכנים פרטיים (עד 50%) - אם כי תחת מגבלות שיאפשרו קידום יצרני חשמל פרטיים. התחנה הפחמית (פרויקט E) וייצור החשמל ממקורות אנרגיה מתחדשים ימכרו את החשמל שיופק לחברת ניהול המערכת בלבד, וכך גם תחנת האגירה השאובה בשנים הראשונות לפעילותה (עד להקמתן של תחנות פרטיות נוספות בטכנולוגיה זו). עם זאת, תוכל החברה להקים תחנות כוח נוספות שאינן כלולות בתוכנית הפיתוח הראשונית שהוכתבה לה.
חברת החשמל השנייה תכלול ארבע יחידות ביצוע: יחידת רישוי ותכנון סטאטוטורי שפעילותה תוצא, כנראה, למיקור חוץ (ייתכן שאף לחברת החשמל הוותיקה), יחידת ניהול פרויקטים (האמונה על פרסום המכרזים), יחידת מכירה של חשמל והתקשרויות ויחידה נוספת שתופקד על רכש הדלק.
כמו חברת החשמל הוותיקה, תוכרז חברת החשמל השנייה כספק שירות חיוני (תוך תיקון לחוק), ותעריפי מכירת החשמל שתגבה ייוותרו בפיקוח. החברה תידרש לרישיונות ייצור לכל תחנה שתוקם.