מהפכת ה-CDS בדרך: הבנקים פועלים להבאת עסקות נגזרות אשראי לישראל

ה-CDS עומד לעשות עלייה. בנק הפועלים בראשות היו"ר דני דנקנר פועל מול בנק ישראל כדי לקדם ביצוע עסקה ראשונה בנגזרות אשראי בישראל. ככל הנראה, בנקים נוספים פועלים גם הם מול הפיקוח על הבנקים בעניין.



ה-CDS, או בשמו המלא קרדיט דיפולט סוואפ, הוא מכשיר שמוגדר כנגזרת, ושמטרתו לנהל את החשיפה לאשראי. הרוכש של המכשיר קונה למעשה ביטוח מהמוכר - בדרך כלל גוף פיננסי - למקרה שהצד שעבורו העמיד אשראי לא יעמוד בתשלום. עבור הביטוח הזה משלם הרוכש פרמיה.



פעולה כזאת אינה שונה משמעותית מביטוח לרכב, למשל, שבו מוכר הביטוח ישלם כסף לקונה שלו במקרה של תאונה או נזק לרכב - תמורת הפרמיה שמשלם קונה הביטוח. אלא שבשונה מבתחום הרכב, שהוא נכס ממשי, במקרה של CDS אין נכס ממשי, אלא התחייבות לתשלום מצד המנפיק שנטל על עצמו התחייבות.



לשם הדוגמה בלבד: אם בנק הפועלים מעוניין לתת אשראי ליצחק תשובה, למשל, אך רוצה לבטח את החזר החוב, הוא יכול לפנות לבנק בינלאומי ולבקש שיבטח אותו בתמורה לפרמיה. המכשיר המיועד לכך הוא CDS. עם התפתחות ביטוחים רבים על לווה מסוים יחל מסחר ב-CDS השונים - כלומר מסחר בפרמיות הביטוח על לווים שונים.



בעולם מדובר בשוק מפותח, אך עד כה מלבד CDS על המדינה עצמה (כלומר על אג"ח של מדינת ישראל) - הבנקים בישראל אינם יכולים לעשות בו שימוש. שוק ה-CDS העולמי כולל אג"ח של מדינות, אג"ח של בנקים גדולים על סוכנויות פדרליות כמו פאני מיי ופרדי מק, ולמעשה על הרבה חברות גדולות.



ה-CDS של חברות שונות הוא למעשה הפרמיה שהן משלמות לעומת אג"ח ממשלתיות, ועל הפרמיות האלה מתקיים מסחר. כך למשל, אם CDS של חברה מסוימת נסחר ב-260 נקודות בסיס, המשמעות היא שהוא נסחר בפרמיה של 2.6% מעל האג"ח הממשלתיות. CDS על אג"ח של מדינת ישראל משמעו שמשקיע שהשקיע באג"ח מדינה רכש ביטוח על השקעתו וביטח אותה תמורת פרמיה, שאותה מייצג המכשיר.



בשנים האחרונות השוק העולמי של ה-CDS צבר תאוצה עד כדי כך שב-2003-2004 הושקו שני המדדים המרכזיים שלו, ובהמשך הושקו מדדים נוספים. שני המדדים הבולטים בשוק הם CDX ו-ITRAXX, המבוססים על עשרות CDS בעלי הנזילות הגבוהה ביותר על אג"ח של חברות גדולות.



מחליפים סיכון



בישראל, עסקות CDS עדיין אינן מאושרות - אך כאמור יש כבר כמה בנקים, ובכללם הפועלים, שמנסים לשנות זאת. עבור הבנקים מדובר במהפכה של ממש, שכן על פי תקנות באזל 2 יש הכרה ב-CDS לצורך שחרור הון. כלומר, מכיוון שהבנק העביר את הסיכון למבטח - הוא צריך להקצות פחות הון בגינו. הדבר מקבל משנה תוקף נוכח העובדה שמדובר במשק קטן, עם מספר מצומצם של בנקים ומספר גדול יחסית של לווים גדולים שנעים על גבול המגבלות של לווה בודד או קבוצת לווים.



לשם דוגמה בלבד: אם בנק מסוים ירצה לממן חוב לחברת החשמל, אך הוא הגיע לקצה יכולת המימון של החברה בשל מגבלת לווה בודד, שאומרת שלא יוכל להעמיד לה אשראי בהיקף הגבוה מ-15% מההון הראשוני והמשני שלו, בעזרת ה-CDS הוא יוכל לעשות זאת - שכן האשראי אינו נחשב לאשראי שהבנק העמיד מבחינת סיכון, אלא לאשראי שהעמיד מוכר ההגנה (למשל: דויטשה בנק).



עורכת הדין נטלי ג'ייקובס ממשרד גרוס, קליינהנדלר, חודק, הלוי, גרינברג ושות', המתמחה במכשירים פיננסיים מורכבים, מסבירה כי ה-CDS הוא אחד הכלים החשובים והנפוצים לניהול סיכוני אשראי, והרגולטורים גם רואים בו את אחד הכלים הבטוחים שבהם אפילו בתקופה לא פשוטה כמו זו הנוכחית, שבה המשקיעים חוששים מכל דבר שנשמע כמו נגזרות אשראי. לכן, ג'ייקובס אומרת כי אין סיבה שגם הבנקים בישראל לא יעשו בו שימוש.



ג'ייקובס מסבירה כי בשימוש במכשיר הזה מחליפים למעשה סיכון אשראי של גוף מסוים בסיכון האשראי של המבטח. צריך לעשות זאת בצורה מפוקחת וזהירה ולבדוק את הגוף המבטח באופן יסודי. לדבריה, אחת הבעיות בבאזל 2 היא שיש התייחסות רק לדירוג של המבטח, וכיום כבר יודעים שדירוג זה לא הכל. מלבד ניהול סיכונים, מוסיפה ג'ייקובס, אחד היתרונות הגדולים של המכשיר עבור הבנקים הישראליים הוא האפשרות לפתוח קו אשראי נוסף עבור לווים שמיקסמו את מגבלת החשיפה, וזאת תוך גיבוי של CDS, כלומר תוך ביטוח לאשראי שניתן ללווה.