עושים כסף מאיכות הסביבה: הכנסות של 1.5 מיליארד שקל לוואוליה ישראל

שנה חלפה מאז הכריזה ואוליה (Veolia) ישראל כי עד 2013 תשקיע כאן מיליארד דולר נוספים, תגיע למחזור של 5 מיליארד שקל ותגדיל את מספר עובדיה בישראל ל-8,000. מאז, מיעטה הזרוע הישראלית של ענקית האנרגיה ואיכות סביבה הצרפתית להופיע בכלי התקשורת - ואוזכרה בעיקר בסיקור הקשיים בפרויקט הרכבת הקלה בירושלים, התסבוכת בתחבורה הציבורית במודיעין ורכישת מניות אלרן במתקן ההתפלה באשקלון.



"אני לא אוהב חברות שמופיעות כל יום בעיתון", אומר מנכ"ל ואוליה-ישראל, אורי שטרקמן. "אני לא איש העתיד. אני אוהב שכותבים על מישהו שעשה משהו - ולא על מישהו שיעשה בעתיד".



וקבוצת ואוליה ישראל עושה?



"הגדלנו את המחזור ב-30% ל-1.4-1.5 מיליארד שקל, ובהתאם גם את הרווח הנקי ואת מצבת כוח האדם. גדלנו בעיקר בזרוע האנרגיה דלקיה (Dalkia) ובזרוע איכות הסביבה, אך בתחום המים עדיין לא. חברת התחבורה קונקס גדלה בזכות אשכול מודיעין. חברה לא יכולה להצליח כל הזמן, בלי בעיות ובלי טעויות, אבל אנחנו עומדים בכל התוכניות שלהן התחייבנו".



ובכל זאת, עברה עליכם שנה לא קלה: קשיי הרכבת הקלה בירושלים, התסבוכת במודיעין והעיכובים בהקמת תחנות הכוח.



"בתחום התשתיות מוכרחים להיות מאוד סבלניים. משנה אחת לא ניתן ללמוד דבר. בישראל הכל קורה בסופו של דבר - גם אם באיחור. אנו חיים אמנם במדינה קטנה, אך המגה-פרויקטים עוד יתממשו, וזה מה שחשוב".



ארה"ב היא אלוהים פה



ב-92' נסע שטרקמן, איש עסקים יליד צרפת ולשעבר אחד מעובדי קבוצת אייזנברג, לליון. בכנס שבו השתתף הוא נחשף לראשונה לתחום של טיפול בפסולת. מומחה שנלווה אליו לישראל הצביע על הפוטנציאל בתחום, אך ייעץ לו "להתחיל בקטן", כדי ללמוד היטב את השוק.



זמן לא רב לאחר מכן הקים שטרקמן חברה קטנה לטיפול בביוב, רכש שלוש ביוביות קטנות ולמד על מערך הטיפול בפסולת, החל ברמת השטח, דרך האגפים העירוניים ועד הרגולציה. שנה חלפה, ושטרקמן התקבל לשיחה במשרדו של הנרי פרוגליו, אז מזכיר בכיר בוואוליה - וכיום נשיא התאגיד העולמי. "כל זמן שאהיה בוואוליה - גם אתה וואוליה תהיו בישראל", הבטיח לו פרוגליו.



"מאז, הוא תמיד היה שם עבורנו", אומר שטרקמן, "גם כשבאתי לבקש כסף לרכישת אוטובוסים, בתקופה שבה הרשתות הזרות דיווחו באופן קבוע על פיצוצי האוטובוסים בישראל בזמן האינתיפאדה".



החוזה נחתם, שטרקמן מונה למנכ"ל ואוליה ישראל, והחברה החלה לפלס את דרכה בשוק הישראלי.



ואוליה ישראל מחזיקה בכ-20 חברות בנות, מעסיקה 1,900 עובדים, ומחזור פעילותה מתקרב ל-1.5 מיליארד שקל. הקבוצה שותפה במתקן ההתפלה באשקלון (50%), בפרויקט הרכבת הקלה בירושלים (20%), מחזיקה באמצעות קונקס (Veolia Transportation) באשכולות התחבורה הציבורית ביבנה, אשדוד, מודיעין, טבריה ובית-שמש, וכן עוסקת בהפעלת מתקני ייצור חשמל, קבלנות מערכות, הפעלת ארבע מטמנות אשפה ואספקת שירותי איכות סביבה שונים.



בימים אלה היא מנהלת משא-ומתן להקמת פרויקט תחנות-הכוח של קבוצת עופר במישור רותם ושל נייר חדרה, וכן בוחנת השתתפות במכרז תחנות הכוח הסולאריות בנגב.



"צריך להשקיע כסף בישראל אם יודעים שאפשר להרוויח, ולא בגלל ציונות", אומר שטרקמן. "ישראל היא מדינה ככל המדינות, וציונות משמעה לגור פה, ולאו דווקא להשקיע כאן. אם אתה לא מרוויח - צא מפה".



וקבוצת ואוליה מרוויחה פה?



"ואוליה הצליחה בישראל משתי סיבות. האחת היא שלמזלנו אנו פועלים בתחום שהאמריקאים רחוקים ממנו מרחק של 30 שנה. בישראל יש אמנם אלוהים - ארצות הברית - אבל בתחום של איכות הסביבה האירופים הם הטובים ביותר. הסיבה השנייה היא, שהתאגידים הגדולים מחפשים מגה-פרויקטים, שאינם בהכרח בנמצא כאן, וגם אם כן - רק חברה אחת זוכה בהם. אנחנו ידענו להיכנס בקטן, וללמוד את השוק המקומי".



איך ניתן להרוויח כשנתקלים בחסמי רגולציה?



"יש פרויקטים בפיגור. קשה לבנות תחנת כוח כשהרגולציה לא גמורה, הגז לא מגיע ובינתיים המחירים בעולם מאמירים. דברים כאלה דוחים תוכניות לפעמים. קח למשל את תקנות הקו-גנרציה (ייצור משולב של חשמל וקיטור, א"ב). כל התוכניות נדחו בשנה, כי איש לא ישב אתנו עדיין והסביר לנו מה אנחנו צריכים לעשות - אם נקים קו-גנרציה, האם נוכל למכור חשמל לרשת? ואם נמכור, האם נוכל להרוויח? כל עוד התשובות לא ברורות, אי אפשר ללכת לבנקים, ואי אפשר לסגור חוזה לגז טבעי לחמש שנים. הרי ליווי פיננסי קובעים לטווח של 15-20 שנה.



"אם מצמידים את תעריפי החשמל למחיר הגז, הכל בסדר, אבל מה עושים אם זה לא המצב. כל העולם נתקל בבעיה זו, והכי קל לשים ידיים על העיניים. חזרנו 50 שנה אחורה. חומר הגלם הוא הקובע - לא האינטרנט".



ובינתיים, כיצד תתקדם זרוע האנרגיה של החברה, דלקיה?



"זו חברה שמתקדמת בקצב יפה מאוד כבר כיום, ומגלמת 30% מהכנסות החברה בישראל. אנו בונים תוכניות לפרויקטים של תחנות כוח, ובמקביל, חטיבת קבלנות החשמל ומיזוג האוויר כבר הכפילה עצמה. יותר ויותר חברות מוציאות את ניהול מערכות החשמל למיקור חוץ".



כיצד אתה מסביר את העובדה שהמתחרה שלכם, אדלטק, הצליחה לחתום על חוזים רבים בתחום הקו-גנרציה?



"כל יום הם בונים משהו חדש... אבל יש מקום לכולם. בפרויקטים של תחנות כוח לא צריך להיות איינשטיין, הכל טמון בניסיון. אם אתה עושה טעות אחת - גמרת את הפרויקט. לכן אתה צריך לבוא לפרויקט רק לאחר שקיבלת מספיק סטירות לחי. O&M (תפעול ותחזוקה) - הוא התפקיד של ואוליה. אנחנו מומחים רק לדבר אחד: הפעלת תחנות-כוח ותחזוקתן".



האם שיתוף הפעולה ביניכם לבין קבוצת עופר נובע מההחזקות של עידן עופר בוואוליה העולמית?



"לא. האחזקות שלו הן בשיעורים נמוכים. כבוד הוא לי שהחברה לישראל רוצה לעבוד אתנו. סמי עופר הוא איש נחמד מאוד ופשוט".



האם תשתתפו במכרז תחנות-הכוח הסולאריות בנגב?



"בטח שנהיה שם. אין שותף טוב יותר מוואוליה. למען האמת, אין כיום גוף שעובד בתחום האנרגיה הסולארית ומרוויח - אך זו אחת מהטכנולוגיות שיצליחו עם הזמן".



מפסידים מיליון שקל בכל חודש שעובר



אחת המשימות הקשות שעמן נאלצה ואוליה להתמודד השנה היתה הפעלת קווי התחבורה הציבורית של החברה הבת קונקס במודיעין. באוגוסט 2007 השלימה קונקס את רכישת האשכול מידי חברת מרגלית, והחלה בהפעלת הקווים העירוניים והבין-עירוניים בעיר. לא חלף זמן רב, וטרוניות קשות הועלו נגד קונקס מצד תושבי העיר בדבר תפעול לקוי ורמת שירות ירודה. הדבר פגע באופן קשה בתדמיתה המקצוענית של קונקס, שהפעילה עד כה בהצלחה אשכולות תחבורה ציבורית באשדוד, יבנה ובטבריה. בשנה האחרונה החליפה ואוליה שני מנכ"לים בקונקס, אך הבעיה עדיין לא נפתרה לגמרי.



"במודיעין פישלנו", מודה שטרקמן. "לא הערכנו נכונה את התנאים במקום. זו לא עיר שוקקת כמו תל אביב או אשדוד, אלא עיר שישנים בה - יוצאים לעבודה בבוקר בתל אביב או בירושלים, וחוזרים בלילה; אין בה מרכז עירוני. עם זאת, אי אפשר להגיד שכולם אשמים ורק אנחנו לא. עברנו טראומה גדולה, אבל רק חברה גדולה כמו ואוליה יכולה לשרוד משבר כזה".



אולי שילמתם יותר מדי בעבור רכישת האשכול? האם לא ביצעתם בדיקת נאותות?



"סכום הרכישה לא חשוב, אלא העובדה שההוצאה התפעולית לכל נסיעה גבוהה יותר מההכנסות האפשריות, משום שאין נוסעים בתחבורה הציבורית בעיר, וממילא לכולם יש מכוניות. אתה מוביל אוטובוס עם חמישה נוסעים במקום שלושים, ואז מתחילות התלונות, ובצדק - כי ברגע שאתה מפסיד, אתה פוגע בשירות. בדיקת הנאותות לא היתה טובה דיה. אנחנו מפסידים כל חודש מיליון שקל בקירוב".



איך פותרים את המשבר?



"מדברים עם משרד התחבורה ועם העירייה, ומנסים לגבש שינויים מוסכמים. למשל, לבנות מסלול חדש או להעמיד מערך הסעות מוסדר לבתי הספר. פתיחת תחנות הרכבת בעיר אמנם פגעה בנו, אך המחזור בנסיעות הבין-עירוניות דווקא גדל, וימשיך עוד לגדול".



מדוע אינכם עוזבים את העיר?



"השם שלנו חשוב הרבה יותר מהכסף. זה לא אומר שלא נעזוב בעתיד - אבל לא נעשה זאת כגנבים בלילה. אם נעזוב, זה יהיה רק לאחר שניתן שירות טוב. שני מנכ"לים הלכו הביתה בגלל האשכול הזה, ואם האחד לא יכול היה להרים אותו מהקרשים, הבאנו אחר שיכול. מי שמנהל כעת את אזור מודיעין הוא מנהל סניף אשדוד, משה לסקר, שעושה עבודה טובה. סמנכ"ל בכיר בקבוצה, ארנון פישביין, משמש מנכ"ל זמני, והצוות הזה יספיק לקונקס בשלב זה".



מחסום הפוליטיקה



לפני כחצי שנה השלימה ואוליה מהלך נוסף בהתבססותה בישראל, כשהקימה את החטיבה הרביעית בקבוצה - Veolia Water. יעדי החטיבה היו לרכז את פעילות החברה בתחום ההתפלה, הכוללים אחזקה (50%) במתקן באשקלון, השתתפות במכרז להקמת המתקן הרביעי בשורק (יחד עם תה"ל) ופעילות בהליך הפרטת קווי המים והביוב ברשויות מקומיות, שמבושש להגיע.



לפני כחצי שנה מונה למנהל החטיבה מנהל מינהל הביוב לשעבר במשרד התשתיות, יעקב צמח. שטרקמן מודה כי בתחום זה תידרש עוד סבלנות רבה - אך לא מקבל זאת בכל הקשור לתחום ההתפלה והפתרונות למחסור במים. "אם יש מחסור, מחוקקים חוק מתאים, מכניסים את ארבע חברות ההתפלה לחדר אחד, קובעים תג מחיר תמורת הקמת מתקן חדש תוך 30 חודש, קובעים מנגנון קנסות בגין איחורים - ומי שרוצה להקים בתנאים אלה, שיקים", אומר שטרקמן בכעס. "אל תפרסמו מכרזים, תכינו רישיונות. כשיש מצב חירום, יש לנהוג כמו במצב חירום. למה לא עושים זאת? כי זו הפוליטיקה הישראלית".



זול זה לכסות בחול



אף שהרכבת הקלה בירושלים, התחבורה הציבורית ומתקני ההתפלה הם תחומים אופנתיים, ליבת הפעילות של ואוליה בישראל נותרה בתחום איכות הסביבה, המספק לה 40%-50% מהכנסותיה. בוואוליה, מגלה שטרקמן, כבר מתכננים לייסד צוות מחקר ופיתוח (מו"פ) שיתור בישראל אחר מיזמים בתחום הסביבה. ואולם גם במקרה זה שטרקמן מצר על התמהמהות המדינה בקבלת החלטות קשות הדרושות כדי להכניס את המגזר העסקי לתחום הגנת הסביבה.



"חוקי הפיסיקה והכימיה לא ישתנו, ולכן בטווח הקצר תמיד יהיה כדאי יותר מבחינה כלכלית לזרוק את הזבל מאשר לטפל בו. אם אתה מחפש פתרון זול, תקבל שירות בזול. השאלה היא איזו איכות סביבה אתה רוצה. אם אתה רוצה איכות סביבה, תשלם. זול, משמעו לכסות בחול", אומר שטרקמן. הוא מבקש להדגים זאת בהליך ההפרטה של מכוני טיהור השפכים (מט"ש), הזוכה לפופולריות ברשויות המקומיות הגדולות בזכות ההצעות האגרסיוויות הניתנות במכרזים.



"בהתחשב במחיר שבו הציעו החברות בישראל לבנות מט"שים, הן עשו עבודה מעולה, אך אין לזה שום דמיון למט"שים שנבנו באירופה", תוקף שטרקמן. "באירופה נותרו בסופו של הליך הטיהור 12%-15% בוצה - ובישראל כפליים. וכשזורקים את הבוצה בשדות, מזהמים את הסביבה בחומר מסרטן. אם אתה רוצה להיות סביבתי, אתה צריך להשקיע כסף".



אז הכל זה כסף וסבסוד ממשלתי?



"לא. בראש ובראשונה מדובר במודעות, ואת המודעות יוצרים באמצעות מערכת החינוך. אין תחליף לילדים שמעירים להוריהם. המיחזור הרי מתחיל בבית - האם מישהו ניסה פעם להרים קמפיין לקידום שני פחים בכל בית? לא. חשוב שכל אחד יבין שסוללה היא פצצת אטום הנקברת באדמה. אם יש משהו שוואוליה לא הצליחה בו בישראל, זה החדרת המודעות לחשיבות המיחזור".



ומהן התוכניות של ואוליה לפיתוח התחום?



"אנו מתכננים להקים מפעל לייצור RDF, שהם פירורי אשפה דקים ללא פסולת מתכתית, בעלי ערך קלורי השווה למחצית מערכו של הפחם ופולטים כמחצית מהמזהמים שפולט הפחם. המפעל יאפשר לבצע הליך מושלם של מיחזור אשפה, ואת המפעל הראשון אנו שוקלים להקים בעבור נשר מפעלי מלט, בעלות של 12 מיליון דולר".



עם זאת, הפרויקט הגדול שעליו שוקדת ואוליה ישראל בימים אלה נוגע דווקא לחברה עצמה, ולהכשרת עתודת כוח האדם הדרושה לה להמשך הפיתוח וההרחבה של פעילותה. בימים אלה מכשירה ואוליה בעלות של 15 מיליון דולר כיתות לימוד במרכז האקדמי רופין, שם תחל באוקטובר הקרוב תוכנית הכשרה של כוח אדם לפעילות החברה. בקמפוס יהיו לימודי חשמל, מכונאות, קבלנות מיזוג-אוויר ואיכות סביבה.



"אנחנו צריכים 1,000 עובדים כל שנה", אומר שטרקמן. "ואוליה, זה קודם כל אנשים. כסף מרוויחים רק אם יש עובדים טובים, ואלה שעובדים בחוץ, בשמש הקופחת, הם שעושים את ואוליה לחברה מצליחה - לא המנהלים שבמשרד".