בניגוד לגישת ההסתדרות הרפואית: מתמחים ברפואת ילדים יוכלו לעיין במבחני הסמכה

לאחר שהשיגו רישיון לעסוק ברפואה, פונים בדרך כלל הרופאים הצעירים להתמחות של כמה שנים. כדי להפוך למומחים בתחום מסוים עליהם לעמוד בהצלחה, בין השאר, בשני מבחנים. ציון עובר במבחן הראשון, המכונה שלב א' הוא 65. במקצוע רפואת ילדים הבחינה נערכת אחת לשנה, והיא מורכבת מ-160 שאלות רב ברירתיות. מי שהשיג ציון בין 55 ל-64 זכאי לערער על התוצאה.



לפי ועדת הבחינות, הערעור נערך מבלי שיש לנבחן זכות עיון מקדימה בשאלות ובתשובות בהן שגה. שלושה רופאי ילדים, באמצעות עורכי הדין אילן בומבך ויריב רונן, טענו כי הדרישה לנימוק מהיר של שגיאות במהלך ארבע שעות המוקצבות לערעור היא בעייתית, חרף האפשרות להביא חומר עזר.



לטענתם, הם צריכים לפתוח במירוץ נגד השעון ולברור מתוך השאלות הנחשפות לפניהם לראשונה את השאלות שבדעתם לערער עליהן (ללא אפשרות שימוש במאגרים ממוחשבים שהיו מקלים על הערעור).



ההסתדרות הרפואית טענה מנגד כי היא צריכה לשמור על מאגר שאלות לצורך שימוש חוזר בחלק מהשאלות בעתיד. לגרסתה, פיצול מועד העיון בשאלות ממועד הערעור יגביר את חשיפת הנבחנים לשאלות.



השופטת שרה ברוש, פירטה בהחלטתה את המובן מאליו מבחינתו של כל סטודנט: ערעור מוצלח חייב להיות מנומק ומבוסס. "עליו לגבש עמדתו, לנסחה ולהסבירה בצורה מפורטת ומושכלת. תהליך זה דורש השקעת זמן ומחשבה ניכרים", הבהירה.



לשיטתה, כשנבחן רואה בראשונה במועד הערעור את השאלות ועליו לבחור מתוכן את השאלות עליו הוא מערער - עלול הדבר לגרום ללחץ מיותר ולכישלון ההליך. מבחינתה, הדבר מקבל משנה תוקף כאשר מדובר בבחינה הנערכת אחת לשנה ועלולה לפגוע בקידום המקצועי. בנוסף, ציינה ברוש את אי השוויון הטבוע בין המערערים: אלה שקיבלו ציון גבולי צריכים לסקור פחות שאלות מאלה שקיבלו ציון נמוך יותר באותה מסגרת זמן של ערעור.



"הליך ערעור אינו סביר, הוא פוגם בזכותם של העותרים להליך ערעור הוגן וראוי", סיכמה ברוש. לכן, פסקה השופטת כי על הסתדרות הרפואית לאשר לנבחנים לעיין במשרדיה בשאלות בהן שגו בצירוף התשובות הנכונות במועד נפרד וקודם למועד הערעור.



"הנבחנים יוכלו לרשום לעצמם הערות, אך לא יורשו לצלם את החומר או להעתיקו. ההסתדרות הרפואית תוכל לפקח על התרשומות שערכו הנבחנים בין אם באמצעות עיכוב התרשומות לבדיקה ובין אם באמצעות צילום העתק של התרשומות", סיכמה השופטת.



לדבריה, "שמירה על הרמטיות של מאגר השאלות אינה יכולה להיות חזות הכל. האינטרס של שמירה על המאגר למען שימוש חוזר בעתיד, חשוב ככל שיהיה, אינו יכול להצדיק פגיעה בזכותם של הנבחנים". מיד לאחר מכן שיגרה השופטה עקיצה למחברי השאלות באומרה כי מדע הרפואה מתפתח וממילא יש צורך בחידוש מלאי השאלות. ( עת"מ 2289/07)