>> לאונרד (לן) בלווטניק יכול להיות שבע רצון מתפקודה של חברת יחסי הציבור שהוא מעסיק בשנים האחרונות, בעלות מוערכת של מאות אלפי ליש"ט בשנה. אנשיה של חברת ברנסוויק, הפועלת מלונדון ונחשבת למובילה בתחום של ייצוג חברות כלכליות בבריטניה, שומרים בעבורו ובעבור החברות הבינלאומיות שבבעלותו על קשר קבוע עם כלי התקשורת בעולם, בחמש שפות שונות.
ואולם המשימה העיקרית של אנשי המשרד הפוכה מזו שהם מבצעים בדרך כלל בעבור לקוחות החברה - במקום להאדיר את שמו של הלקוח, הם נדרשים להעלים את בלווטניק מעיני התקשורת, כמעט בכל מחיר.
חיפוש בארכיונים של כלי התקשורת הכלכליים המובילים בעולם מגלה תצלומים ספורים שלו, שפורסמו אי פעם, ושאת רובם הפיצה חברת יחסי הציבור ברנסוויק; אלפי ידיעות על עסקיה של קבוצת האחזקות שבבעלותו אקסס אינדסטריז (Access Industries); ואף לא ראיון אחד עמו, שלא לדבר על פרטים ביוגרפיים.
שמירה קנאית כזאת על הפרטיות אינה משימה פשוטה כשמדובר באדם ששוויו נאמד ב-7.2 מיליארד דולר, והוא מדורג במקום ה-11 ברשימת עשירי בריטניה ובמקום ה-45 ברשימה של המגזין "פורבס", המדרגת מדי שנה את 400 עשירי ארה"ב. אתמול עשה בלווטניק צעד נוסף לקראת רכישת העיתון "מעריב", כשחתם עם עופר נמרודי על הסכם בלעדיות להמשך המגעים ביניהם (ראו מסגרת).
"הוא אדם פרטי מאוד, שיעשה הכל כדי לשמור על פרטיותו", חזר ואמר נציג של ברנסוויק, שנשלח לברר מדוע ובמה בדיוק מתעניין הכתב מישראל. חוסר הנוחות הורגש לאורך כל השיחה, שבה דיקלם איש יחסי הציבור שוב ושוב את תמצית הגרסה הרשמית לסיפור חייו של המיליארדר, בדיוק כפי שהיא מופיעה באתר הרשמי של אקסס אינדסטריז - מינימום פרטים אישיים, מקסימום דיסקרטיות.
טבילת האצבע שהכתה גלים
גם בתקשורת הישראלית לא הוזכר מעולם שמו של בלווטניק, עד שלפני כחודשיים פורסם בכלי התקשורת על כניסתו כשותף (20%) בחברת התקשורת RGE שבבעלות איש העסקים אביב גלעדי ואודי רקנאטי. כמה ימים לאחר מכן התברר שבלווטניק לא אמר את המלה האחרונה בשוק התקשורת הישראלי, ושהשקעה זו היתה רק "טבילה באמבט של האצבע הקטנה ברגל", כפי שהגדיר זאת אחד מנציגיו. וכשענק בסדר הגודל של בלווטניק טובל את האצבע הקטנה באמבט רדוד כמו עולם העסקים הישראלי, הגלים המתעוררים מכים מקצה לקצה.
לפני כחודש נחשף ב-TheMarker כי בלווטניק הביע עניין ברכישת העיתון "מעריב". גם אם העסקה לא תצא לפועל, כל הסימנים מראים שבלווטניק מתכוון להרחיב את עסקיו לישראל ולהיות שחקן מהותי בשוק המקומי, כפי שעשה שנתיים לפניו המיליארדר היהודי שלדון אדלסון. אם אכן כך יהיה, עשוי בלווטניק, שסגנונו שונה לחלוטין מזה של אדלסון, להיהפך מדמות אנונימית לאחד מהגורמים המוכרים והמשפיעים ביותר בשוק הישראלי.
כשנשאלים אנשיו מדוע החליט להיכנס לפתע לפעילות עסקית בישראל, מדגיש אחד מהם כי אין כל סיבה מיוחדת וכי מדובר במהלך עסקי רגיל שיוכרע על בסיס כדאיות. "בלווטניק ואנשיו יודעים שמדובר בשוק מתפתח ורוצים לבחון אותו מקרוב. אין לו כוונות להיות מאכער", אומר מקורב לבלווטניק.
שגריר ישראל בבריטניה לשעבר, עו"ד צבי חפץ, האיש שאולי יביא את בלווטניק ל"מעריב", אופטימי: "בלווטניק הוא יהודי חם ופילנתרופ אמיתי", הוא אומר. "תמיד כדאי לברך על כניסתו של טייקון בסדר גודל כזה לשוק הישראלי. הוא יכול לעשות כאן דברים גדולים".
אל תקרא לי אוליגרך
אם יש דבר שמטריד את בלווטניק (51) יותר מהחדירה לפרטיותו, הרי זה הכינוי "אוליגרך", הדבק כמעט בכל איש עסקים ממוצא רוסי שהצליח בעסקיו בעשורים האחרונים. בלווטניק מכיר מקרוב כמה מהאוליגרכים שעשו את הונם העצום כמעט בן לילה לאחר קריסת בריה"מ, ואחדים מהם נמנים עם חוג חבריו האישיים ושותפיו בעסקים ברוסיה. גם הרקע האישי שלו דומה מאוד לשלהם. ואולם הוא עושה הכל כדי לבדל עצמו ולהרחיק מעליו את הדימוי של אחד שמושך בחוטים בעזרת קשרים במסדרונות השלטון בכל מקום שבו הוא פועל.
למרות זאת, לבלווטניק יש קשרים עם פוליטיקאים בעולם המערבי. בשנותיו בלונדון הכיר את ראש הממשלה לשעבר טוני בלייר, ובני הזוג טוני ושרי בלייר נותרו ידידים אישיים שלו גם כיום. בנוסף, בלווטניק השתתף בכנס שערכה המפלגה השמרנית בבריטניה לאליטה העסקית המקומית. גם בארה"ב מקורב בלווטניק לפוליטיקאים משני צדי המפה הפוליטית - דמוקרטים ורפובליקאים - והוא אף תרם כספים למועמדים רפובליקאים בכמה מדינות. בישראל אין לבלווטניק קשרים עם פוליטיקאים.
בלווטניק נולד במינסק שבאוקראינה ב-57', למשפחה יהודית "רגילה", כפי שהגדיר זאת אחד ממכריו. את שנות התבגרותו עשה בעיר, והצטיין בלימודיו במקצועות הריאליים. למרות יהדותו, שהיתה באותם שנים מחסום בפני קבלה למוסדות ההשכלה היוקרתיים, הוא הצליח להתקבל למכון להנדסת תחבורה במוסקווה, שנחשב אז לאחד המכובדים מסוגו.
עם תום לימודיו ב-78', בגיל 21, הצליח בלווטניק לקבל אשרת יציאה - והיגר לארה"ב. האיפול התקשורתי שמטיל בלווטניק על הביוגרפיה שלו נוגע גם לשלב זה בחייו. בפרסומים הרשמיים אין שום פרט על מקור פרנסתו באותם ימים. מצוין רק שהוא התקבל ללימודים בבית הספר למדעי המחשב באוניברסיטת קולומביה בעיר ניו יורק. בדיקה עם כמה מאנשי הסגל באוניברסיטה באותה תקופה מעלה שבלווטניק למד במסלול לימודי ערב, ובשעות היום עבד למחייתו. לדברי אחד מהם, הוא היה תלמיד מצטיין, למרות קשיי השפה.
ב-81' קיבל בלווטניק אזרחות אמריקאית, והמשיך בלימודים לתואר שני בבית הספר למדעי המחשב באוניברסיטת קולומביה. עם תום לימודיו החליט לזנוח את התחום המדעי ולעבור לעסקים. הוא עבר להתגורר בבוסטון, שם סיים לימודים לתואר שני במינהל עסקים בבית הספר היוקרתי של אוניברסיטת הרווארד. עם סיום התואר החל לעבוד כשכיר בפירמת רואי החשבון ארתור אנדרסן (שהתפרקה ב-2001 בעקבות קריסתה של חברת האנרגיה אנרון). לאחר מכן החל בלווטניק לעבוד בחברת ההשקעות הפרטית אטלנטיק פרטנרז, ולאחר זמן קצר החליט להיהפך לעצמאי בתחום הנדל"ן.
ב-86' הוא עשה את הצעד המשמעותי הראשון שלו בעולם העסקים, והקים את החברה הפרטית אקסס אינדסטריז, שכיום הוא שולט באמצעותה על עשרות חברות ונכסים בעולם. באותם ימים פגש גם את אשתו האמריקאית אמילי, ולשניים נולדו בהמשך בן ובת.
הכניסה לשוק הרוסי
עם קריסת המשטר בבריה"מ, ב-89', היה בלווטניק כבר איש עסקים מבוסס, שיכול היה ללוות כמה מיליוני דולרים מבנקים אמריקאיים. השווקים ברוסיה שאחרי הזעזוע הפוליטי היו צמאים למשקיעים זרים.
ויקטור וקסלברג, חברו היהודי של בלווטניק לספסל הלימודים במוסקווה, הציע לו להיכנס כשותף בחברת השקעות פרטית בשם רנובה, שהוקמה לצורך רכישה של כמה חברות ממשלתיות בתחומי הנפט (צ'מינסקי נפט) והאלומיניום (סואל). ההשקעה הפעוטה יחסית התבררה כמשתלמת. לוקסלברג היו הקשרים הנכונים בממשל ובקהילה העסקית החדשה של רוסיה, והוא הצליח להביא את החברות להצלחה גדולה - ובהמשך למיזוג עם חברות גדולות יותר. שתי החברות העסיקו עשרות אלפי עובדים כל אחת, ודורגו בעשירייה הראשונה ברוסיה בתחומן.
ב-97' אוחדה צ'מינסקי עם טיומן אויל, חברה בבעלות איש עסקים יהודי נוסף בשם מיכאיל פרידמן, וב-2003 נהפכה החברה הממוזגת לחברה משותפת עם ענקית האנרגיה בריטיש פטרוליום. שווי השוק של השותפות עם בריטיש פטרוליום מוערך כיום ב-40 מיליארד דולר, והשותפות נחשבת להשקעה הגדולה ביותר אי פעם של תאגיד זר בפעילות ברוסיה.
סואל, שאליה נכנס בלווטניק ב-96', מוזגה לאחר כעשור לתוך חברת רוסאל של האוליגרך אולג דריפסקה ותאגיד גלנקור, ונהפכה ליצרנית האלומיניום המובילה בעולם.
בזכות ההשקעה של בלווטניק ובזכות הקשרים ההדוקים עם השלטון הרוסי, נהפכו וקלסברג ופרידמן לשניים מהאנשים העשירים ביותר ברוסיה - המדורגים בחמישייה הראשונה של עשירי המדינה, עם הון אישי המוערך ב-6 מיליארד דולר כל אחד. וקסלברג, שהיה בתחילת דרכו מהנדס מכונות, נהפך למקורב של הנשיא לשעבר וראש הממשלה כיום ולדימיר פוטין, ולבעל מוניטין ברכישת תכשיטים נדירים בסכומי עתק. פרידמן, שאת ראשית דרכו בעולם העסקים עשה כבעל דיסקוטק, הוא כיום בעל קבוצת הבנקאות אלפא, הנחשבת לאחת מהמובילות ברוסיה.
בלווטניק - בניגוד לשני שותפיו ל"טריו", כפי שמכונה השותפות בעיתונות הרוסית - החליט כבר בתחילת הדרך לטפח במקביל גם את עסקיו בארה"ב ובמערב אירופה, ולהישאר השותף השקט מבין השלושה בכל הקשור לחשיפה ציבורית ולקשרים עם השלטונות. ההחלטה השתלמה לו בהמשך, לא רק מבחינה כלכלית (הונו מוערך כגבוה בכמיליארד דולר משל שני שותפיו), אלא גם מבחינה תקשורתית.
שמו של בלווטניק כמעט לא הוזכר בשנים האחרונות בהקשר של מאבקי השליטה בין השותפים הבריטים לרוסים בשותפות האנרגיה עם חברת בריטיש פטרוליום. הפרסומים בתקשורת הבריטית תקפו את השותפים הרוסים, הנחשבים מקורבים לפוטין, שנודע כחובב הלאמות של חברות זרות, והאשימו אותם בשוד השותפות בסגנון המאפיין את השתלטות המאפיה על עסקים לגיטימיים, כפי שטענו לא פעם השותפים הבריטים.
מחזיק נדל"ן כמעט בכל העולם
בלווטניק לא השאיר את ההון שצבר ברוסיה, אלא פרש את עסקיו במקומות שונים בעולם. הוא הרחיב את אחזקותיו בעסקי הנפט והכימיקלים, ואסף לפורטפוליו של חברת האחזקות שלו כמה חברות קטנות בתחום באירופה ובארה"ב. במקביל, הוא רכש נדל"ן בארה"ב ובבריטניה והתרחב גם לארגנטינה ולצרפת. כיום, כך עולה משיחה עם אחד מאנשיו, הוא מחזיק נדל"ן "כמעט בכל בירה נחשבת בעולם".
בתחום הנדל"ן הפרטי מחזיק בלווטניק בבעלותו כמה מלונות יוקרה בעולם, בהם פאינה יוניברסל בבואנוס איירס שבארגנטינה - אחד המלונות המפוארים בעולם. בשנה שעברה רכשה STT, שבבעלות קבוצת האחזקות שלו, כמה מלונות יוקרה נוספים בצרפת. אחד הבולטים שבהם הוא הוטל דה ונדום בפאריס, החביב על עשירים וידוענים רבים. מלון אחר, גרנד הוטל דה קאפרה שבריביירה הצרפתית, נרכש על ידי בלווטניק בשנה שעברה ב-215 מיליון יורו (ראו מסגרת).
את הקפיצה העסקית המשמעותית ביותר שלו בשנים האחרונות ביצע בלווטניק ב-2005, עם רכישת יצרנית הכימיקלים והפלסטיק הבינלאומית באזל פוליולפינס מענקית הנפט ההולנדית רויאל דאץ' של ומיצרנית הכימיקלים הגרמניה הגדולה בעולם BASF, תמורת 5.7 מיליארד דולר. מוצלחים ככל שהיו עסקיו, בלווטניק לא יכול היה לגייס את מלוא הסכום ממקורותיו, ולכן ביצע את העסקה בשיטת הרכישה הממונפת (רכישה באמצעות הלוואה מצד שלישי) באחוזים גבוהים משווי העסקה.
צעד זה היה כרוך בסיכון גבוה במיוחד, שיכול היה לחסל את כל עסקיו של בלווטניק, אלא שהסיכון היה ככל הנראה מחושב היטב. שנתיים מאוחר יותר, בדצמבר 2007, רכש בלווטניק באמצעות באזל את חברת הכימיקלים ליונדל האמריקאית תמורת 12.7 מיליארד דולר, או 48 דולר למניה.
בלווטניק איחד את שתי החברות לחברה משותפת הרשומה בהולנד ונקראת ליונדל-באזל אינדסטריז. החברה נהפכה לחברת הכימיקלים השלישית בגודלה בעולם. היא מחזיקה בתי זיקוק בצפון אמריקה ומפעלים לייצור דלק ופולימרים מתקדמים, ונחשבת לספקית מובילה של התעשיות הפטרוכימיות.
במשך השנים פיתח בלווטניק תחום נוסף בפעילותו העסקית - התקשורת. אנשיו טוענים כי מדובר בסך הכל בעוד ענף שבו הצליח איש העסקים, ומתעלמים מהערך המוסף של העיסוק בתחום, שאינו ניתן למדידה בכסף.
באמצעות אקסס מחזיק בלווטניק בנתח של כ-2% בענקית המוסיקה וורנר מיוזיק. שם, בשונה מכפי שהוא נוהג במרבית עסקיו, הוא מעורב באופן אישי בניהול, ואף שימש חבר פעיל בדירקטוריון במשך ארבע שנים - עד ינואר 2008. עם פרישתו סיפר בלווטניק בהודעה לעיתונות עד כמה נהנה לעבוד עם עמיתיו לדירקטוריון. אחד מהם הוא אדגר ברונפמן ג'וניור, יו"ר החברה ומבעלי השליטה בה, ויורש האימפריה של משפחת ברונפמן - בעלת הקשרים הענפים בממשל האמריקאי ובישראל.
בנוסף לעסקים אלה, מאז 2004 מחזיקה חברת האחזקות אקסס של בלווטניק בחברת המדיה הרוסית אמדיה. החברה נחשבת ליצרנית התוכן הטלוויזיוני האיכותי המובילה ברוסיה ובאוקראינה, ומייצרת יותר מ-700 שעות תוכן המשודרות מדי שנה במדינות אלה. בבעלותה אולפני טלוויזיה מהגדולים ברוסיה. בלווטניק הוא גם הבעלים של רשת הטלוויזיה הרוסית CTC.
סגנון הניהול של בלווטניק נחשב אמריקאי מאוד. הוא נוהג לקחת את המנהלים הטובים ביותר בכל תחום, ולהעניק להם שכר גבוה מאד ביחס לשוק. העובדה שהחברות שלו הן פרטיות ולא ציבוריות מקלה עליו בכך. רוב המנהלים שלו הם יוצאי חברות מתחרות, ש"נחטפו" על ידי ציידי ראשים. הוא עצמו אינו פעיל ברמה הניהולית השוטפת, אלא רק ברמה האסטרטגית.
מנער את שוק התקשורת הבריטי
לפני כחמש שנים נכנס בלווטניק לשוק התקשורת בבריטניה, ומאז הצליח לנער אותו כמה פעמים. בשלב הראשון רכש את ספקית התוכן הבריטית TopUpTV, המתמחה בבניית חבילות של ערוצים מסחריים בשידור לווייני, ומתחרה בענקיות כמו SKY TV. בלווטניק רכש את השליטה בחברה עוד לפני שהחלה את פעילותה, כשסימני שאלה ריחפו מעל פוטנציאל ההצלחה שלה בשוק שהרגלי הצפייה בו מבוססים כבר.
ההימור התברר כמוצלח: החברה פנתה לאלה שאינם יכולים להרשות לעצמם תשלום גבוה יחסית בעבור חבילות ערוצים, והחלה למכור להם ערוצים בודדים, בנוסף לערוצי החינם הציבוריים - וכך יצרה חבילות תוכן חדשות. בין הערוצים שהחברה היא הזכיינית הבלעדית שלהם ניתן למצוא את יורוספורט, דיסקוורי, ערוץ האוכל, קרטון נטוורק וערוץ העסקים בלומברג.
בשנה שעברה רכשה חברת האחזקות אקסס גם את חברת Premium TV הבריטית - ספקית שידורי טלוויזיה באינטרנט המתמחה בערוצי ספורט. החברה מפעילה 150 אתרים, ונחשבת לספקית השידורים החיים על גבי האינטרנט הגדולה ביותר באירופה. בנוסף, יש לה חוזים אסטרטגיים עם וירג'ין מדיה לפיתוח פלטפורמה משותפת לשידורי כדורגל בריטי בעולם.
עד לפני כמה שנים היתה החברה בבעלות תאגיד וירג'ין וצברה חובות שאיימו על קיומה. איש לא דמיין שהיא תימכר תמורת 50 מיליון דולר - הסכום ששילם בעבורה בלווטניק. אלא שכמו בעסקה הראשונה שלו בתחום המדיה בבריטניה, גם במקרה זה זיהה בלווטניק את הפוטנציאל הגלום בהיותו המתחרה השני או השלישי בגודלו בשוק, ורכש חברה שעברה מהפך והחלה לצמוח זמן קצר לפני רכישתה.
השנה מיזגה אקסס את פעילותה של Premium TV לתוך חברת Preform הבריטית, שאותה רכשה. החברה החדשה מתמחה בייצור פלטפורמת אינטרנט הפועלות ביותר מ-200 מועדוני ספורט בעולם - בהם מועדוני קריקט באוסטרליה, גולף וטניס בארה"ב וכדורגל בבריטניה. לחברה, שבסיסה בלונדון, נציגויות באיטליה ובסינגפור.
בלווטניק נכנס גם לעסקי התוכן הסלולרי, כשרכש בשנה שעברה נתח מאקיסיון (Acision), אחת החברות המובילות בעולם בתחום המסרונים ברשתות הסלולריות. אקיסיון מספקת שירותים ל-22 ספקים בעולם, ושירותיה מגיעים לכמיליארד משתמשי קצה. ההערכות הן כי החברה שולטת ביותר מ-50% מהשוק העולמי.
שכן של משפחת המלוכה בבריטניה
למרות עסקיו חובקי העולם, מה שהקנה לבלווטניק את הפרסום הגדול ביותר הוא דווקא מקום מגוריו. בלווטניק, המחלק את זמנו בין ניו יורק, לונדון ומוסקווה, מתנייד במטוס פרטי - אך נזקק לבסיס שבו יוכל לנהל את עסקיו בנוחות ולשהות עם אשתו וילדיו. כמו רבים מאנשי העסקים הבינלאומיים הוא בחר בלונדון לצורך הקמת המטה העסקי הבינלאומי שלו.
המונח "עבודה מהבית" קיבל פרשנות מיוחדת במקרה של בלווטניק, כשב-2005 רכש אחוזה בכתובת היוקרתית ביותר בלונדון: קנסינגטון פאלאס גרדנס. בכתובת הזו, דלת מול דלת עם אחד הארמונות של משפחת המלוכה הבריטית (שבו התגוררה בעבר הנסיכה דיאנה), יכולים להתהדר רק מעט מעשירי העולם - בעיקר משום שברחוב רחב הידיים יש רק כמה עשרות בתים.
עם השכנים הידועים יותר של בלווטניק נמנים התעשיין ההודי לאקשמי מיטאל, האיש העשיר בבריטניה ומעשירי העולם; איש העסקים הישראלי לשעבר יוסי חכמי; נציגים של משפחת המלוכה הסעודית; קרובי משפחה של הסולטן מברוניי; וכן שגרירות ישראל בבריטניה.
הסכום שבו נרכשה האחוזה לא פורסם, אך לפי הערכות מדובר ביותר מ-75 מיליון דולר. על רכישת הבית, שמספרו 15A, התמודדו מלבד בלווטניק גם השכן מיטאל והאוליגרך רומן אברמוביץ'. בלווטניק השאיר את כולם מאחור, והקים במקום בית הכולל 10 חדרי שינה, 9 חדרי אמבטיה, 4 חדרי אירוח ואגף משרתים - וגם את משרדיו. בשנים האחרונות הגיש בלווטניק כמה בקשות לקבלת אישור לחפור מרתף רחב ידיים מתחת לבית, לצורך הקמת חנייה תת-קרקעית, משרדים, בריכה ומתקני כושר. אדם שביקר באחוזה מתאר אותה כמאובזרת בסגנון עכשווי, שהוא המלה האחרונה בתחומי העיצוב והטכנולוגיה.
שמו של בלווטניק הצליח להסעיר גם את מדורי הנדל"ן בניו יורק, כשלפני כשנה רכש ב-50 מיליון דולר בית מגורים במנהטן מאדגר ברונפמן ג'וניור, שותפו לתאגיד וורנר מיוזיק. רבים סברו כי המחיר ששולם היה מופרז. ואולם אנשים שהכירו את ההיסטוריה הנדל"נית של בלווטניק בעיר לא התפלאו. שנה קודם לכן הוא ניסה לרכוש דירות בכמה מהבניינים היוקרתיים במנהטן, אך בשני מקרים לפחות, של בניינים שבהם נדרשה הסכמה של הדיירים לעסקה, הצעתו נדחתה.
בסוף 2006, לאחר מסעות שכנוע שערכו אנשיו של בלווטניק עם השכנים באחד הבניינים, הצליח המיליארדר לרכוש דירה בשדרה החמישית במנהטן. מדובר בדירה בת 14 חדרים, שנרכשה במחיר מציאה של 27.7 מיליון דולר. באותו בניין מחזיק גם מתיו ברונפמן, מבעלי בנק דיסקונט, דירה צנועה יותר, שנרכשה ב-17.5 מיליון דולר. כשביקש בלווטניק לרכוש דירה סמוכה באותו בניין, כדי לאחד אותה עם הדירה הקיימת, סירבו הדיירים לבקשתו - והוא נאלץ לחפש לעצמו כתובת חדשה.
נכס ידוע נוסף שבבעלות בלווטניק במנהטן הוא בניין בסגנון הרנסנס האיטלקי ברחוב 63, שבו שכנו בעבר המוזיאון לטבע והאקדמיה למדעים של ניו יורק. את הבניין הזה הוא רכש ב-2004 תמורת 32 מיליון דולר.
בתרומות כמו בעסקים
עם הצלחתו העסקית החל בלווטניק להעביר סכומים ניכרים מהונו לתרומות ולצדקה בארה"ב, בבריטניה, ברוסיה, ומאוחר יותר גם בישראל. המכנה המשותף של תרומותיו הוא תמיכה במוסדות אקדמיים שבהם למד, כמו אוניברסיטת קולומביה ובית הספר למינהל עסקים באוניברסיטת הרווארד. בלווטניק גם יושב בחבר המנהלים של בית הספר בהרווארד ושל אוניברסיטת קיימברידג' היוקרתית בבריטניה.
לפני כחודש הודיעה אוניברסיטת תל אביב על קבלת תרומה בסך 5 מיליון דולר מבלווטניק לצורך הקמת בית ספר למדעי המחשב ותוכנית מלגות למצטיינים. בית הספר ייקרא על שם הקרן המשפחתית שהקים בלווטניק.
הקשר עם אוניברסיטת תל אביב נוצר באוניברסיטת קולומביה, שם כיהן נשיא אוניברסיטת תל אביב כיום פרופ' צבי גליל, כדקאן בית הספר להנדסה ומידע יישומי. השניים שמרו על קשר גם לאחר שגליל שב לישראל. גליל העדיף שלא להתייחס להיכרותו עם בלווטניק, והסכים רק לציין שמדובר באדם מיוחד ונדיב. "הוא החליט לתת תרומה לנושא שחשוב לו באופן אישי, ולאחר שהדברים הוצגו בפניו עברו 15 דקות עד שהחליט על הסכום. ראיתי שם חשיבה של איש עסקים שיודע לחתוך מהר", אמר גליל.
התרומה לאוניברסיטת תל אביב אינה הראשונה שהרים בישראל. לפני כשנתיים החל בלווטניק לתרום 120 מלגות לחיילים מצטיינים באמצעות האגודה למען החייל. טקס הענקת המלגות נערך בבית הנשיא ביום העצמאות. בנוסף, תורם בלווטניק כבר כמה שנים לפרויקט המוסיקה קשת איילון שבקיבוץ איילון בגליל המערבי. באמצעות אחד מארגוני הצדקה, הוא תורם גם סכומים גדולים לרכישת סלי מזון למשפחות מעוטות יכולת לפני החגים.
בלווטניק תורם גם לפי תחביביו האישיים. כחובב מוסיקה קלאסית ובלט רוסי הוא שותף במימון פרויקטים שבהם לומדים מוסיקאים צעירים מרוסיה במוסדות מובילים בארה"ב. בין השאר הוא חבר במסדר האבירים הלבנים, שבו אנשי עסקים מרוסיה מקדמים תרבות רוסית בארה"ב, ותומך מבחינה כספית גם בבלט קירוב.
החיבה שלו לאמנות באה לידי ביטוי כספי בחסות שהוא מעניק למוזיאון טייט (Tate) בלונדון. בלווטניק נראה עם אשתו בפתיחות של תערוכות חשובות, בין השאר בפתיחת תערוכה של אמנים מרוסיה, שנערכה באחת מהגלריות הנחשבות בעיר. בניגוד לאוליגרכים רוסים שנכחו בתערוכה, הוא לא רכש יצירות.
באחרונה מימן בלווטניק לאחד מקרובי משפחתו הפקה של אלבום בכורה. מדובר בלהקת רוק יהודית-רוסית הפועלת בניו יורק, וצוברת אהדה בקרב קהילת המהגרים הרוסים בארה"ב. בשנים האחרונות עוסק בלווטניק גם במימון יוזמות לשימור המורשת היהודית. הוא תורם למכון להיסטוריה יהודית בניו יורק וחבר בדירקטוריון שלו. כמו כן הוא פעיל במרכז לתרבות יהודית שברחוב 92 במנהטן.
גם בבריטניה וברוסיה פעיל בלווטניק בארגונים של הקהילה היהודית, ונחשב לתורם מרכזי. "בלווטניק לא תורם כדי להשפיע על קבלת ההחלטות", מדגיש איש יחסי הציבור שלו, שהפנה אותנו לרשימת התרומות הארוכה. "הוא תורם כי זה חשוב לו. הוא לא צריך את זה כדי להיכנס לרחוב דאונינג 10 או לבית הנשיא. את טוני בלייר ואת שמעון פרס הוא מכיר, גם ללא קשר לכך".
התקדמות במגעים למכירת "מעריב": נמרודי ובלווטניק חתמו על הסכם בלעדיות
>> משפחת נמרודי, בעלת השליטה בקבוצת מעריב, חתמה אתמול על הסכם בלעדיות (No Shop) עם המיליארדר ואיש העסקים לאונרד (לן) בלווטניק. ההסכם, התקף ל-30 יום, אוסר על המשפחה לנהל מגעים או משא ומתן על מכירת "מעריב" עם כל גורם מלבד בלווטניק, לרבות איל ההימורים האמריקאי שלדון אדלסון. זוהי ככל הנראה הפעם הראשונה בסדרת המגעים למכירת "מעריב" שבה נחתם הסכם כזה.
בלווטניק, בעל השליטה בתאגיד האמריקאי הפרטי אקסס אינדסטריז, מתכוון להרחיב את אחזקותיו בשוק התקשורת הישראלי. לפני כחודשיים נכנס לראשונה לשוק זה, כשרכש מאיש העסקים אביב גלעדי 20% ממניות RGE - חברה שבין אחזקותיה ערוץ הספורט, ערוץ 8, ערוץ הילדים וערוץ לוגי. לפני כחודש החל בלווטניק לבדוק את האפשרות לרכישת "מעריב" לפי שווי חברה של 90 מיליון דולר ממשפחת נמרודי ומאיש העסקים ולדימיר גוסינסקי, המחזיק ב-27% ממניות העיתון.
התאגיד שבבעלות בלווטניק מחזיק בין השאר במניות תאגיד המדיה האמריקאי וורנר מיוזיק וכן בחברות תקשורת בבריטניה וברוסיה, אך אם ירכוש את "מעריב" יהיה זה העיתון המודפס הראשון שבבעלותו. אנשיו של בלווטניק שמעו על האפשרות לרכוש את העיתון בתיווכו של עו"ד צבי חפץ, נציגו ושותפו לשעבר של גוסינסקי ב"מעריב" ושגריר ישראל בלונדון עד לפני כשנה.
חפץ, שהכיר את בלווטניק בעת שליחותו בבריטניה, שמר עמו על קשר גם לאחר סיום תפקיד וניסה לעניין את המיליארדר ברכישת העיתון - שעליו לא שמע בלווטניק מימיו. בלווטניק, כך לפי גורמים ששוחחו עמו בעניין זה באחרונה, לא גילה בתחילה עניין רב ב"מעריב". "אין לו שום ענין מיוחד בעיתונות", אמר אחד מדובריו בשיחה עם MarkerWeek. "הוא רואה ב'מעריב' הזדמנות עסקית טהורה, ולא מרכזית בתמהיל העסקים האחרים שיש לו".
בשנה האחרונה ניטש סכסוך קשה בין גוסינסקי לבעלי המניות העיקריים ב"מעריב", יעקב ועופר נמרודי, על רקע התוצאות העסקיות הלא מוצלחות של החברה. גוסינסקי נכנס להשקעה ב"מעריב" ב-98' לפי שווי של כ-120 מיליון דולר - אך שווי זה נשחק בכ-30% בעשור האחרון. גוסינסקי הביע את רצונו למכור את חלקו בחברה, כפי שעשה נמרודי הבן (שבהמשך חזר בו).
הסבירות למכירת העיתון עלתה עם כניסתו של אדלסון לשוק התקשורת בישראל והתעניינותו ברכישת "מעריב" לצורך הפיכתו לחינמון. בין אדלסון לנמרודי התנהלו מגעים ממושכים, אך הם התפוצצו על רקע מחלוקת סביב שוויו של העיתון.
במקביל, הסכסוך בין נמרודי לגוסינסקי הועבר להליך בוררות, אך באחרונה הופסק ההליך עקב טענות שהעלה נמרודי נגד הבורר, נשיא בית המשפט העליון לשעבר מאיר שמגר.
לפני כחודשיים חשף TheMarker כי בחודשים האחרונים פנה חפץ לגוסינסקי ולנמרודי מטעם בלווטניק לשם רכישת מלוא אחזקותיהם בחברה. חפץ, ששמר על קשרי ידידות עם שני הצדדים, נחשב מי שמסוגל להחזיר אותם לשולחן הדיונים, דבר שנראה אז בלתי אפשרי.
עם זאת, כפי שקרה עם אדלסון, גם במקרה של בלווטניק עלו המגעים על שרטון עקב מחלוקת סביב שווי העיתון. נמרודי הציב את השווי על כ-120 מיליון דולר כתנאי להתקדמות במשא ומתן. בלווטניק ואנשיו סירבו לדרישה זו וניתקו מגע.
בשבועיים האחרונים שבו הצדדים לשולחן המשא ומתן בדיסקרטיות. במגעים ביניהם הציע בלווטניק שווי חברה של 90 מיליון דולר. בשבוע שעבר התלווה חפץ לנציגו של בלווטניק שביקר במשרדי "מעריב" ושמע סקירה על מצבו הכספי של העיתון.
גיא לשם ואופיר בר-זהר
פרינס קפץ להגיד מזל טוב
>> בשנה שעברה רכש בלווטניק ב-215 מיליון יורו את בית המלון גרנד הוטל דה קאפ פרה שבריביירה הצרפתית, בין ניס לאנטיב. בית המלון, שבו נהגו להשתכן ווינסטון צ'רצ'יל, פאבלו פיקאסו וצ'רלי צ'פלין, נחשב אחד היפים בעולם. הוא נרכש על ידי בלווטניק זמן קצר לאחר שרומן אברמוביץ' רכש לעצמו נכס דומה בקרבת מקום.
בלווטניק כבר הספיק ליהנות מבית המלון היוקרתי: זמן לא רב לאחר הרכישה, לרגל יום הולדתו ה-50, הזמין 500 אורחים מכל רחבי העולם להתארח בו. החגיגה נמשכה שלושה ימים, ובתוכנית האמנותית נכללו הזמר פרינס וכוכבי אופרה מרוסיה.
כמה משיאי פסטיבל יום ההולדת נרשמו בתחום הספורט: במהלך שלושת הימים נערכו בין המוזמנים טורנירים בטניס ובטניס שולחן. בלווטניק הצליח להגיע לגמר בשני התחומים. הוא ניצח בטורניר טניס השולחן, אך לא הצליח לזכות בתואר כפול כשהפסיד בטניס לעו"ד צבי חפץ, לשעבר שגריר ישראל בבריטניה.
ברשימת המוזמנים היו חברים אישיים של בלווטניק מארה"ב ומאירופה, ורק שני ישראלים מלבד חפץ. את אחד מהם - נשיא אוניברסיטת תל אביב, צבי גליל - הכיר בלווטניק כשגליל כיהן כדקאן בית הספר להנדסה ומדע יישומי באוניברסיטת קולומביה, שבלווטניק היה אחד מבוגריו, ובהמשך גם מתורמיו.
בין שאר המוזמנים אפשר היה למצוא בכירים בקהילה היהודית בלונדון, שותפים עסקיים מארה"ב ואנשי אקדמיה מכל העולם. פוליטיקאים לא היו בין החוגגים, אבל בלווטניק הזמין למקום שחקנים, שהתחפשו לדמויות כמו ג'ורג' בוש, מרגרט תאצ'ר וטוני בלייר - אולי כדי להבהיר לקהל מה המארח חושב על פוליטיקאים. השחקנים התהלכו בין קהל המוזמנים ולחצו את ידיהם.
לאונרד בלווטניק - המיליארדר התורן שרוצה את "מעריב"
גיא לשם
31.7.2008 / 8:19