בימ"ש: לתקן הליכי ערעור בהסמכת רופאים

לאחר שהשיגו רישיון לעסוק ברפואה הרופאים הצעירים פונים בדרך כלל להתמחות של כמה שנים. כדי ליהפך למומחים בתחום מסוים עליהם לעמוד בהצלחה, בין השאר, בשני מבחנים. ציון עובר במבחן הראשון, המכונה שלב א', הוא 65. במקצוע רפואת ילדים הבחינה נערכת אחת לשנה והיא מורכבת מ-160 שאלות רב-ברירתיות. מי שקיבל ציון של 55-64 זכאי לערער על התוצאה.



לפי ועדת הבחינות, הערעור נערך מבלי שיש לנבחן זכות עיון מקדים בשאלות ובתשובות שבהן שגה. שלושה רופאי ילדים, באמצעות עורכי הדין אילן בומבך ויריב רונן, טענו כי הדרישה לנימוק מהיר של שגיאות במשך ארבע השעות המוקצבות לערעור היא בעייתית, חרף האפשרות להביא חומר עזר. מנגד, ההסתדרות הרפואית טענה כי היא צריכה לשמור על מאגר שאלות לצורך שימוש חוזר בחלק מהשאלות בעתיד.



השופטת שרה ברוש הבהירה: "על כל סטודנט לגבש את עמדתו, לנסחה ולהסבירה באופן מפורט ומושכל. תהליך זה דורש השקעת זמן ומחשבה ניכרים". לשיטתה, כשנבחן רואה בראשונה במועד הערעור את השאלות ועליו לבחור מתוכן את השאלות שעליו הוא מערער, עשוי הדבר לגרום ללחץ מיותר ולכישלון ההליך. מבחינתה, הדבר מקבל משנה תוקף כשמדובר בבחינה הנערכת אחת לשנה ועלולה לפגוע בקידום המקצועי.



"הליך הערעור אינו סביר, הוא פוגם בזכותם של העותרים להליך הוגן וראוי", סיכמה ברוש. לכן פסקה כי על הסתדרות הרפואית לאשר לנבחנים לעיין במשרדיה בשאלות שבהן שגו בצירוף התשובות הנכונות במועד נפרד וקודם למועד הערעור. "הנבחנים יוכלו לרשום לעצמם הערות, אך לא יורשו לצלם את החומר או להעתיקו. ההסתדרות הרפואית תוכל לפקח על התרשומות שערכו הנבחנים, באמצעות עיכוב התרשומות לבדיקה או באמצעות צילום העתק של התרשומות".



לדבריה, "האינטרס של שמירה על מאגר השאלות לשם שימוש חוזר בעתיד, חשוב ככל שיהיה, אינו יכול להצדיק פגיעה בזכותם של הנבחנים"(עת"מ 2289/07).