רווק תל-אביבי בן 38, שכבר שבע שנים אוטוטו מסיים את התואר השני ולפני שנה ביטל חתונה ברגע האחרון, מחפש שידוך. מי שמעוניינת, כדאי שתדע שהוא בוגר י"ג כטכנאי אלקטרוניקה ומחשבים - וזאת רק מאחר שבהיותו ילד הוא התלהב מהמטוסים שעמדו בחצר בית הספר הטכני הולץ שליד חולון, ושעל החלום להיות מהנדס הוא ויתר מכיוון שהבין ש"מהנדס דגול לא ייצא ממני". במקום זאת, הוא הלך ללמוד תקשורת המונים, "מכיוון שבאותו זמן היה הבאז הגדול של התחלת ערוץ 2".
עוד נכס שהרווק המדובר מביא אתו הוא שאין שום סיכוי שתתפסו אותו מתפרנס בתור רופא, מרצה באוניברסיטה או עובד בבנק ישראל. אלה הם שלושה מקומות שבהם הפופולריות שלו נמוכה במיוחד.
אי-אפשר להאשים את אלי כהן, הממונה על השכר באוצר, בכך שאין לו הומור עצמי. כהן יהיה הראשון שיספר כיצד הקריירה שלו הובילה אותו להיות העורך הראשון של מגזין "להיות משפחה" - תחום שבעליל אין לו כל מושג בו. "הקריירה שלי לקחה אותי להרבה מקומות שאני לא מבין בהם, ונאלצתי ללמוד תוך כדי תנועה", הוא צוחק כשהוא מפרט על רגל אחת את הקריירה המפתיעה עד מאוד שלו: חבר מרכז הליכוד ועוזר אישי של ראש הממשלה דאז בנימין נתניהו, מנכ"ל של חברת אינטרנט קטנה בשיא בועת ההיי-טק, דובר התאחדות הקבלנים, מנכ"ל משרד התיירות, ובשנתיים האחרונות - הממונה על השכר במשרד האוצר.
עכשיו, בתום שנתיים סוערות ושנויות מאוד במחלוקת, הוא פורש ממשרת הממונה על השכר, ומשאיר אחריו שובל של מאבקים סוערים עם המרצים באוניברסיטאות, המורים העל יסודיים, הרופאים במסגרת בוררות הרופאים, וכמובן - בכירי בנק ישראל לדורותיהם.
"יש לי ניסיון כמו של קוביה הונגרית", מגדיר כהן את הקריירה הזריזה עד מאוד שלו. "זה היתרון הכי גדול שלי: אין הרבה פקידים שראו כמוני את המערכת מכל היבטיה. כלומר, הם לא היו גם פקידים שצריכים לבצע מדיניות תוך הגנה על האינטרס הציבורי, גם מנכ"לים של משרד ממשלתי, שצריכים לראות את האינטרס הציבורי אבל גם את האינטרס של השר, וגם עוזרי שרים, שהדבר היחיד שצריך להדריך אותם הוא האינטרס הפוליטי של השר. הניסיון הזה נותן פרספקטיווה אחרת על האופן שבו דברים מתנהלים בממשלה, וסייע מאוד בעבודה שלי כממונה על השכר".
איפה זה בא לידי ביטוי?
"למשל בהתנהלות מול רן ארז, יו"ר ארגון המורים העל יסודיים, בזמן השביתה הארוכה של התיכונים. היענות לדרישות של ארז היתה פוגעת בהסכמות שהושגו כבר לגבי הרפורמה 'אופק חדש' עם הסתדרות המורים בבתי הספר היסודיים. ההסכמות הללו התקבלו בגיבוי של יו"ר ההסתדרות, עופר עיני, ולאחר שכבר היה לנו הסכם עם עיני גם על העלאת השכר במשק. לכן הרציונל שלי היה שאם ניענה לארז ונפגע ברפורמה - אנחנו ניצור תגובת שרשרת שתביא לפתיחת ההסכמות שהיו עם ההסתדרות על הסכם השכר במשק, ונידרדר עד לשביתה כללית במשק. אני לא בטוח שפקיד רגיל היה מסוגל להבין זאת. שר האוצר וראש הממשלה הבינו את זה בשנייה. לעומת זאת, לגורמים המקצועיים במשרד האוצר לקח חודש להבין זאת".
אתה אומר שהיתה לך אופוזיציה בתוך משרד האוצר?
"אני מתכוון לכך שאגף התקציבים לא ראה עין בעין אתנו בחודש הראשון לשביתה".
אז מה, המורים הכפישו אותך בחוץ והפקידים במשרד האוצר נלחמו בך בפנים?
"הממונה על השכר הוא סוג של בשר תותחים. בתור מנכ"ל משרד התיירות זה היה אחרת, עשיתי דברים וזכיתי על כך להערכה מקצועית מהשטח. באגף השכר, מה שלא תעשה - לעולם לא תזכה בהערכה. אתה נהפך לסוג של בשר תותחים, שנזרק לחזית למאבקים אבודים מתוך סבירות גבוהה שלא תחזור, ואם אתה חוזר - אז כבר ידאגו לטפל בך בבית. כל תוצאה שלא תביא, אחד הצדדים לא יהיה מרוצה. זאת ממש אמנות הבלתי אפשרי".
הכישלון הוא של האוניברסיטאות
אמנות הבלתי אפשרי הגיעה בתקופתו של כהן לשיא חדש. הוא היה אחד הממונים על השכר שחתם על המספר הגדול ביותר של הסכמי שכר, ואין ספק שהוא מחזיק בשיא שביתות: השביתה הארוכה אי פעם של התיכונים והשביתה הארוכה אי פעם של האוניברסיטאות. שני סכסוכי השכר הארוכים והקשים האלה פגעו במוניטין של כהן. הן המרצים והן המורים הפכו אותו לכתובת אישית להתקפותיהם, וגם בתוך משרד האוצר היו מי שטענו כי הטיפול במשברים לא היה מיטבי. מנגד, כהן גם קנה כך לעצמו שם של ממונה על שכר שאינו מתפשר על עקרונותיו גם במחיר של שביתות ארוכות.
המוניטין האלה, של מי שאינו מתפשר על העקרונות, הגיעו לשיאם במשבר חריגות השכר עם בנק ישראל. המשבר נולד אמנם עוד אצל קודמיו של כהן בתפקיד, אבל בתקופתו נחתם הסדר הפשרה עם בנק ישראל. ההסדר נחתם מעל ראשו, ישירות על-ידי שר האוצר רוני בר-און בגיבוי ראש הממשלה אהוד אולמרט, לאחר שכהן סירב לחתום עליו. העובדה שראש הממשלה ושר האוצר עקפו את כהן במגעי הפשרה עם בנק ישראל יצרה עוד סדק במוניטין המקצועיים שלו - אבל מנגד גם חיזקה את תדמיתו הציבורית חסרת הפשרות.
לאחר אירועי בנק ישראל, הפרישה של כהן מתפקידו כבר היתה רק שאלה של זמן. ברור היה גם שבשלב מסוים כהן - שללא ספק נחשב אחד הממונים על השכר התוססים והבולטים שהיו במשרד - יעניק ראיון פרישה שבו ישחרר את חרצובות לשונו על המרצים, המורים, בנק ישראל והעובד הישראלי בכלל.
תקפו אותך בתוך משרד האוצר על שלושת חודשי השביתה של המרצים באוניברסיטאות, שהסתיימו בכך שנכנעת והסכמת לשלם למרצים תוספת שכר של 24.5%?
"דווקא על המרצים קיבלתי גיבוי בבית. צריך לזכור שכל ההחלטות בנושא השכר מתקבלות כיום בפורום מחליטים באוצר, בראשותו של מנכ"ל המשרד ובהשתתפות החשב הכללי וראש אגף תקציבים".
כלומר, הכישלון לא היה שלך לבד, אלא כל ראשי האוצר שותפים לו.
"אני לא רואה במו"מ עם המרצים כישלון. אם כבר, זהו כישלון של האוניברסיטאות. האוניברסיטאות צריכות להתמודד עם האיום של בריחת המוחות - והנה אנחנו מנהלים משא ומתן עם כל הגורמים הרלוונטיים, לרבות ועד העובדים של המרצים, ומה יוצא מזה? המרצים כעסו עלי כי קראתי להם ועד עובדים. האמת היא שדווקא ועדי העובדים הזוטרים של העובדים הפשוטים במשק הבינו כבר מזמן דברים שהמרצים פשוט אינם מבינים. כל הרעיון הזה שאחת לכמה שנים עושים שביתת ענק, מחזיקים את המדינה במקום כואב מאוד וסוחטים אותה כדי לקבל תוספת שכר - זה רעיון שפס מן העולם".
למה? למרצים זה הצליח מצוין. עובדה, שילמת להם 24.5%.
"לא נכון. הרי באותה מידה הייתי יכול לתת כל שנה כמה מאות מיליוני שקלים כתוספת שכר למועצה להשכלה גבוהה כדי שתוודא ששנת הלימודים תיפתח כסדרה, ובכך למנוע את השביתה. רק שזה בדיוק מה שיביא את האקדמיה להרס מוחלט. האוניברסיטאות הרי מתחרות כיום מול המכללות על ההוראה האקדמית, ושם הן רק מאבדות פוטנציאל של סטודנטים - במכללות הסטודנט יודע שהוא יוכל ללמוד בשקט, בלי איום שביתה. הפוטנציאל העיקרי של האוניברסיטאות הוא תחום המחקר שלהן, ושם יש די תקציבים לנהל מחקר אפקטיווי - רק שזה לא קורה. משהו רקוב בממלכת דנמרק, וזה לא קשור בכלל לתקציבים".
וזה הופך את הסכם השכר לכישלון של המרצים?
"כן, כי תוספת השכר של 24.5% שהם קיבלו היא בבחינת אקמול לחולה סרטן. זאת מנת המורפיום שהאוניברסיטאות קיבלו, שתיתן להם לנוח קצת. אבל האם זה ישפר את רמת המחקר? האם זה יתרום לקידום מעמד המחקר הישראלי בעולם? אמרתי בזמן המו"מ עם המרצים שתוספות שכר הן לא פתרון לגופים חולים ורקובים, חסרי מנהיגות, שצריכים לעבור שינוי ניהולי. תוספות שכר במקרה הזה הן רק כוסות רוח למת ותו לא.
"זה כלל שמוכיח את עצמו שוב ושוב. רק באחרונה ניהלתי מו"מ עם עובדי רשות המסים, לאחר שוועדת סווארי המליצה לבטל למעשה את הרשות, שנוצרה ממיזוג אגפי המסים השונים - מס הכנסה ומכס ומע"מ. כאשר הוחלט על איחוד האגפים לפני ארבע שנים העובדים דרשו תוספת שכר על כך, וכאשר הוחלט עתה לפצל חזרה את רשות המסים העובדים שוב דרשו תוספת שכר בגין הפיצול.
"כל זה קרה כשעוד לא היה מנהל קבוע לרשות המסים, וכשהתחלנו לדבר אתם התברר מיד שהבעיה כלל אינה בשכר כי אם במשבר מנהיגות. העובדים לא ידעו מי יהיה המנהל שלהם, הם ראו איך כל ראשי המערכת מיהרו לנטוש את הספינה ולעזוב את רשות המסים, וראו גם כמה קשה לגייס כוח אדם מקצועי איכותי חדש לרשות. אז האם תוספת שכר בגין הפיצול תפתור את כל הבעיות הללו? בוודאי שלא. במקום שבו אין מנהיגות, שם העובדים מבקשים מפלט בתוספות שכר".
אז אין הבדל בין ועד עובדי מס הכנסה לבין ארגון הסגל של המרצים באוניברסיטאות?
"נהפוך הוא. יו"ר ההסתדרות הכללית, עופר עיני, מדבר אתנו כיום על רפורמה במבנה ההעסקה, הסתדרות המורים חותמת אתנו על הסכם של רפורמה, ואפילו ארגון המורים העל יסודיים מבין שזה הכיוון. כולם מבינים שצריך לעשות שינוי, והיחידים שעדיין לא הפנימו זאת הם המרצים. מבחינתם, המערכת יכולה להמשיך ולהתנהל כסדרה, אף שיש מן בעיה זוטרה כזו ששמה בריחת המוחות שצריך לטפל בה".
הם ביקשו תוספת תקציבים כדי להילחם בבריחת המוחות, ועל זה הרי המאבק עם האוצר.
"נכון שההשכלה הגבוהה עברה קיצוץ. אבל כולם במדינה עברו קיצוץ, וכולם התאימו עצמם לכך. בכלל, צריך להבין שמה שהיה בכלכלה הישראלית לפני 15 שנה לא יחזור יותר. ב-1994 אפשר היה לחתום על הסכמי שכר על פתקאות. כיום זה ברור שאנחנו פועלים תחת התקנים של ה-OECD, ותחת עינן הבוחנת של חברות דירוג האשראי הבינלאומיות, וברור שתוספות שכר הן קריטיות לקביעת התדמית של ישראל בעולם. לכן שר האוצר וראש הממשלה לא יכולים להיכנע כיום ללחצים להעלאות שכר, ממש כשם שהם לא יכולים להגדיל את הגירעון בתקציב".
כוחנות הכרחית
בנק ישראל, בוררות הרופאים, המרצים באוניברסיטאות. האם האליטות בישראל חושבות שהכל מגיע להן?
"אין ספק שהאליטות מעורות באלפיון העליון במשק, ואין ספק גם שהן באות במגע עם מקבלי ההחלטות ברמה הגבוהה ביותר. האם זה אומר שמה שמעניין אותן זה רק ליטרת הבשר שלהן? מאוד יכול להיות, ותעיד העובדה שהם הכי פחות פתוחים לשינויים ולוויתורים".
הרופאים ויתרו על זכותם לשבות, ועברו אתכם למנגנון של בוררות חובה.
"נכון, וזה באמת ויתור ענק מצדם, ומנגד גם המדינה ויתרה על זכותה לקבוע את שכרם. שני הצדדים עשו כאן מהלך אדיר, והשאלה אם נחזור על המהלך הזה גם להבא תלויה מאוד בתוצאות הבוררות שמתנהלת עכשיו. זאת השאלה - האם תוצאת הבוררות תהיה סבירה, או שהבוררות תמליץ על העלאות שכר לרופאים שיביאו להתמוטטות של קופת חולים כללית, המעסיק השני בגודלו של רופאים אחרי המדינה. עדיין לא ברור לי איך תסתיים הבוררות, אבל המסקנה שלי כבר ברורה: יכולת השליטה על השכר צריכה להישאר בבית".
אז משרד האוצר הכוחני לא מוכן לוותר על שליטתו בשכר.
"זאת לא סתם כוחנות. צריך לזכור שמרכיב השכר הוא יותר משליש מהתקציב - 90 מיליארד שקל בשנה. זה גם הסעיף התקציבי היחיד שהוא קשיח לחלוטין, ויכול רק לעלות. כל תוספת שכר שניתנת כיום היא לעולמי עד, אי-אפשר מעשית לבטל אותה. זאת גם האחריות העצומה של הממונה על השכר, שצריך לזכור כי כל הסכם שכר שהוא חותם כיום ישפיע על התקציב עוד עשרות שנים".
ועדיין, משרד האוצר הוא כוחני.
"משרד האוצר חזק לא רק בגלל השליטה על התקציבים, אלא מכיוון שיש לו מסורת והמשכיות. מנכ"ל משרד ממשלתי ממלא את האג'נדה של השר, מנכ"ל של משרד האוצר - וכל הפקידים שלו - אינם כפופים לדבר פרט לחוק. יש להם אחריות מתמשכת. למעשה, פקידי האוצר הם הסיוויל סרוונטס היחידים בממשלה, וזה מקור העוצמה שלהם - הרבה יותר מאשר השליטה התקציבית שלהם.
"לכן, כל הרוח הרעה הזו שצריך לפגוע ביכולת של משרד האוצר להתנהל כדי לשפר את כל העוולות של המגזר הציבורי, זאת טעות איומה - כי האוצר הוא המערכת היחידה שעובדת. זאת גם הסיבה שבגללה אני מתנגד נחרצות למועצה כלכלית-חברתית משותפת עם ההסתדרות והתאחדות התעשיינים".
למה? יש הרי שעת כושר עכשיו להקים מועצה כזו בגלל הרצון הטוב - גם של עופר עיני וגם של שרגא ברוש.
"לעופר עיני, כיו"ר ההסתדרות, יש אחריות לא רק על הכלכלה הישראלית אלא גם על תקציב המדינה. עיני מבין מסגרת תקציבית יותר טוב ממרבית שרי הממשלה".
אתה הנותן.
"ולכן חשוב מאוד להתייעץ אתו לפני כל תוכנית כלכלית - והראיה לכך היא שבפעם היחידה שלא התייעצו אתו, במקרה של מיסוי קרנות ההשתלמות, ראינו אך זה הסתיים. דה פקטו יש התייעצות שוטפת עם עיני, וטוב שכך, אבל אסור לחייב זאת בחוק. גם להסתדרות וגם לתעשיינים יש את האינטרס הסקטוריאלי שלהם. כיום יושבים שם אנשים שרואים גם את האינטרס הלאומי, אבל זה עניין פרסונלי גרידא. מה יקרה מחר אם יבוא יו"ר הסתדרות אחר, שיראה רק את האינטרס הסקטוריאלי שלו? התוצאה תהיה שנקבל כאוס בתחום קבלת ההחלטות הכלכליות, וזאת כאשר התחום הזה הוא היחיד שעוד עובד בממשלה כמו שצריך".
המערכת לא כל כך מושחתת
מה דעתך על העובד ישראלי? האם הוא בטלן שחושב שמגיע לו הכל?
"ממש לא, וגם לא נכון להציג את העובד במגזר הציבורי כשמן שנסחב על גב הרזה. יש המון עובדים מסורים ואחראים".
עכשיו אתה מדבר כמו פוליטיקאי.
"למה את מצפה מעובד במגזר הציבורי, שמגיע בשמונה בבוקר, עושה את עבודתו נאמנה, ומשתכר 7,000 שקל ברוטו - אחרי 20 שנות ניסיון ועם תואר אקדמי? מה את רוצה, שהוא יישאר עד 12 בלילה, ויתן תפוקה כמו עובד היי-טק? כל זמן שאין שינוי במבנה ההעסקה, לא נוכל לדרוש מהעובד הזה יותר".
אז למה אין שינוי במבנה ההעסקה?
"נניח שנדבר מחר על מעבר לחוזים אישיים, ולשכר דיפרנציאלי שתלוי בביצועי העובד - זה יחייב פתיחה של הסכמי השכר במגזר הציבורי בעלות של מיליארדים. אני הערכתי שמדובר בעלות של 5 מיליארד שקל בשנה".
זה לא שווה את זה, אם בתמורה נקבל ממשלה יעילה וטובה?
"זה אולי שווה את זה, והפעם יש לנו גם פרטנר שניתן להוציא את זה לפועל אתו - עופר עיני מוכן לדבר על רפורמה במבנה ההעסקה במגזר הציבורי, והוא מציע להעתיק את מבנה העסקה החדש שנקבע במעצ, שמאפשר גמישות ניהולית תחת המטרייה של הסכם קיבוצי. רק שזאת שאלה של המקורות התקציביים שעומדים לרשותך. כשזה עמד על הפרק היתה השאלה לאן מפנים את הכסף, לרפורמה בחינוך או לרפורמה במגזר הציבורי, וההחלטה נפלה על רפורמת 'אופק חדש' בחינוך".
זאת היתה החלטה נכונה?
"לדעתי, כן. מה עוד, שאני לא קונה את הסיסמאות של 'נעשה מערך עובדים קטן וחכם' - זה לא עובד ככה. את חושבת שזה כל-כך קל לפטר עובדים? רוצה לבדוק את הניסיון של המנהלים במשרד האוצר בפיטורי עובדים - טכנית או מוסרית? הנה, כשהייתי עוזר של נתניהו בתפקידו כשר האוצר נקבעה לכל משרד בתוכנית ההתייעלות של 2002-2003 מכסת עובדים שצריך לפטר. גם האוצר חויב לפטר שלושה עובדים. בא אלי סמנכ"ל משאבי אנוש של המשרד, ואמר לי שבתור עוזר השר יבוא אלי בקרוב אחד המיועדים לפיטורים עם סיפור אישי כואב שלו, ושצריך לקבל החלטה אם מפטרים אותו - במיוחד כשהיה ברור כי האוצר צריך לשמש דוגמה לכל משרדי הממשלה. ואכן, כבר באותו יום אותו עובד התייצב אצלי והתחנן על משרתו, ואני אמרתי לו שהשר לא יכול להתערב לטובתו, ושאין ברירה - סמנכ"ל משאבי האנוש צריך לפטר אותו.
"מיד אחרי זה עזבתי את האוצר לתפקיד מנכ"ל משרד התיירות. שנתיים אחר כך חזרתי לאוצר בתפקיד הממונה על השכר, והפלא ופלא - האדם הראשון שפגשתי במגרש החנייה של המשרד היה אותו עובד, שאמור היה להיות מפוטר מזה שנתיים.
"היכולת של הרגולטור לבוא ולהגיד שצריך לפטר כך וכך עובדים היא מאוד מסובכת. אני מכיר את זה בתור מנכ"ל - תמיד תימצא הדרך לעקוף את מכסת הפיטורים שנקבעה. תמיד יש כמה עובדים שיוצאים לפרישה מוקדמת, וכמה שמקבלים הצעות במגזר הפרטי, ואחר כך לא עלינו יש כמה שחולים או נפטרים, ואיכשהו מצליחים למלא את המכסה מבלי לפטר ממש אף אחד.
"העובדה היא שתוכנית הקיצוצים של 2002-2003 גרמה רק לעזיבתו של כוח אדם איכותי. יש כיום משרדי ממשלה עם יותר מזכירות מאשר בעלי מקצוע. הבעיה היתה שמיד אחרי גל הפיטורים התחילה הצמיחה במשק, ואז כבר היה בלתי אפשרי לגייס כוח מקצועי לממשלה - כי הסקטור הפרטי שילם להם הרבה יותר".
אז מה עושים?
"מחפשים דרך לתת סמכויות לדרג הניהולי של משרדי הממשלה, יחד עם העברת האחריות אליהם על תוצאות ההחלטות שלהם. צריך לקבוע שמנהל במגזר הציבורי שיקבל החלטה תקציבית לא ראויה יועמד על כך לדין, ואפילו אפשר יהיה להדיח אותו על כך. צריך לתת למנהל אוניברסיטה לשלם משכורת של 100 אלף שקל בחודש למרצה שמחוזר על-ידי הרווארד - המספר הזה זה לא מבהיל אותי - אבל גם להביא לכך שחריגות שכר אצלו יעלו לו במשרתו".
ועד שזה יקרה נצטרך להסתפק בניהול גרוע ומושחת של המגזר הציבורי?
"בניגוד למה שחושבים - המערכת לא כל-כך מושחתת ולא כל-כך גרועה. בכלל, ברמת הביניים יש עובדים מצוינים במגזר הציבורי. בעיית האיכות קיימת לדעתי רק בדרגי הניהול. שם אנחנו נתקלים בתופעות לא רצויות".
בגלל הפוליטיזציה של מרכזי המפלגות?
"לדעתי יותר בגלל הפוליטיקה הפנים-ארגונית של ארגונים גדולים, ויכול להיות גם שזאת בעיה של היעדר חזון. אין כאן אף אחד שקורא 'אחרי'. הגדודים ערוכים ומוכנים, כולם מחכים, אבל אין מי שיגיד לאן צריך ללכת. אף אחד לא מתווה למשרדי הממשלה את הכיוון שלהם, נניח לעוד 20 שנה. זאת בעיה".
בעיית מנהיגות?
"בעיית משילות. מי אמור בעצם לנהל את המדינה. אם נבחרי הציבור אמורים לעשות זאת, אז כתוצאה מהדימוי הירוד שלהם הם איבדו מזמן את היכולת שלהם לנהל את המערכת השלטונית".
אתה היית חבר מרכז ליכוד ומנהיג צעירי הליכוד בתחילת דרכך. כך התחיל הקשר שלך לנתניהו, והזינוק בקריירה שלך.
"נכון, ואני לא גאה בכך. אני שמח שזה קרה לי, כי כיום אני יודע בוודאות שאני לא רוצה יותר להיות חלק מהמערכת הזאת. הייתי חלק ממערכת שהגיעה למקומות מאוד בעייתים. מבלי להכליל ולקבוע שכל הפוליטיקאים הם מושחתים, אין ספק שהמערכת הפוליטית בישראל עוברת תקופה מאוד לא טובה - תכליתית ותדמיתית".
אז אם לא פוליטיקה, לאן אתה רוצה ללכת עכשיו?
"לא ברור לי עדיין, אבל ברור לי שאני רוצה להשתלב במגזר הפרטי בתפקיד ניהולי".
אין לך מגבלות צינון?
"לא ממש, כי בתור הממנה על השכר הייתי מעורב רק בקביעת השכר במגזר הציבורי, ולא היתה לי נגיעה לסקטור הפרטי".
תרצה לחזור למגזר הציבורי?
"אם היית שואלת אותי לפני חצי שנה - הייתי אומר בוודאות שלא, כי בתפקיד הזה אוכלים המון קש. כיום אני גם יודע להעריך שבסקטור הפרטי אין שום שדבר שידמה לדברים שעשיתי בתור הממונה על השכר. כך שאולי בעוד כמה שנים אני ארצה לחזור".
אתה חושב שהצלחת בתפקיד?
"את זה ישפטו אחרים, אבל אני בהחלט מסופק מכך שהצלחתי לשמור על מסגרת התקציב, שהגברנו את אכיפת חריגות השכר, ושעשינו גם שינוי מבני בתוך אגף השכר. אבל אני מרוצה, ורואה כהצלחה הכי חשובה שלי את העובדה שהצלחנו להעביר את הרפורמה 'אופק חדש' בחינוך היסודי".
אתה יודע שלמרצים, לרופאים ובעיקר לעובדי בנק ישראל אין הרבה דברים טובים להגיד עליך. אתה מרגיש איש שנוא?
"לא. אני מאמין שמי שעושה את העבודה שלו בעקביות ובשקיפות ואינו נגרר לפן האישי - בסופו של דבר יזכה להערכה, גם מצד מי שהוא נקלע עמו למלחמות".
זה לא נכון כנראה לגבי בנק ישראל. הרי בסופו של דבר אולצת על-ידי ראש הממשלה לפרוש מניהול המגעים על חריגות השכר בבנק. הסכם החזר חריגות השכר לא נחתם על-ידך.
"בנק ישראל הוא דוגמה לגוף חזק מאוד, שבמשך שנים ארוכות פחדו להתמודד עם דברים לא תקינים שנעשו בו".
האם הוא המחשה לבזבוזי השכר בסקטור הציבורי, שעלולים להגיע עד כדי שחיתות ממש?
"הוא לא דוגמה לכלום. בנק ישראל הוא היוצא מן הכלל, שאינו מעיד על הכלל".
אתה שנוא במסדרונות הבנק?
"אם בנק ישראל שונא אותי, אני אחיה עם זה בשלום. אני לא שונא אותם, אבל חוסר האהבה שלהם כלפי לא ידיר שינה מעיני".
אלי כהן, הממונה על השכר באוצר, בראיון פרישה: "יש לי ניסיון כמו של קוביה הונגרית"
מירב ארלוזורוב
31.7.2008 / 17:13