אם תראו יותר שמלות מיני - זה סימן שהבורסה עומדת לעלות

כמה חבל שאנשי קרנות ההון סיכון לא מרימים את עיניהם מהמסכים מדי פעם ומסתכלים על אורך חצאיתה של אנג'לינה ג'ולי! למומחי כלכלה כדאי לשים לב שבחודשים שחלפו מאז שהכוכבת גילתה כי היא מצפה לתאומים ואימצה סגנון לבוש חדש - חצאיות עד הקרסול ומראה היפי דה-לוקס - ירד שוק המניות ירידה תלולה כמו קו המכפלת שלה. אבל זו לא רק ג'ולי. סגנון החצאיות המטאטאות את הרצפה השתלט על צעירי הוליווד, מג'סיקה סימפסון ועד לסטייליסטית רייצ'ל זואי. המראה שלהן מזכיר במידת מה את הפעם הקודמת שבה נרשם מתאם בין שפל כלכלי וקו מכפלת יורד: שנות ה-70.



אופנה היא תמיד ראי של החברה. וכך, הטרנד של בגדים חשופים מאוד ושקופים למדי היה מעין הקדמה נבואית למה שהבנק המרכזי האמריקאי גילה במערכת הפיננסית, שבעקבותיו באה צניחה כלכלית והתברר שהפריחה שקדמה היתה ללא כיסוי.



למעצבי האופנה יש כנראה חוש נבואי. קולקציות הקיץ הנוכחי - שהוצגו באוקטובר האחרון, לפני הירידות בשוק ההון - היו מלאות בחצאיות ארוכות. משאנל הקלאסית ועד לכריסטופר קיין הקולי, כל השמלות היו ארוכות ורפויות או עשויות כמה שכבות זו על גבי זו - אבל הן תמיד גירדו את הרצפה. עולם האופנה הפנה את גבו לראוותנות הילדותית בסגנון פאריס הילטון: שמלות קצרות וישרות, נצנצים ואין-סוף גוונים של ורוד.



למה בוול סטריט לא שמו לב לשינויים בעולם האופנה? הקורלציה בין אורך החצאית לבין שוקי ההון תמיד נראתה למעצבים כפנטסיה שרקחו היסטוריונים של עולם האופנה, אבל ההקבלה בין שני העולמות מדהימה. קו החצאית עלה מעלה מעלה לגבהים מסחררים בזמן הפריחה הכלכלית והחברתית של שנות ה-20 העליזות וחשף את רגלי הנשים לראשונה בהיסטוריה. ואז הגיעה תקופה של שפל כלכלי וחשיפת הגוף יצאה מהאופנה - למעט מחשופים עמוקים בגבן של השמלות הארוכות, שקו המכפלת שלהן צנח לשפל רגע לפני התרסקות הבורסה ב-1929. לדברי ההיסטוריון ג'יימס לייבר, שעקב אחר עלייתו ונפילתו של קו המותן כסמל לתסיסה חברתית במחקרו הנפלא "Costume: The Arts of Man", שפורסם ב-1963, מלחמות תמיד החזירו את הלבוש למצב של סטטוס קוו. ואכן, סופה של מלחמת העולם השנייה (וכניסתו של כריסטיאן דיור לעסק) החזירו את החצאיות ואת קו המותן לגובהם ה"נורמלי". אבל ברגע שהכלכלה התבססה בשנות ה-60, צצו להן שוב חצאיות המיני - ושוב הן יצאו מהאופנה עם הצרות הכלכליות של שנות ה-70. גרף אורך החצאיות המשיך להתאים את עצמו לכלכלות המערביות במשך 15 שנות הפריחה של הבורסה, שהשתקפו בשמלות קצרות ומתוקות.



אפשר כמובן להתייחס לאופנה הנוכחית כאל תוצאה של שיעמום ושל רצון לשנות. או, במקרה של ג'ולי ושחקניות אחרות כמו ג'סיקה אלבה וגוון סטפני, כאל לבוש אימהי שנועד להאריך את קו המיתאר המתעגל ולהסתיר קרסוליים נפוחים ורגליים משורגות ורידים. אבל ההסתכלות הפשטנית הזאת לא מסבירה למה החצאיות הארוכות משמשות גם צעירות צרפתיות, שתמיד לבשו רק בגדים קצרים וצרים. העובדה שמלתחת האימהות של ג'ולי המכילה שמלות גבוהות מותניים שמטאטאות את הרצפה היא מבית ז'ראר דארל, חברת הלבשה צרפתית ייחודית, ולא פרי יצירתו של מעצב-על, מוכיחה כי יש דרישה גוברת והולכת למראה הזה. אפשר לצפות שבחורף יצוצו גרסאות חדשות של מעילי המקסי.



הארולד קודה, אוצר המכון לתלבושות במוזיאון מטרופוליטן בניו יורק, יזם פרויקט מחקר בבית הספר למינהל עסקים בהרווארד, כדי לנסות לבדוק את האמת מאחורי המיתוס על מתאם בין האופנה לשוק ההון. "היו הרבה יוצאים מהכלל", אומר קודה. "אפשר לומר שכל מעצב גדול עומד עם אצבע על הדופק של החברה, וכשהמצב הפסיכולוגי קשה, והפסימיזם מזדחל לתודעה, יש נטייה לכסות - שרוולים ארוכים, פתח צוואר גבוה יותר, חצאיות ארוכות יותר או מכנסיים כהים ארוכים וצמודים".



קודה חזר זה עתה ממוסקווה, שם ראה חצאיות קצרות וצרות המחזקות את תיאוריית קו המכפלת: במדינה כמו רוסיה, שבה יש פריחה כלכלית, וצריכה ראוותנית היא שיא האופנה, לא נראו בשום מקום חצאיות ארוכות.



ולעומתן, כשרואים בנקי משכנתאות אמריקאיים מתנודדים על סף התמוטטות כלכלית, אפשר להבין איך אופנת השמלות הארוכות חדרה אפילו להוליווד, שבה שביתת התסריטאים בשנה שעברה הוסיפה לקדרות שתפסה את מקומן של הקלילות והזוהר הרגילים.



כפי שיאמרו אולי מומחי אופנה כשיישאלו מדוע הם בעד חצאיות ארוכות: "זה הכל עניין של כלכלה, טיפש".