רם בלינקוב: "השלטון המקומי משקר; תשלומי המים מהתושבים מסבסדים את הרשויות ב-400 מיליון שקל בשנה"

"במשך שנים הזניחו הרשויות המקומיות את משקי המים והביוב - הנמצאים בחסר של יותר מ-2 מיליארד שקל - והשתמשו בכספי אגרות המים לשימושים אחרים. כיום הן מנסות לשמר את המצב שבו הן משלמות מחיר נמוך משמעותית מהמחיר בו מחויבים תושביהן - כך שהתושבים מסבסדים את השלטון המקומי ב-400 מיליון שקל בשנה", הוסיף בלינקוב.



מרכז השלטון המקומי יצא אתמול בקמפיין מתקפה אישי נגד שר האוצר, רוני בר-און, בטענה כי הוא מוליך את משקי המים והביוב להפרטה מלאה, לייקור תעריפי המים ב-70%, בניגוד למגמה אשר נהוגה בעולם.



כל זאת, למרות שהרפורמה בתאגידי המים אינה כוללת הפרטה מלאה, לא מביאה לייקור המים - ואף שלא ידוע על מגמה שכזו בעולם. גורמים בממשלה הגיבו אתמול בחריפות לקמפיין "השקרי" לטענתם, וטענו שחצה קווים אדומים.



ב-2001 חוקק חוק תאגידי מים וביוב - שאיפשר לכל רשות להקים תאגיד מים וביוב עצמאי. ב-2004 הפכה ההמלצה המרומזת לחובה, והרשויות נדרשו להיפרד מן "הפרה החולבת" של משקי המים והביוב העירוניים, ולהשלים את התאגוד עד ינואר 2008.



רשות מקומית רוכשת עבור תושביה את המים ממקורות במחיר של 2.8 שקלים למ"ק (בלי מע"מ) - ומוכרת להם במחיר של שלושה-שישה שקלים למ"ק (חמישה שקלים למ"ק בממוצע ארצי). בנוגע לביוב, משלם כל תושב אגרה עבור סילוקו, הולכתו והטיפול בו בתעריף 1.5-3.5 שקלים למ"ק מי ביוב.



לפי החוק, הכספים היו אמורים לשוב אל משק המים והביוב העירוני - ולממן את תחזוקתו ופיתוחו. בפועל, במרבית הרשויות הכספים זלגו למטרות אחרות. זאת נוסף על כך שצרכי המים של הרשויות לא נדרשו בתשלום מלא - אלא סובסדו בידי התושבים.



תכלית החוק, לפיכך, היתה ליצור משק סגור שבו תימנע היכולת של העירייה להתערב בניהול התאגיד, לאפשר שיפור השירות בליווי מדיניות תעריפים ואמות מידה בידי רשות המים, ובעתיד - הפרטתם החלקית (עד 25%) .